היום השבעה עשר שללוח השנה של RPS, שמדגיש את המשחקים האהובים עלינו בשנה, מרחיק אותנו מהגאות האדומה של הרצח ואל שלווה מוחלטת. משחק נהיגה ללא מירוצים, משחק רכב יותר על מה שנמצא בצד הדרך מאשר על מה שלפניכם. מצב נפשי באותה מידה שהוא משחק וידאו.

שֶׁלָהסימולטור משאיות אמריקאי!

אלק:זה משחק השנה שלי.בָּרוּר, זה שלימִשְׂחָקשלשָׁנָה. תראה, מסיבות אישיות זה לא יהיה הוגן לשתף אותך, אלו היו 12 החודשים הנוראיים ביותר בחיי, בהפרש לא קטן. מה שאולי צריך לקרות כדי שתהיה שנה גרועה עוד יותר כמעט בלתי נתפס. אני מסתכל אחורה על 2016 ורואה אוקיינוס ​​אפור של קהות חושים, עם קווי חוף סלעיים פתאומיים של אימה - ומדי פעם איים זעירים וקטנטנים של Feeling OK.

אלה היו הזמנים שבהם ביליתי יום בערך במשחקסימולטור משאיות אמריקאי. כבישים רחבים, משאיות איטיות, קניונים ועצים, תחנות דלק ודוכני סופגניות, הרדיו מתנגן, הרדיו תמיד, הפשטות המושלמת של הגעה ליעד. שנת 2016 הייתה שנה שבה הגעה לכל יעד התבררה כבלתי אפשרית באופן טראומטי, כך שהפשוטות של נסיעה למקום, אין צורך למהר הייתה מזור חולף.

האם משחק אחר יכול היה לשרת את המטרה? ובכן, אולי נסיעת מבחן Unlimited או שחיקה או דלק - אבל יש להם בנזין בעורקים. לבבות שכמהים ללכת מהר יותר ולנצח על אחרים. אני לא רוצה להתחרות. אני רוצה לנהוג. תהנה מהדרך, ומכל מה שעובר ליד החלון שלי, ומהשכנוע הבטוח הזה שכל שיר שהרדיו מתנגן באקראי היה איכשהו תפור בשבילי. הדמיה של ישיבה ליד החלון בנסיעה ארוכה ברכבת, אוזניות, פסקול חייך.

וגם הרווחים בין השירים, הבנאליות והעידוד והריחוק של תחנות אמריקאיות מקומיות. אני מכוון לכמה קולות ידידותיים, מדברים על דברים מטופשים. אי אפשר להשאיר אותי לדמיון שלי. לִברוֹחַ.

חלק מזה אני יכול לקחת מקודמו הדומה במידה רבה של ATS, European Truck Simulator, אבל, ילד של הקולנוע כמוני, יש שפה ויזואלית לנוף האמריקאי, אפילו בביצוע המעט מובהק וקופסתי של ATS שלו, ש נראה לי שאין לעמוד בפניו. אירופה איכשהו מוכרת מדי, רגילה מדי בשבילי, למרות שלא ביקרתי ברובה. (עם זאת, ה-DLC הסקנדינבי אכן מעלה את תחושת האחרות ההכרחית - אני חושד שאבלה איתו קצת בחג המולד. הזמן מרגיש מתאים).

עִםה"קנה מידה מחדש" האחרוןשחבטה משמעותית בגודל המפה הקליפורנית/נבדית/אריזונית, היא מרגישה הרבה יותר קולנועית - מרחבי הארץ והשמיים, ההפסקות הארוכות בין ההתנחלויות, תחושת כדור השלג שהדרך היא אינסופית. זה מרגיע אותי כמו שמעט מאוד אחר יכול. רק אני, במקום שאני מזהה אבל לא מכיר, משוחרר מאחריות – אבל עם גבולות מספיק כדי שאני לא אדיש.

אני תוהה, לעתים קרובות, אם המפתחים באמת מבינים מה הם עשו כאן. כשהם קוראים את הדברים שכתבתי על American Truck Simulator - ואני יודע שכן - האם הם חשים גאווה על ההבנה של עבודתם, או מבוכה שמישהו יטען טענות כאלה על משחק המשאית החנון שלהם? האם הם התכוונו ליצור Zen And The Art Of Intersection Navigation, או שזה היה אמור להיות סימולטור משאיות בלבד?

אני חושב, אולי, עדיף שלעולם לא אגלה.

גרהם:אני אוהב את סדרת Truck Simulator, אבל למען האמת, הם לא משחקים שאני מבלה איתם הרבה זמן. הזמן שאני כן מבלה איתם הוא קסום. זה תמיד כרוך בהוצאת ההגה שלי מהארון והצמדתו לשולחן העבודה; זה כרוך לעתים קרובות בבירה בקרבת מקום, ללגימות מדי פעם בין נסיעות; והוא אף פעם לא מצליח לספק את הרגעים הטעינים היסודיים ביותר בחיי.

במובנים רבים, המסעות המזדמנים הללו ממלאים את התפקיד שהנסיעות נהגו למלא בחיי. עכשיו, כשיש לי ילד, אין הרבה הזדמנויות לטיולים רחוקים, והטיולים שאנחנו עושים כבר אינם מהסוג שהיינו יוצאים אליהם. לדוגמה, אני ובן זוגי לקחנו פעם את ה-California Zephyr משיקגו לסן פרנסיסקו, נסיעה ברכבת שנמשכת יומיים וחצי וחוצה את איווה, קולורדו, יוטה, נבדה ורבים מהנופים האייקוניים ביותר של אמריקה לפני שנכנסים לקליפורניה. זה היה מסע לא נוח, ובלתי אפשרי עם תינוק, אבל זה היה גם אחד החגים הבלתי נשכחים שהייתי בהם.

אני לא חושב שהיכולת של American Truck Simulator לבצע את התפקיד הזה היא במקרה. כמו אלק, אני תוהה לגבי כוונת הכותבים, אבל החלטתי ש-SCS Software בהחלט יודע מה הם עושים כשהם יצרו את המשחקים האלה. קנה המידה של הנוף נראה כהוכחה: הוא לא רק הופך את העולם למדויק יותר, אלא נשען למצב דמוי הזן שהמשחק יכול להפעיל בזמן שאתה זורם לאורך הכבישים המהירים שלו. זה גורם לי לחלום על נסיעות ארוכות של שתיים וחצי על פני הנופים האייקוניים שנותרו של אמריקאי. אני לא יכול לחכות.

אָדָם רִאשׁוֹן:אני משחק במשחקי Truck Simulator כבר שנים ועדיין אין לי מושג אם הם א) טובים בהדמיית משאיות או ב) אפילו קצת מעניינים אם אתה נכנס לכל הצד העסקי של הדברים. אני איש אחד עם משאית אחת וכל הכבישים שהייתי צריך אי פעם. המשאית היא בעצם חלון אל העולם, רכב רק במובן שהוא זז ויש לו איזושהי תחושה של מטרה (לכו הנה, תספקו את זה). זו עדשת מצלמה, החוויה האינטראקטיבית של Google Street View שתמיד רציתי.

יש המון משחקים בעולם האמיתי, כאן על כדור הארץ, אבל מעטים לוכדים את התחושה של להיות תייר בעולם הזה כמו סימולטור משאיות אמריקאי. היו מספר משחקים על טיולי דרכים השנה, כולל אFinal Fantasyשעשה כמה דברים מעניינים עם הרעיון של מזכרות עם צלם ה-NPC שלו, אבל אף אחד לא יכול להשתוות ל-Truck Simulator, שמבין את המשיכה של הדרך טוב יותר מכל משחק אחר שאני יכול לחשוב עליו.

לְהִשְׁתַמֵשׁזֶהבזמן שאתה משחק.