"אני לפעמים מתבדח על זה, אבל זה כאילו אני צריך מלחמה כדי להתחיל משחק חדש", אומר לי ראשיד אבו-עידה בשיחה. "הדבר הספציפי שגרם לי לעשותליילה וצללי המלחמהזה ההתקפות על עזה ב-2014, והדבר הספציפי שגרם לי לעשותחלומות על כריתזה ההתקפות על עזה ב-2023".

חלומות על כרית היא הרפתקה התגנבות המספרת את סיפורה של אם צעירה במהלךנכבה- הטיהור האתני, העקירה והדיכוי התרבותי של ערבים פלסטינים על ידי ישראל ב-1948. כמו שלהקמפיין מימוןמנסח זאת, זה משחק על "ארץ מלאה באנשים שהופכת לעם ללא ארץ".

לקמפיין נותרו עוד כמה ימים, אך עלה על יעדו הראשוני בתחילת השבוע. אבו-עידה אומר כי התגובה הייתה מכרעת. "אני יודע שלאנשים אכפת", הוא אומר, אבל הוא מעולם לא ציפה לכל כך הרבה תמיכה, ולכל כך הרבה מילים טובות. המימון הושק עם ההכרה שהוא יזדקק ליותר מפי שניים מהיעד כדי "לשלם במלואו עבור משכורות, מיקור חוץ ויצירת נכסים". אבל זה אומר שהוא וצוות קטן של אמנים, קליגרפים ומקודדים יכולים להתחיל בייצור.

"היינו צריכים אנשים מוכשרים שהאמינו בפרויקט הזה", אומר אבו-עידה. "זה כמו הדרישה הבסיסית למשהו כזה, כי זה לא פרויקט נורמלי. אתה צריך אנשים שמאמינים במטרה שלך". בזמן שהצוות והוא מתכוננים לעבור מהקדם-פרודקשן, אני שואל איך נראה היום-יום שלו כרגע מביתו בגדה.

"זה מאוד קשה, חיי היומיום. רק לקחת את הילדים שלך לבית הספר זה עניין גדול כי אתה לא יודע באיזה כביש אתה צריך ללכת. אתה לא יודע איפה המחסומים ואם הם עומדים לחסום את הכבישים היום או לא ביומיום, יש פיגועים רבים בערים של החיילים או של המתנחלים כורתים עצים והורסים את הכבישים הראשיים מההמולה היומיומית בה אנו חיים".

"אנחנו רואים את המהירות הגוברת של ההתנחלויות שצומחות סביבנו ולוקחות עוד אדמות", הוא ממשיך, "תופסות יותר מהאדמה שלנו ועושות התנחלויות. אז זה קצת לא בטוח בכלל רק להסתובב. תמיד יש פיגועים או דברים כאלה בערים המרכזיות לפעמים אתה יכול להיות בכביש ואתה רואה אמבולנס, אבל איכשהו האמבולנס הזה הופך לכוחות ישראליים מיוחדים שמגניבים אותך לעיר להתנקש במישהו. אז זה כאילו... זה נורא, למעשה.

אום, סיפור העם בעל פה שעליו מבוסס חלומות על כרית, ידוע בפלסטין. "ידעתי את זה מגיל צעיר. אנשים בדרך כלל משתמשים בזה כדי להראות איך הנכבה הייתה אירוע נורא. יש הרבה סיפורים על הנכבה ופלסטין, אבל אני חושב שהסיפור הזה כשלעצמו לכד את הרגשות שאני רוצה. זה מראה בעצם הסבל של הפלסטינים גם הסבל הפיזי וגם הסבל הרגשי ממה שקרה להם ב-1948.

אמה הצעירה של Dreams On A Pillow נמלטה מביתה לאחר רצח בעלה, ותפסה בטעות כרית במקום הילד שלה. הכרית נשארת מקור נחמה, אבל היא לא תוכל לקיים אינטראקציה בחופשיות עם העולם עד שתניח אותה. אבו-עיידה אומר שהוא רוצה לוודא שהמשחק מציע "הרמוניה מלאה" בין הסיפור הזה למשחקיות שלו, במקום שהאלמנטים האלה ימשכו לכיוונים מנוגדים.

"מיזוגם היה חיוני. הכרית עצמה היא החפץ המאובטח. כשהיא מחזיקה את הכרית, היא איכשהו בטוחה במוחה. אבל עדיין, הסביבה סביבה מסוכנת מאוד. כשהיא מניחה את הכרית כדי לפתור חידה, כדי תזיז משהו, היא תאבד את הביטחון הזה היא תתחיל לראות את הסיוטים סביבה."

"זה ההיבט הרגשי של הנכבה עצמה", הוא ממשיך, "שמראה לא רק את הסכנה הרגילה שיש לפלסטינים, אלא גם את ההשפעה הפסיכולוגית של אובדן חלומם. הפלסטיני לא רק איבד את בתיהם ואת אדמתם, אלא הם גם איבדו הכל הם איבדו את הזיכרונות שלהם, את ההיסטוריה שלהם ואת עתידם".

אבו-עיידה נכנס לראשונה לעיצוב משחקים דרך לימודי הנדסת מחשבים, שהפכו לעבודה. "עד כמו 2010, כשיש מגמה ענקית לאפליקציות מובייל, הרחבת ה-App Store ו-Google Play, דברים כאלה. היו הפלטפורמות החדשות שאפשר להשתמש בהן כדי ליצור משחקים. התחלתי לשחק עם הדברים האלה, וגיליתי שאני אוהב לעשות משחקים משם קיבלתי השראה לקרוא וללמוד יותר על פיתוח משחקים, אלא גם על עיצוב משחקים. הוא אומר שהוא אוהב משחקים כמונְשִׁיָה,המתים המהלכים,צל הקולוסוסוהאחרון מאיתנו, משחקים עם "סיפור כבד".

פלטפורמות כמו Google Play לא הכירו בעבר באיזור שלו כקיים

חנות האפליקציות של אפל תמלא אחר כך תפקיד שונה בהרבה במסעו של אבו-עידה כמעצב. בשנת 2016, הםנִדחֶהLiyla And The Shadows Of War מקטגוריית ה'משחקים' שלהם, ואמרה לו ש"יהיה יותר מתאים לסווג את האפליקציה שלך ב-News או Reference למשל". אבו-עידה הרגיש שזו החלטה המבוססת על התוכן הפוליטי של ליילה - המרכזת משפחה פלסטינית העומדת בפני התקפות מזוינות בעזה ב-2014. בעקבות זאת הגיעה תגובה ציבורית, ו-App Store הפכה את החלטתם.

אבל זה לא המכשול היחיד שעומד בפני אבו-עידה ויזמים פלסטינים אחרים. כפי שהוא מזכיר בהסרטון של Miziziz משנת 2022, פלטפורמות כמו Google Play היסטורית לא זיהו את האזור שלו כקיים, מה שמקשה על החיבור לשערי תשלום. זו הסיבה ש-Dreams On A Pillow זוכה למימון המונים באמצעות LaunchGood, פלטפורמה המבוססת על העיקרון ש"למוסלמים יש סיפורים מדהימים לספר".

"אני חושב שיש לנו מזל שיש לנו את LaunchGood, כי לא יכולתי לעשות את זה בשום פלטפורמה אחרת. זו אותה בעיה. הם לא מזהים את האזור הזה בכלל. אני לא בטוח אם הם מוכנים לתמוך פרויקט כזה, או לפחות לשים אותו על הפלטפורמה שלהם, אבל למרבה המזל, יש לנו פלטפורמת מימון המונים המתמקדת יותר במזרח התיכון. יש להם את הדרכים שלהם להתגבר על המכשולים, עבור האנשים היצירתיים האתר שלהם."

Liyla And The Shadows Of War הייתה "הצלחה גדולה", אומר אבו-עידה. הוא דיברב-GDC ב-2017. הוא רצה להפוך את החשיפה שהביא המשחק לקריירה. הוא התחיל לעבוד לראשונה על Dreams On A Pillow באותה שנה, אבל לא הצליח להגיע לנקודה שבה זה הפך בר-קיימא. "הפסקתי את הפרויקט הזה הרבה פעמים. החיים כאן קשים. אתה מתמקד בדברים הבסיסיים יותר מכל דבר אחר. אתה צריך לשרוד על בסיס יומי. אתה צריך לפרנס את המשפחה שלך ואין לך ביטחון בכלל. ב" באותה תקופה רציתי לעשות משהו שלפחות אוכל לקיים את חיי איכשהו ואולי, אם אצליח, אחזור למשחק הזה".

"אני זוכר לילות רבים כשאני מקודד עבור ליליה, קודדתי עם הדמעות שלי"

אבו-עיידה פתח קליית אגוזים סמוך לעיר הולדתו כדי לפרנס את משפחתו, תוך שהוא ממשיך לעבוד על פרויקטים קטנים של משחק. אגוזי קשיו קלויים, פיסטוקים וזרעי אבטיח היו הפופולריים ביותר, הוא אומר לי, אבל אנשים קונים לעתים קרובות גם שקדים. יש מאכל פלסטיני מסורתי בשם מסחאן שמשתמש בהרבה מהם, לצד עוף סומאק ובצל מקורמל. הוא גורם לזה להישמע טעים בצורה בלתי נסבלת.

"היום", נכתב בקמפיין המימון, בית הקלייה שלו "יושב ריק" בגלל הנסיעה לבית העסק לא בטוחה. "עם מה שקורה עכשיו", אומר לי אבו-עידה, "חשבתי שאני צריך לעשות את זה. כי אני מרגיש שעכשיו אני יותר אחראי ושיש לי אחריות לעשות את זה. זו יותר חובה . משהו שאני צריך לעשות."

"כשאתה עושה משהו אותנטי, וכשאתה מביע את עצמך במשחק, וכשאתה מראה חוויה אישית, אנשים יגיבו לזה. אנשים ירגישו את זה. היה לי הרעיון הזה שלמשחקים יש כוח לפני ששחררתי את ליילה. אבל אחרי ששחררתי את המשחק, ראיתי את זה כעובדה. זה כבר לא תיאוריה בשבילי אז כשאתה מכניס את הרגש שלך למשחק שלך, אני לא יודע איך, אבל אנחנו מרגישים זֶה. אני יכול לזכור הרבה לילות כשאני מקודד עבור ליליה, הייתי כמו, מקודד עם הדמעות שלי אז אני חושב שזה איכשהו הפך למשהו שאנשים הרגישו בזמן שהם משחקים מאוחר יותר.

אני מסיים את הראיון בשואל את אבו-עידה אם יש משהו שהוא רוצה שעוד אנשים ידעו על סצנת ייצור המשחקים של פלסטין.

"אתה יודע, זה כמו הסיפור האישי עבורי, לנסות לעשות משחקים כהשתקפות של המציאות כאן בפלסטין. הרבה מאוד תלמידים מוכשרים כאן רוצים לעשות משחקים, אבל זה לא אפשרי. זה לא כל כך קל. אתמול, נתתי מפגש לסטודנטים מפלסטין, וחלקם שאלו אותי, 'איך אפשר לעשות משחקים עם הרבה דברים שמתרחשים סביבנו. יש מחסום לכל דבר אנחנו עושים את זה?'"

"אז אני חושב שהמחסור באולפני משחקים שיש לנו כאן בפלסטין", הוא ממשיך, "זה בגלל שאנשים רק רוצים את הדברים הבסיסיים בחיים, ואין הרבה מקום לניסוי וטעייה. ליצור משחקים זו עבודה לא קלה אתה צריך להתנסות בהרבה דברים, ואתה צריך לעשות הרבה איטרציות כדי להגיע למשהו שהוא יפה ואנשים באמת יכולים ליהנות לבנות שלך כישרון. אתה צריך קשרים."

"וכל זה חסום בפלסטין. רבים מהם פשוט מנסים כי הם אוהבים את המדיום, אבל הם מנסים בעצמם בזמנם הפנוי. היו הרבה מאוד ניסיונות ליצור אולפנים כאן בפלסטין, אבל כולם לא הסתדר".

קמפיין LaunchGood של Dreams On A Pillow פועל עד ה-13 בינואר.