יש תוכנית ריאליטי זו בבריטניה בשם "I'm A Celebrity... Get Me Out Of Here!". הנחת היסוד היא פשוטה: חבורה של 'סלבריטאים' מוטסים למחנה בחבל ארץ אוסטרליה (בשנה שעברה זה התרחש בטירה בוויילס בגלל קוביד, איניט), הם נתונים לניסויים הכוללים תולעי קמח צוואר, וה הציבור מצביע למועדפים שלהם.

בכנות, זה באנגר. ובאחד מהטיולים היומיומיים שלי, הגעתי להבנה שרגע מסוים מהתוכנית של השנה שעברה הסתדר יפה עם המחשבות שלי על יער אלווין בWorld Of Warcraft. תן לי להסביר…

בקליפ למטה, יש לך את המפתח לכל זה. זה מגיש רדיו 1 של BBC ירדן צפון. הוא נשמה צפונית מקסימה, ובחור מאוד עצבני שממש אבל ממש לא אוהב נחשים ו/או חללים צרים. אז מה עשה הציבור? זה נכון: הם הצביעו לו להשתתף בכספת הצפע, שכלל נעילה בתוך ארון קבורה בזמן שנחשים נשפכו עליו בהדרגה.

המשימה של ג'ורדן הייתה להקשיב למתמודד אחר (שיין ריצ'י, איש סבון לשעבר) מקריא שילובים של כספות, ואז לפתוח את הכספות, לתפוס את הכוכבים בפנים, שנחשבו כארוחות למחנה, ובלה בלה בלה וכו', אתה מבין .

מה שהכי מעניין אותי היה החזרה התזזיתית של ג'ורדן על "מקום שמח, טורף מור" שהסלימה עם הזמן. וריאציות אחרות כללו "מקום שמח, מקום שמח, טורף מור" בצעקה מנפצת זכוכית, או "happy plaaa- Turf MOOR" כאילו הוא קצר לשנייה באמצע.

מסתבר שהידע מאחורי הלחש הזה, למשל, טמון באילן היוחסין של ג'ורדן. אחיו, צנחן, אמר לו לדמיין מקום שמח, מקום שיוביל אותו למקום נעים בתקופה לחוצה; מגרש הכדורגל של ברנלי FC, טורף מור, נבחר.

אם אנחנו מדברים על משחקים, אני חושב שהמקום המאושר שלי חייב להיות Elwynn Forest, אזור ההתחלה האנושי ב-World Of Warcraft. זאת אומרת, אם זה הייתי אני בכספת הצפע, הייתי צועק "מקום שמח, אלווין יער". ואחריו כמה חרא בלתי מפוענח על איסוף מסיבה כדי להביס את הוגגר, מלך הגנולס שמתגורר שם, כמו גם, כמו, הגשת שבעה נרות קובולד.

וזה מוזר, כי לא נגעתי ב-World Of Warcraft כבר שנים. אני אפילו לא יודע אם אלווין פורסט כבר נראה אותו הדבר, לפחות בגרסה הלא קלאסית של WoW. אני מקווה שזה עדיין מתפתח. לא הייתי אומר שזה סיבוב הופעות מהמם וגרפי או משהו, אבל היער שאני זוכר מקרין את הזוהר החם הזה. יש את הכפר הקטן הזה שנקרא גולדשייר שמתחמם באור עצלן וכתום. ופעם אהבתי לטייל בשביל המרוצף שנמשך לאורך היער, לספוג את המוזיקה השלווה.

אני חושב שיש לי זכרונות כל כך טובים מהמקום כי זה היה עוד כשה-Wow יצא לראשונה ומעולם לא חוויתי דבר כזה לפני כן. הייתי נער ששתי הדאגות היחידות שלו היו עד כמה Lynx Africa עדיין בפח ומתי יצא האלבום החדש של לינקין פארק. הייתי כתם בעולם הפנטזיה העצום הזה, אבל יכולתי לעשות כל מיני! יכולתי ללכת לזחול בצינוקים עם להקת אורקים, או לרכוב על הראם שלי על פני שדות מושלגים. הכניסה מעולם לא הרגישה יותר תחבורה.

אני מניח שמה שאני מנסה לומר הוא שהחיים הבוגרים יכולים להרגיש כמו כספת הצפע מ-I'm A Celeb. זו הסיבה שאני דופק ביער אלווין מיקס אוויר של שעה למעלה ובורח לפעמים למקום המאושר שלי. אני קמצן מכדי לשלם דמי מנוי, אתה מבין.