הידאו קוג'ימה, תאכל את הלב שלך
עבר הרבה זמן מאז שהתרגשתי מקטע של משחק וידאו. אף פעם לא הייתי מסוג האנשים שמגרדים ללחוץ על כפתור הדילוג בכל פעם שאני נמשך לרצף מעובד מראש, אבל אני מוצא אותם לעתים קרובות כחוויה פסיבית למדי ובדרך כלל אני די שמח כשהם סוף סוף מגיעים עד הסוף. למעשה, אני חושב שהפעם האחרונה שהדהים אותי כמו שצריך מסצנה הייתה כששיחקתיFinal Fantasy VIIIעוד כשהייתי כולה בת 11. ברור, הקפיצה באיכות מSquall זקן חוסםלרצפי הפעולה המעובדים בתלת-ממד שלו היה די והותר כדי להמריץ את הדופק שלי אז, אבל אפילו לאחרונהFinal Fantasyמשחקים לא הצליחו לעורר את אותו סוג של תגובה.
עד, כלומר,Final Fantasy VII Remake, כי moly holy האם למשחק הזה יש קטעים מדהימים. למעשה שחררתי GASP אמיתי בשלב מסוים, ויותר מכמה "CORs" ו-"OOOOFs" גם כן, וזו כנראה התגובה החזקה ביותר שהייתה לי לקטע במשחק במשך, ובכן, כמעט 20 שנה.
יש כמה רגעים גדוליםFinal Fantasy VII Remake, אבל אף אחד לא מוביל את סצנת הבריחה המעודנת הזו מחוץ לבניין שינרה. ברגעים שלפני כן, שיחקת בתור בארט וארית', נלחמים במנגנון עכביש מכני ענק כשאתם בורחים על חייכם. לבסוף אתה מגיע למבואה הראשית כשהסוף נראה באופק, אבל אז היידגר, איש זחוח מלך בעצמו, מקיף אותך בעשרות מהבושים שלו. זה נראה כמו סוף השורה, אבל אז אתה שומע רעם חלש. זה נעשה חזק יותר ויותר, ו-BOSH, Cloud מגיע שואג על האופנוע שלו עם טיפה במרדף לוהט בטנדר שינרה.
עכשיו זה קרב שווה, ומה שאחריו הוא קטע הקולנוע המפואר הזה של chefkiss.gif.
זאת, חבריי, שירה בתנועה. ציר החרב בהילוך איטי, המסגור המושלם לפיקסלים, הזום הצלול על פני הישבן של היידגר במרחק סנטימטרים מהגומי המסתובב של האופניים של קלאוד... שיווה מתוקה, זה הדבר הטוב. 20 שניות של אושר טהור וטהור.
ובארט אפילו מקבל בדיחה ממש בסוף. איזה משחק.
למעשה, לכל הפרק הזה בבניין שינרה יש כמה רגעים מרתקים למדי. חלק מהסיבה לכך שקלאוד וטיפה מאורסים אחרת, אתה מבין, היא בגלל שהבן שלך מתקרב עם שינרה ג'וניור בחבילת הפנטהאוז של אבא שלו. בהתחלה, נראה כאילו טיפה נמלטה עם בארט והאחרים, אבל בדיוק כשהצוות הטורקי של רופוס מגיע במסוק שלהם ומרסק את שדה הקרב של מנחת המסוקים שלך, טיפה דוהר בחזרה אל הראייה, מחליק בכוח במורד ההריסות המתפוררות כדי לתפוס את משטח הקרב של ענן יד רגע לפני שהוא צונח אל האבדון שלו.
כלומר, תמיד הייתי קצת מעריצה של טיפה וקצת ארית-באשר אם אני כנה, אבל MAN ALIVE, טיפה פשוט כל כך מגניבה במשחק הזה ואני מצטער מתיו אבל היא למעשה, המאהב החדש שלי.
רק תסתכל על המסגור על זה. זה באמת נותן לי עור ברווז רק מלראות את זה. מַה. א. משחק.
אלו סצינות כאלה שבעצם גורמות לי תקווה לגבי מה שעתיד לבוא ב-Final Fantasy VII Remake. בטח, המשימות הצדדיות בפרק הראשון הזה הן נוראיות באופן אוניברסלי וכן, הסוף אכן יורד ב-100% מהפסים אחרי פרק שינרה הזה, אבל האף שלי גם יהיה ארוך מהחרב של ענן אם אגיד שלא הרגשתי את כל המוקדם שלי תלונות על המשחק מתפוגגות מיד ברגע שראיתי את טיפה מושכת אותה על קורות הפלדה האלה ומצמידה את פרק כף היד הזעיר של ענן במצב של השעיה נשגבת.
חשבתי שאני זקן וציני מכדי להתרגש יותר ממשחק וידאו, אבל Final Fantasy VII Remake הוכיח שטעיתי, וזה משמח אותי להפליא. לעזאזל, יש אפילו סצנה ממש בסוף של Final Fantasy VII Remake שעושה רושם טוב יותר של Advent Children מאשר כל הסרט Advent Children. וזה ראד!
אז גם אם Square Enix אכן יחליטו לקחת את המשחק לכיוון מטורף (שכמעט בוודאות הם יעשו זאת בהתחשב בדרך שבה הדברים מסתיימים כאן), לפחות זו תהיה נסיעה מטורפת בכל מקרה. הם אולי לא הראו הרבה עדויות לזוהר הקטע החדש שלהם בסדרה המרכזית של משחקי Final Fantasy בשנים האחרונות, אבל אם Remake Part II יכול להאיץ את הדופק כמעט חצי מהחלק הראשון, אז אני בהחלט שם בשביל זה.
