אני עדיין מופתע שלמשחקים יש שירים משלהם. אני רואה מוזיקה כמו קסם, אבל לא בדרך קירון. אני חושב שאתה לא צריך להיות מסוגל לשבת ולהמציא רק שיר המבוסס על נושא. זה נראה כאילו זה לא אמור לעבוד. זה צריך להיות, הממ, לא רצוני? ואם מישהו יושב ורק חושב על שיר, אז הוא לא אמור להיות קליט או טוב. ואז המחורבן הזהאקדוחןטריילר מגיע, עם שיר על סילאס גריבס והדרכים השוטות שלו, והוא סוג של קליט וטוב. זה מבלבל, ויתקע בראשך כמו כדור.

בכנות, אני בוהה בזה כמו קוף במונוליט. יש קצת בשיר שמתייחס למצב ההילוך האיטי, שלא אמור לעבוד. זו התנשאות משחק דמים, לא מילת שיר. ובכל זאת זה זורם מהגרון של הזמר כמו, אה, דבר מדבר. עיתונות מוזיקה לעזאזל זה קשה. אני חושב שאמשיך למשחקים, שבהם אני יכול לפחות לציין שגונסלינגר הוא אהגון באופן מפתיעיורה, עם כמה שינויים מסודרים לספר סיפור בסיפור ליניארי. והרובים הם הכי מתנשאים. לִרְאוֹת? עיתונות משחקים היא הייעוד שלי, אל תטעו.