מפתחת LA Noire לשעבר, ג'ן סנדרקוק, על החפיפה בין משתה למחזה
שנים לפני שהיא עבדה על מצביע-and-clicks במגירה העליונהחזרה לאי הקופיםופארק אצבעוני, מפתחת המשחקים האוסטרלית ג'ן סנדרקוק הייתה מעצבת זוטר בתוכנית ההיסטורית של Team Bondiעולם פתוחמִשְׂחָקLA Noire. בסופו של דבר פורסם על ידיGrand Theft Autoלמפתחים Rockstar בשנת 2011, LA Noire לקח שבע שנים ליצור והיא דוגמה ידועה לשמצה במיוחד שלתרבות קראנץ' וניהול כושל. סנדרקוק הצטרפה באמצע תקופת קראנץ אחת כזו, ורצתה להקל מעט על הקולגות המותשים שלה. "כולם נראו כל כך אומללים אחרי שנים של עבודה קשה וקרירות", היאכתב בטוויטר ב-2018. "כל כך מאוחר בלילה אחד אחרי העבודה אפיתי 2 עוגות למשרד. שלחתי מייל המוני ולקחנו לכולנו 30 דקות לאכול עוגה ולדבר". סנדרקוק החלה לארח את "ימי העוגה" השבועי, ואפה מנה טרייה בזמן שלה כדי לחלוק אותה במשרד.
עם זאת, Rockstar לא התרשם. הם חשבו ש-Cake Day הוא עדות לפרודוקטיביות ירודה, ולפי סנדרקוק, גרמו להנהגת צוות בונדי להכריח אותה לחלוק עוגה רק בשעות הצהריים הרשמיות. "כנראה שהגבוהים יותר חשבו שכל המשרד שלנו נרפה כל הזמן כי אכלנו עוגה פעם בשבוע", כתב סנדרקוק. נאמר לה בעצמה "שאני מסכנת את הקריירה שלי". עם זאת, סנדרקוק לא נתנה לפטירתו של יום העוגה לפגוע בעניין היצירתי שלה באוכל. למעשה, היא מצאה דרך לשלב אפייה עם עיצוב משחקים. סנדרקוק הוא כעת המחבר של משחקי אכילה, ספר מתכונים והוראות לרקוח משחקים מאוכל ואוכל ממשחקים.
המשחקים המדוברים מכסים מגוון גדול וצבעוני. חלקם עוסקים בשמחה בתכונות הפיזיקליות של מזונות מסוימים, כמו ה-Flip 'n' Stick המובן מאליו או J-Wobbler, שהוא סוג של פינבול עם חתיכות ג'לי. אחרים חכמים יותר - יש משחק תפקידים מוסתר High Tea Assassin, שבו התפקידים תואמים את הטעם הפנימי של פינוקים אפויים בעלי מראה מתחלפי, ו-The Order Of The Oven Mitt, משחק שחמט מרחיב את קו המותניים.
ספר הבישול של "משחקי אכילה" לא התחיל בתקופתו של סנדרקוק בצוות בונדי, אם כי החוויה בהחלט עיצבה את החשיבה של סנדרקוק. הרעיון של משחקים שאתה יכול לאכול היה אחד מכמה ניסויים בתחילת הקריירה. "בסופו של דבר עשיתי פרויקט שבו כל שבוע במשך שנה, העליתי רעיון חדש למשחק", אומר סנדרקוק. "ואחד מהם היה כמו משחק אפייה שבו אתה מסתובב על לוח מונופול, מתחרה על מרכיבים, ואז אתה מכין משהו, וזה יהיה אקראי, תלוי מה עשית במהלך המשחק. ואז כמה שנים מאוחר יותר, עשיתי עוד פרויקט שבו יישם מכניק משחק אחר בכל חודש, ובזה, חשבתי שאני באמת אוהב את הרעיון הזה.
המשחק האכיל הראשון של סנדרקוק היה Dinner: The Boardgame, שהומצא לאחרונה מחדש כ-Roll For Flavour, שבו שחקנים מסתובבים סביב הוראות בישול בשווי לוח, וזורקים יחד ארוחה מלאה ריבוע אחר ריבוע. לאחר שהראתה את היצירה שלה ב-gamejam (ייתכן שהייתה מעורבת בזה ג'אם), סנדרקוק הרגישה שהיא נתקלה ב"מדיום חדש".
שיתוף מזון הוא בין צורות הקהילה הבסיסיות ביותר. הלחימה על זה היא בין צורות התחרות הבסיסיות ביותר. במשחקיה האכילים, סנדרקוק מדגישה את הקהילה, שמתרחבת עד לתשומת לב לצרכים תזונתיים, העדפות ואיסורים שונים. "אני אוהבת משחקים שעוסקים בחברות וסקרנות", היא אומרת. "אז הייתי מאוד ברור לגבי לא להכין משחקים שיגרום לאנשים לאכול יותר ממה שהם באמת רוצים, או להיות מרושע כלפי אנשים - כמו, להערים עליהם לאכול משהו חריף מאוד, או משהו שהם היו אלרגיים אליו. היו כמה כללים בסיסיים. , כאילו לא תחלק רוק - זה עיקרון הליבה של המשחקים שלי שאתה לא חולק רוק עם אנשים."
עם זאת, יש אלמנט מובהק של תחרות למשחקים מסוימים, אם כי משתנה על ידי אלמנט הטעם. קח את הסדר של כפת התנור. "לכל אחד מהחלקים יש ממתק אחר למעלה, ולאף אחד מהם אין ערכי נקודות, אבל כשאנשים משחקים הם באמת מתחרים לגבי 'אני באמת רוצה את הג'לי בין', או 'אני ממש לא רוצה לאכול את הג'לי בין זה מעניין לראות אנשים משחקים את זה כי זה משחק של שני שחקנים או שתי קבוצות, ואני אומר לאנשים שאתה יכול לשחק בשיתוף פעולה, ומעניין לראות איך האנשים שיתופו יהיה כמו, 'כן, בטח, אני אתן לך את זה, אם אתה נותן לי את הממתק הזה' והאנשים התחרותיים הם כמו, 'אני אעשה הכל כדי שלא תוכל לקבל את זה, ואני אקבל כמו, להעביר דברים, אני אגרום למשחק להימשך לנצח'".
בין אם אנשים מתייחסים למשחקים אכילים כאל תרגיל תחרותי ובין אם לא, סנדרקוק אומר שיש כאן יותר סובלנות לבלגן ולעמימות מאשר בקרב שחקני וידאו רבים. "במובנים רבים הדרישות לכך שמשחק אכיל יהיה כיף נמוכות בהרבה מרוב המשחקים האחרים", היא מהרהרת. "המשחקים יכולים להיות די מטופשים, לא נהדרים במיוחד, אבל אנשים עדיין זוכים לאכול אוכל, והם מאוד שמחים על כך."
דיבורים כאלה גורמים לי להשתוקק למניפסט מסוג Edible Games, אולי טווה בשיחות האחרונות על הרצון לשחק במשחקים קצרים יותר עם גרפיקה גרועה יותר, שלא כל כך שוברים לפתח. לסנדרקוק אין מניפסט, למרבה הצער - מבחינתה, זה יותר על ניסויים פתוחים ותגובה לשחקנים. "אני לא מעצבת משחקים רשמית במיוחד, וזו הסיבה שאני יכולה לעשות דברים טיפשיים כאלה, לגמרי מחוץ לקופסה", היא אומרת. אבל היא חשבה במונחים תיאורטיים רחבים יותר על מה זה אומר ליישם עקרונות עיצוב על הכנת מזון, ולהפוך את הכנת האוכל לאקט של משחק.
"כשהרכבתי את תריסר 13 המשחקים של האופה שלי, ניסיתי לקבל שילוב של חוויות שונות סביב אוכל, אז ביליתי הרבה זמן במה שהוא מדיום האוכל?" היא אומרת. "איזה דברים אתה יכול לעשות שאתה לא יכול לעשות במרחב דיגיטלי? ולנסות באמת למנף את זה, במקום לנסות להכניס את זה למשהו אחר, או ליצור סוג אחר של משחק. אז כן ניסיתי לוודא שאני היה מגוון רחב של משחקים שונים לטווחי גילאים שונים, לקבוצות שונות של אנשים".
האם למחשבות אלו הייתה השפעה ישירה על פרויקטי משחקי הווידאו שלה? "זה קצת לא בסדר במרחב שלו, אבל אני חושב שהשמחה שאני אוהב ליצור עם משחקים אכילים היא מה שאני רוצה ליצור גם במשחקים דיגיטליים", ממשיך סנדרקוק. "אז התוצאות של שחקנים דומות במקצת - אני רוצה ששחקנים ירגישו שמחים ושמחים. למדתי דרך כמה מהפרויקטים שעשיתי שאני לא רוצה לעשות משחקים שהם או על נושאים עצובים, או על נושאים עצובים. מפגשים קשים מאוד בין אנשים, או להעמיד אנשים אחד מול השני ולהיות רעים אחד לשני דיכאון! אני רוצה להיות מאושר, ולכן אני עובד על משחקים שבתקווה משמחים אנשים אחרים."
מלבד הלקחים של משחקים אכילים לפיתוח משחקי וידאו, סנדרקוק טוען שטקס חלוקת מזוןבְּתוֹךהארכיטקטורה של פיתוח משחקים היא מקור חשוב למורל ולכידות הצוות. היא מרגישה שזה משהו שרוקסטאר וצוות בונדי לא תפסו, כשהם פצחו ביום העוגה. "זו הייתה חברת AAA, היו הרבה אנשים שלא הכרתי", היא אומרת. "אבל הכנתי עוגה, אז אנשים זכרו אותי, ופגשתי אנשים בהרבה מחלקות שונות".
ביום שאמרו לי לא לעשות את יום העוגה כבר אפיתי עוגה. כל כך פחדתי שהחלטתי לא להודיע כלום. מעולם לא אכלתי את העוגה הזו. זו הייתה עוגת פורטל. זה מה שעושה לחץ מרצון: הוא מפחיד אנשים להאמין שאין ברירה אחרת.pic.twitter.com/tabovChDI4
— ג'ן סנדרקוק 🔜 NZ (@JennSandercock)16 באוקטובר 2018
סנדרקוק אומר שהטקס של שיתוף עוגה תרם למעשה ליצירתה של LA Noire במובנים קטנים יותר. "אני זוכרת מקרה אחד שבו הייתה לי בעיה שעניינה באג תאורה. ואם לא הייתי עושה את יום העוגה, לא הייתי יכול להגיד "אוי, אני יודע כך וכך בתאורה מַחלָקָה. הם אדם נחמד, אני יכול ללכת לשוחח איתם, והם יעזרו לי למצוא איך לפתור את הדבר הזה". ראוי לציין כאן לסיום שהמילה "חברה" עוסקת ביסודה בשיתוף אוכל: כמו "לוויה" , זה בא מהמילה הלטינית "companio", המתייחסת למישהו שאתה חולק איתו לחם, או לפי העניין, פרוסה שמנה ונוזלת של Portal gateau.
תוכל לגלות עוד על ספר הבישול של משחקי אכילההאתר הרשמי.