כשקיבלנו הזמנה לבקר באולפנים של Boss Key Productions, הסטודיו החדש של קליף בלזינסקי, ביקשנו מרוב זקני לייצג אותנו. הוא היה שם כדי לשחקפורעי חוק[אתר רשמי], משחק שהוא ניגש אליו בחשש מסוים אבלפעולת מרובי המשתתפים המתוחה ניצחה אותו. בהתחשב בכך ש-Boss Key הוא מיזם יצירתי חדש לגמרי עבור בלזינסקי והצוות שלו, רצינו לדעת יותר. איך עובד הסטודיו? איך זה לעבוד עם האיש מאחוריGears of War, Unreal וג'רביט ג'אז? ואיך מכינים סלמון עם רגליים?

ממש בקדמת המדריך לעובדי Boss Key Production נמצאת ההוראה: בלי שטויות.

"[קליף] לא רצה להיות תאגידי", אומר האמנות מנהל טרמל אייזק, כשהוא מנסה להסביר מה הופך את הסטודיו החדש למקום עבודה ייחודי. "זה בעצם בספר החוקים המזוין, אחי. 'אל תעשה שטויות לאף אחד במקום הזה'. וזה בגלל שהוא לא רצה את התחושה הארגונית הטיפוסית שלך למקום הזה. הוא רוצה שזה ירגיש כמו יותר משפחה, או קבוצה של חברים שעושים משהו בו-זמנית, עובדים למען אותה מטרה."

זה נשמע נהדר, אבל גם נשמע כמו צורה אחרת של שטויות. במידה מסוימת זה מאפיין את הדילמה העומדת בפני Boss Key, Cliff Bleszinski, ואולי אפילו את המשחק הראשון שלהם, FPS Lawbreakers התחרותיים מכופפים את כוח המשיכה. מצד אחד, יש רצון אמיתי להיות שונה, להיות טוב יותר. מצד שני, רוב חברות הטכנולוגיה יטענו שהתרבות שלהן היא היתרון התחרותי שלהן, תוך שהיא מוציאה את אותה שטות ישנה בדרכים קונבנציונליות. שטויות בשם אחר.

קל לגלגל עיניים לעבר בוס קי, כמו שהייתי מוכן לפטר את Lawbreakers לפני ששיחקתי בו. אבל בוס קי בא על ידי רגשותיו ביושר, הולך בדרכים גדולות וקטנות. קחו את התפאורה שבחרו לעבודתם: בניין משרדים בן מאה שנה במרכז העיר ראלי, שבו הדלתות עדיין נושאות את השלטים הכתובים ביד עבור עסקים ואנשי עסקים שמתו מזמן. זה נראה כמו תפאורה מחודשת מסרט של בילי ויילדר, וכמה עובדי Boss Key אוהבים לקרוא לזה סוכנות הבילוש הפרטית Boss Key.

זה גם כאב עצום בתחת.

"זה רועש כמו חרא. אתה יורד במדרגות, הן חורקות. לפני זמן קצר היינו צריכים להחליף חלק מהקרשים על הרצפה, אבל הם לא יכולים להחליף אותם!" אומר יצחק. "הם צריכים לקחת את הלוחות הישנים, לנקות את מה שמתחתיהם, ולהחליף אותם באותם לוחות. כי זה בניין היסטורי. אז יש סדרה של כללים שהם צריכים לפעול בכל פעם שהם מתקנים משהו".

כמה אנשים שונים במהלך הסיור באולפן התלוננו על נחשולי מתח והפסקות הודות לחיווט העתיק שעובר דרך הקירות.

"אנחנו חייבים לערוך מבחני משחק מתוכננים. כאילו אם אתה הולך לשחק ליד השולחן שלך, רק הצד הזה של הבניין יכול לשחק בבת אחת", מסביר אייזק. "תפעיל את כל הכרטיסים הגרפיים ותראה כמה שינויים בכוח. זה בא עם כמה עליות ומורדות. אבל העובדה שאתה מדבר עליה היא הסיבה שאנחנו כאן. אם זה היה מקום רגיל אחר, היית תהיה כאילו, למי אכפת?"

לבלזינסקי יש יחסי אהבה-שנאה עם המקום ("תעברו למקום היסטורי במרכז העיר, אמרו. יהיה כיף, אמרו") אבל הוא רואה בזה ביטוי לאופי של הסטודיו שלו עצמו. זה כמו "רובנו באולפן הזה. יש לנו אופי, אבל כולנו קצת מטומטמים", הוא אומר. "רציתי ללכת על משהו קצת דמוי עמק הסיליקון. רציתי לעשות משהו שהוא מודרני, אבל היסטורי ונעים.

זה מרגיש כמו מקום שהייתי רוצה לערוך בו סיור, בנוסף להפשלת שרוולים. אנחנו קצת מהמורדים. כשאתה נכנס לכאן ורואה את המרחב הזה, אתה מיד יודע שאנחנו עושים דברים קצת אחרת מהרבה אולפני משחקים".

אחת המתנות של בלזינסקי, אחד הדברים שהפכו אותו לפנים של Epic Games במשך עשור, היא העובדה שהוא אף פעם לא נראה כחסר כנות. הוא נראה כחסר שמירה וספונטני לחלוטין, הוא עדיין מצליח להגיע לנקודות דיבור.

שאלתי אותו למה הוא מתרחק ממשחקים סיפוריים וחוזר ליריות בזירה אחרי ש-Gears of War התייחסו אליו כל כך טוב. הוא הסביר שהתקציב הוא המכשול העיקרי, אבל אז הציע את האנקדוטה הבנויה בצורה מוזרה, "אכלתי ארוחת ערב עם ג'ייסון רובין ואשתו לפני כמה שנים, וג'ייסון הסתכל לי בעיניים, וג'ייסון, בהיותו זכר האלפא הנראה טוב. שהוא, אמר, 'אחי, אם אתה שוכר אדם אחד כל שבוע לשנה הבאה, יהיו לך 52 אנשים איך אתה הולך להתחרות עם Uncharted?' וחשבתי, אני לא רוצה להתחרות עם Uncharted".

אבל אם בלזינסקי יכול להיות קצת מתחשב בעצמו, הסטודיו שלו לא בנוי סביב הדימוי העצמי שלו. יש לו את החזון שלו והוא רוצה לראות אותו ממומש, אבל הוא גם רוצה מקום שבו אנשים חופשיים לומר את דעתם ולהדוף נגדו.

אני מקבל תחושה עד כמה בוס קי יכול להיות ישר מהכתף במהלך סיור הסטודיו, כאשר אמן הקונספט הבכיר ג'יי הוקינס דן בתהליך היצירה שלו בהקשר של דמות שהוא התחיל לשנוא: "בחור הכנפיים".

לג'יי נאמר ליצור דמות מגניבה, דמוית ג'יימס בונד, של סוכן חשאי לכיתה חדשה, דבר שהוא עשה בצייתנות רק כדי שיגידו לו ש"לא, קליף רוצה קרניים". אז ג'יימס בונד היה בחוץ, וקרניים נכנסו. הדמות שהתקבלה די מגניבה: במקום קרניים ממשיות, הדמות החדשה לובשת מצחייה מסוגננת שמרחוק גורמת לזה להיראות כאילו פניו מוקפות בקרניים ונותנת לו היבט דמוני קלוש.

אבל אם יש דמות שנראית כמו שטן, חשב בלזינסקי, אז צריכה להיות אחת שנראית כמו מלאך. אז בשביל המקבילה לדמות הזו, ג'יי היה צריך ליצור דמות עם כנפיים.

זה רגע לא נוח במעורפל בסיבוב ההופעות, שכן ג'יי בעצם מתלונן על הבוס שלו ועל רעיונות שנשמעים כאילו הם נכתבו מקומיקס של טוד מקפרלן של שנות ה-90 המוקדמות. ג'יי נאבק לספק את הכנפיים שבלסינסקי רוצה ועדיין לעשות משהו שנקרא כמגניב, לא קיטש.

אני מעלה את המתח עם יצחק בסופו של יום, ואיך זה להתמודד עם מנדטים כמו הדרישה של צוק "קרניים וכנפיים".

"זה תלוי בנו לקבוע מה אלה. אבל אלו המילים שיוצאות מפיו של קליף: 'אני רוצה קרניים'. ...אנחנו צריכים להיות מספיק יצירתיים כדי להיות מסוגלים לומר, בסדר, קליף רוצה כנפיים שדומה לכנפיים שמתאימים לדמות, ומתאים לעולם שאנחנו מנסים לבנות העבודה שלנו מתחילה", מסביר יצחק.

"מה שהגענו, בעצם, זה שהכנפיים לא שם עד שהדמות הזו עושה את שלו, ואז הן מופיעות. אז בסופו של יום, קליף מקבל את הכנפיים שלו שהן בעצם לא כנפיים, אנחנו יכול ליצור דמות שמשתלבת בתוך התפאורה, שלא נראית כמו סוג של ארכאנג'ל וככה כל דמות עובדת עם איזה רעיון מטורף - 'אני רוצה סלמון עם רגליים!' - ואנחנו הולכים, בסדר, הוא לא באמת רוצה סלמון בוא נבין בדיוק למה הוא מתכוון."

כמו הטעם שלו, בלזינסקי יכול לפעמים להיראות קצת מחוץ לזמנו, ולעובדים שלו אין כל חשש להודיע ​​לו על כך. אבל אם בלזינסקי נשמע לעתים קרובות כאילו הוא מרכז פיתוח משחק אחד, האולפן שהוא בנה משקף יותר הכלה ופרספקטיבה.

זה היה מדהים כמה אנשים צבעוניים היו בעמדות מפתח, ונראה שבמשרדים של Boss Key יש יותר מפתחים שחורים ולטיניים יותר ממה שאני מוצא בסטודיו טיפוסי. אף אחד לא הפנה לזה תשומת לב, אבל זה היה שונה באופן ניכר מהרבה אולפנים קטנים אחרים שבהם ביקרתי. אני לא בטוח שהאיזון המגדרי טוב באותה מידה, ונדהמתי שאחת האנקדוטות של בלזינסקי על גיוון מגדרי כללה עובד שעזב מאז, אבל אין ספק שיש מאמץ מצידו לפרוץ מדפוסי גיוס סטודיו טיפוסיים .

"נמאס לי לעבוד עם בחורים לבנים. סיפקנו את זה בתעשייה הזו", אומר בלזינסקי. "זה אחד מהדברים האלה שבכל פעם שמישהו מגיש בקשה שהוא אדם מוכשר לתפקיד שהוא לא בחור לבן, אני אומר, 'נהדר!' כי אם אני רוצה לתאר צוות מגוון, האנשים האלה שהם לא בחורים לבנים יכולים להביא לזה פרספקטיבה מעניינת".

כשאני שואל את יצחק על זה, הוא אומר שהאולפן עומד ביעדים האלה.

"זה השתקפות שלנו", אומר יצחק. "וזה כדי שנוכל לעשות משחק כולל מבלי שהוא יהפוך לקריקטורה סטריאוטיפית של אותו אדם. כאילו, אני עושה לקליף חרא על זה כל הזמן, אבל קול טריין היה בלגן מוחלט. כי הוא היה אפרו-אמריקאי סטריאוטיפי : דברים מופרזים, צועקים וצועקים והוא לקח את זה ללב, הוא לא ממש אהב את קול טריין. והוא הבין את זה לאחר מעשה.

"אבל הנה, יש לנו את ההזדמנות לעבור על פני מישהו שיכול להיעלב מהדבר הזה".

אייזק מספר סיפור על מפתח אחר, בחור לבן, שכתב דמות שחורה. הוא כתב את זה כדי שהדמות תישמע שחורה, וזה בדרך כלל כרטיס אקספרס לאסון גזעני שלא במתכוון.

"ואני כמו, 'פשוט תכתוב את השורות. ומי שנקבל כשחקן הולך לקרוא את זה בהטיה של גבר שחור'. ...אז הוא התחיל לכתוב שורות כאילו אני פשוט אכתוב את השורות האלה בשביל עצמי וברגע שהוא עשה את זה, האדם שמשחק את אקסל הוא בחור שחור, והוא פשוט נשמע כמו בחור שחור כי זה מי ששכרנו במקום שהוא ימציא איך שהוא חושב שאדם שחור צריך להישמע, הלכנו לכיוון השני והייתה לנו את היכולת הזו, כי ג'וש וכריס ולי ואני ואנתוני יחזקו את זה".

עם זאת, אייזק עדיין אומר שהשיחות האלה יכולות לקרות מכיוון שבלסינסקי יצר מקום שבו הוא מצפה שהן יקרו.

זה לא דבר של מה בכך. אייזק עובד על משחקים מאז שנות התשעים - כולל קרדיטים כאמן מוביל עלFallout 2ומנהל אמנותי ב-Planetside 2 - והוא יודע שהתעשייה מעודדת השלמה שקטה לכל מה שהאנשים בצמרת אומרים.

"כולנו יודעים שכולם קיבלו מכות בראש עם 'פשוט תהיה בשקט ותעשה את העבודה שלך'. אל תגיד כלום, אל תנדנד את זה כבר עשרות שנים של אנשים שסיפרו לנו את זה עכשיו לעשות? הם הולכים לשחק בטוח, כי זה מה שהם עושים במשך עשרות שנים", מסביר אייזק.

"אז זה צריך לבוא מלמעלה. זה צריך לבוא מגבוה. ואנשים צריכים לראות דוגמאות של מישהו בוטה ללא תגמול. ואתה יכול לראות אם קליף מסכים או לא מסכים, אבל תמיד יש שיחה".

אני לא יודע אם כל זה יהפוך את Lawbreakers למשחק טוב יותר, אם כי בהחלט הייתי אומר שהוא מתחיל חזק. אבל זו תעשייה מלאה באנשים שמיומנים להגיד את הדברים הנכונים ולהביע את האמונות הנכונות, ואחר כך יוצאים לדרך ויוצרים מקומות עבודה לא מתפקדים והדרים. בלזינסקי לפעמים אומר דברים לא נכונים - לא כולנו? - אבל עם בוס קי, נראה שהוא עושה את הדברים הנכונים.