היי, אני אף אחד, ממלא את תפקיד פורפנטין לשבוע. דבר איתי בטוויטר ב-@nobodybutyours.

מחפש עוד משחקים בחינם? בדוק את הסיכום שלנו ב-משחקי המחשב החינמיים הטובים ביותרשאתה יכול להוריד ולשחק עכשיו.

איך להיות Blackbirdמאת הולי גרמאציו

זהו היפרטקסט על היותו ציפור.

כפי שכל ציפור שחורה יודעת, הציפור השחורה היא הציפור מהסוג הטוב ביותר, ועלינו מוטלת המשימה להיות הדגימה המושלמת של ציפור שחורה. אני אוהב איך זה מפלרטט עם אלגוריות פוטנציאליות שונות -- חלקן לא נוחות, לפעמים אולי עליונות -- מבלי לנחות על אף אחת מהן. במקום זאת, נראה שהמשחק מתחייב יותר ויותר לציפור השחור עצמה, לחייו בעיר, לתחושה הבלתי ניתנת להפרעה שמה שלא יקרה לו הוא בוודאי עוד עדות לשלמות שלו. החלק המדהים הוא איך זה יוצא איכשהו מלבב. "איזו ציפור טובה!" אני רוצה להרגיע את זה. "איזו ציפור טובה!"

זמן שינהמאת קאיאברוס

זהו משחק קצב על אוננות, אבל כמעט עברתי את השלב הראשון לפני שזיהיתי את זה בתור הפועל העיקרי. המשחק הזה מאפשר לך להעמיד פנים שאתה גבר cis עם גוף של גבר cis שלא יכול לגרום לגוף הזה לישון. אתה כנראה בדיכאון. אבל באמצעות הכוח של מוזיקה וקצב פעולה אולי אתה יכול להרדים את עצמך. נסה ללטף בקצב. איך זה מרגיש? אני בטוח שאחרים עושים את אותו הדבר כרגע, בזמן שאנחנו מדברים. הקשיבו חזק ואולי אפילו תוכלו לשמוע אותם.

יש כאן משהו נוגע ומלנכולי. אולי אפילו מרומם. (אלו לא משחקי מילים.)

(ספוילרים)

כל סיבוב מבקש מאיתנו לעזור לנדודי שינה אחר. שעשועים מההופעות הקודמות שלנו מסודרות בשורה בתחתית המסך. אחרי כמה סיבובים שמתי לב שאני יכול לשמוע את אפקטי הקול שהפקתי במהלך אותן רמות קודמות ממלאות את ההפוגות של השיר הנוכחי, ויצרו סימפוניה שקטה של ​​רעשי משחק זעירים. זה - יחד עם הדיאלוג בין הרמות - הופך משחק אוננות שעלול להיות מטופש למשהו יותר טרנסצנדנטי. הרמה האחרונה הופכת את זה למפורש באופן שכנראה מיותר, אבל כבר הוקסמתי.

הרופא של נמאת fizzhogg

זהו משחק לוח עוין עטוף בממשק עוין. קשה לדעת אם זה מתוך חוסר זהירות או מתוך תכנון, אבל זה מעניין. יש כיעור למערכות שלה, חוסר אלגנטיות לאופן שבו כל כך הרבה תוצאות נקבעות במקרה, על ידי זריקות קוביות מאחורי הקלעים אטומות לשחקן. ובכל זאת, אם תתמידו בזה ותשחקו כמה פעמים, אולי תתחילו להבין את ההסתברויות הבלתי נראות האלה ואולי תתחילו לראות את קווי המתאר של מבנה סיכון/תגמול מעניין.

יש גם רמזים קצרים לנרטיב בין כל רמה, באמצעות ג'ינגל סינתיסייזר קצר, ביטוי מעורר ותמונה מופשטת של אנדי מקלור ומייקל בראו.הפוך לאמן גדול תוך 10 שניות בלבד.

הסוף הוא פינוק אמיתי, אבל אני חושד שמעטים יגיעו אליו.

(שימו לב שהמסך הראשון איתו תוכלו ליצור אינטראקציה הוא מסדרון ארוך של דלתות זהות. זהו מסך לבחירת רמה. הזיזו את הדמות שלכם עם מקשי ה-WASD. רק הדלת הראשונה משמאל תעבוד. שאר המשחק נשלט על ידי העכבר.)

(ספוילרים)

מסך המשחק הראשי מזכיר מצנחים וסולמות: אתה מתחיל בתור שקית התרופות בפינה השמאלית התחתונה והמטרה שלך היא להתפתל אל היציאה בפינה השמאלית העליונה. בכל תור ניתנת בחירה בין קומץ ריבועים לעבור אליהם. אם לא קראת את קובץ ה-readme, לא תדע שהסמלים בצד שמאל של המסך מציגים את ארבעת סוגי המכשולים של "זיכרון רע" בסדר עולה של מסוכנות. למיטב ידיעתי, מעבר לריבוע של "זיכרון רע" מעורר הטלת קובייה בלתי נראית כדי לקבוע אם הצלחת להביס אותו. אם תיכשל, יישלח אליך בחזרה מספר ריבועים שנבחר אקראי ותאבד מידה מסוימת של בריאות (שיקויים אדומים בפינה השמאלית העליונה). השיקויים הכחולים נצרכים בכל פעם שאתה עושה סיבוב, ושני הסוגים ניתנים לחידוש על ידי נחיתה על סמלי שיקוי על לוח המשחק. מי שיגמר את כל סוגי השיקויים יביא אותך למסך משחק וקובץ ההפעלה ייסגר. אין פונקציית שמירה.

קובץ ה-readme יודיע לך שאייקוני העיגול לאורך הקצה הימני מאפשרים לך - שלוש פעמים כל רמה - לבצע פעולות מסוימות כמו ערבוב של הריבועים הניתנים לבחירה כרגע או החלפת שיקויים אדומים לכחולים. בסופו של דבר, ההיבט המעניין של המערכת מסתכם בהחלטה מתי להשתמש בפעולות מיוחדות מוגבלות אלו ומתי לבזבז פניות (וכך שיקויים כחולים) כדי למנוע את הסבירות לאבד בריאות ולהישלח חזרה לכיכר בלתי צפויה. יש עוד כמה אסטרטגיות לחשוף גם כן.

(שים לב שאם אתה משתמש בשיקוי הכחול האחרון שלך כדי להגיע לדלת היציאה, תישלח למשחק על המסך, אז תכננו בהתאם.)

2מאת Hubol

Hubol's 2 הוא משחק חקר כמו מטרואידי והוא מקסים ומקסים, יצירתי ומהנה. זה גם גדול, מלא בסודות, משהו שאפשר לשחק בו בישיבות מרובות. (מסך הכותרת אפילו משתנה בכל פעם שאתה מפעיל את המשחק.) הכל מרגיש מצויר ביד מפורש, כמעט הכל על המסך מתעצבן במקום. זה גם מרגיש מאוד אישי, מרמז לדברים אפלים יותר, מטומטמים יותר למרות הטון האופטימי והמטופש שלו.

יש הרבה בקושי מתפצחים דרך פני השטח שלו, כאילו אנחנו קולטים הצצה לעולם גדול יותר שנמצא מחוץ להישג יד. יש כתובה על חלק מהקירות - לפעמים רק מילים חלקיות, או מילים מעוותות - אבל זה לא מרגיש כמו גרפיטי. במקום זאת, זה מרגיש כאילו האדם שעשה את הציורים האלה השאיר קצת שפה שוכבת, כמו שרבוטים במחברת שעליה צוירו התמונות של המשחק הזה.

לאחר שליפת כל שדרוג, צץ טלפון סלולרי ומוצג לנו מסך דמוי טוויטר, הערך העליון מקליד את ההתרגשות של הדמות שלנו בקבלת הצעצוע האחרון הזה. (זה גם משמש כדי להסביר את מטרת כל שדרוג.) אבל נראה שמתחתיו רשומות העבר לכל הפעולות האחרונות שלנו, אפילו הבנאליות יותר. מה שאומר שהקלדנו בטלפון הזה כל הזמן, רק מחוץ למסך.

ההשפעה של כל זה היא תחושת הצפה. המשחק מציף את המסכים שלו. עולם המשחק מציף את השבר שיש לנו גישה אליו. האמן-יוצר עולה על גדותיו לתוך המשחק, שוב ושוב ושוב.