דאגתי להיות זהיר מדי אחרי הריצה הנוראה של אתמול, שבה מתתי ברמה השנייה. ספויילרים: לא הייתי זהיר.

הריצה הזו התנהלה כשורה, למרות כמה קריאות צמודות, עד שהיא פתאום, באלימות, לא המשיכה בכלל. במובנים מסוימים סוגים אלה של מקרי מוות מתסכלים פחות מאלה הנובעים מנזק התשה, מכיוון שהם נוטים להיגרם מטעות עצומה אחת במקום מספר שגיאות קטנות יותר וניתנות להימנעות יותר. אבל זה מה שאני אומר היום, ומחר מוות פתאומי עלול לגרום לי לצרוח מייאוש.

כרגע האתגר היומי הוא החלק היחיד שלספונקי 2אני משחק. אני לא עושה ריצת חימום מראש, או ממשיך לשחק במצב הרגיל לאחר שצרכתי את היומי. אחד-וגמור. זה כנראה אומר שאהיה איטי מאוד ללמוד ולהשתפר, אבל הטקס של משחק רק פעם ביום, עד כמה שיימשכו חיים, הוא חלק ממה שאני אוהב במשחק.