זה אחד ששיחקתי בהפסקה, אבל לא הייתה לי הזדמנות לכתוב עד עכשיו. נופפתי בו לכיוונו של ווקר, בחשד שזה יגרום לאחד הפוסטים שלו על איך זה משחק שגרם לו לבכות על היופי העצום של כל זה כמו פאזל הקופים-ברגים באי הקופים 2 (או משהו). חוץ מ...לא. התפקיד תלוי בי. הכותרת המעוררת להפליאהתאהבתי בהוד הצבעיםהיא הרפתקה נרטיבית קצרה עם סופים מרובים וחוש משחק אמיתי דמוי חלום. כמה מחשבות קצרות מתחת לחתך.

ואני כן מתכוון למחשבות קצרות. אתה יכול לכתוב על זה מאמרים, אבל זה משחק שבו הרבה מהשמחה היא בגילוי הגילויים האלה של מה שאתה אמור לעשות. הזינוק הראשוני הוא למעשה השלב ה"קשה" ביותר במשחק - אבל הוא גם הכי קסום בשקט, באמת לוכד את תחושת הלוויתן הנרדם שהופך מודע לעצמו. ואני לא יכול לחשוב על מילה מקסימה יותר - ויקרה ואחרת שמתחילה בכותרת "p" - מאשר "I Fell In Love With The Majesty Of Colours". כלומר, כן. כולנו עשינו זאת.