אחד בשבילאוברה דיןואיידול הזהבמעריצים, זה, אם כי גם לכל מי שפשוט אוהב מפה מדהימה של סביבה זרה.איתורהוא בלשחידהשבו אתה משחק קרטוגרף בין-כוכבי שמשימה לאתר ארכיאולוגית נעדרת בשם אביגיל לידארי בעולם זר. זה לוקח השראה ממשחק גיאוגרפיה של דפדפןגאוגאסר. תלמד קבוצות של תמונות ותשווה אותן עם הערות מהיומן של אביגיל, ואז תמצא את מיקומה בסדרה של מפות מקסימות.

לאחר שהצבת שלוש סיכות, תגלה אם אתה צודק או לא, ולאחר מכן תמשיך לסט הבא תוך כדי מעקב אחרי אביגיל. זה מתחיל כמשחק פשוט של זיהוי ציוני דרך, אבל עד מהרה מתפתח למקרה של הצלבת הערות סתמיות ביומן שלה. אבל זה באמת מרגיש כמו משחק על התחשבות בפרספקטיבות; מנסה למקם את עצמך בנעליה של אביגיל, ולראות את העולם כמו שהיא ראתה. חידה מוקדמת מאפשרת לך לאתר פסלים ציקלופיים ספציפיים בקבר חייזרים מאוורר. אביגיל העניקה לאהובים עליה שמות כמו מילטון ואורוויל וציירה שפמים ומשקפיים על רישומי יומן, מה שמרגיש בדיוק מסוג הדברים שהייתם עושים כשהם מבודדים לחלוטין על כוכב מוזר.

"Locator משלב את ההיגיון המרחבי של Geoguessr עם ההסקה ההגיונית של משחקי בלשים", נכתב ב-עמוד Steam, שמכילה גם הדגמה. "השתמש בקבוצות כוכבים, ארכיטקטורה חייזרים, חיות בר, סמלים מסתוריים ואפילו טמפרטורה כדי לאתר את מיקום התמונות."

אני אוהב מפה טובה, אם כי לא פחות בגלל מקומם בשפה ובמטפורה כמו נוכחותם כאובייקטים פיזיים. אחד הניאולוגים האהובים עלי הוא המושג 'איוולת הקרטוגרף' - המכונה גם עיירות נייר, אוערכים פיקטיביים. מלכודות זכויות יוצרים, למעשה - פיסות של זיוף גיאוגרפי שקרטוגרפים יכולים להשתמש בהם כדי לסמן את עבודתם. ואז יש את הציטוט של אלפרד קורז'יבסקי "המפה היא לא הטריטוריה" - תזכורת תמידית לא לבלבל בין סמנטיקה למציאות. הייתי רוצה לראות איך Locator חוקר את האמפתיה שלנו לאביגיל כשאנחנו באמת מכירים אותה רק דרך מודל של מסע שהרכבנו בעצמנו. אין עדיין תאריך יציאה.