עריכה: גרסה קודמת של הסיפור הזה ציינה בטעות שהמכתב הפתוח היה בתגובה לפרסום האחרון של ה-APA. זה עודכן כדי להיות מדויק יותר.

למרות מאמץ קוהרנטי של אקדמאים לעמוד מול המדע הרע על משחקי וידאו המופצים על ידי האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, הם פרסמומחקר אחרעושה את כל אותן הטעויות. לרוע המזל, ל-APA יש היסטוריה של נקיטת גישה מוטה ובלתי מדעית בכל הנוגע לנתונים בנושא זה, שכןדיווחנובשנת 2011. בשנת 2013, 230 אקדמאים ומדעניםחתם על מכתב פתוחמציינים את התנגדותם לטענות הרשות הפלסטיניות, וכינו אותן "מטעות ומדאיגות". לא נראה שזה משנה.

הפרסום החדש הזה של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי הוא מאוד מוכר. זהו, לדבריהם, שיאו של מאמצי כוח המשימה לסקור מאות מחקרים ומאמרים בנושא שפורסמו בין 2005 ל-2013. הם קובעים,

"המחקר מדגים קשר עקבי בין שימוש אלים במשחקי וידאו לבין עלייה בהתנהגות אגרסיבית, קוגניציות אגרסיביות והשפעה אגרסיבית, וירידה בהתנהגות פרו-חברתית, אמפתיה ורגישות לתוקפנות."

אמירה שנורא מוכרת לכל מי שזוכר את 2005הצהרת מדיניותבשם "Resolution on Violence in Games Video and Interactive Media", פרסום מוזר מאוד שהתעלם לחלוטין ממחקרים שלא מצאו קשר בין משחק לתוקפנות או אלימות, אלא התמקד רק באלה שטוענים לתוצאות חיוביות. אָנוּחקר את דרכיו המוזרותבשנת 2011 כאשר ד"ר קרול ליברמן הצהירה הצהרות שערורייתיות ולא מדויקות לחלוטין לפוקס ניוז, ולאחר מכן ניסתה להשתמש במחקר זה כדי להגן על טענותיה הכוזבות לחלוטין עלסופת כדורים. באותו זמן אמרנו על המחקר שלהם,

"כל מאמר המחקרים מתעלם לחלוטין מכל המחקרים המנוגדים - משהו שנראה מופרך מבחינה אתית. זה בהחלט רלוונטי לאסוף מחקרים בנושא, אבל בחירה סלקטיבית כזו מרמזת על משהו אחר שעומד להתרחש".

כשעברנו על מחקרים שצוטטו על ידי ה-APA, גילינו שרבים אינם רלוונטיים לחלוטין לטענות שהם מעלים, לא ממחקרים מדעיים (אחד מהם היה מדריך הורים לקניות לחג המולד!), ואפילו - למרבה הפלא - מאמרים שלא פורסמו. מנקודת מבט זו אנו ניגשים לממצאים של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי בשלב זה.

אז, כך נראה, עושים הרבה מאוד פסיכולוגים, קרימינולוגים וחוקרי תקשורת, שהתאגדו במאותיהם כדי להגיד ל-APA פשוט להפסיק עם זה. ובכן, הם מנסחים את זה קצת אחרת. הם ניסחו את זה כמו,

"...הראיות המדעיות אינן עקביות וכי ה-APA צריכה לנקוט עמדה ניטרלית במקום לשמור על הצהרות מדיניות".

כמובן, כמו 230 השמות שמאחורי המכתב הזה, אנו ב-RPS מברכים מאוד על כל מחקר ומנסה לחקור קשרים בין משחק ואלימות. כפי שאמרנו שוב ושוב במהלך השנים, אם יש קישור אמיתי, אנחנו האנשים הראשונים שרוצים וצוֹרֶךלדעת. זה עניין כל כך רציני שאנחנו חייבים לדרוש את המדע הטוב והקפדני ביותר, ואנחנו ביקורתיים כלפי מדע רעיהיו המסקנות אשר יהיו.

המכתב הפתוח הזה גם מצביע על כך שהמחקר משנת 2005 שמצאנו פגום מדאיג היה פסול מבחינה מדעית. הם אומרים,

"אנו מביעים את החשש שהצהרת המדיניות הקודמת של ה-APA (2005) תיארה כמה מסקנות חזקות על בסיס ראיות לא עקביות או חלשות. מחקר שלאחר הצהרה זו מ-2005 סיפק ראיות חזקות עוד יותר לכך שלא ניתן לתמוך בחלק מהקביעות שבה".

הם ממשיכים לתאר את הצהרות המדיניות של ה-APA כ"אידיאולוגיות", ואומרים שפרסומים כאלה יכולים "לשמש לחנוק חדשנות מדעית ותיאוריות חדשות ועשויים מבלי משים להגביר את הטיית הפרסום, במיוחד בהתחשב בחששות הן לגבי התעלמות מממצאים בטלים ותארי חוקרים. של חופש".

למעשה, בדיוק כפי שהגענו למסקנה ב-2011, המכתב הפתוח משנת 2013 מציין כי ה-APA משאיר מחקרים שאינם מוצאים קשר בין משחק ואלימות, או כאלה שלא מצליחים לשחזר את הטענות של מחקרים קודמים. ככזה, הם אומרים, "לא תהיה לנו תצוגה מלאה של הנתונים בתחום הזה". הם ממשיכים להצביע על מספר פגמים במתודולוגיה ששימשה במאמרים שה-APA אכן מצא לנכון לכלול, במיוחד ההתעלמות ממשתני מפתח שיכולים להסביר תוצאות, וההנחה הלא מדעית שלמדדי מעבדה של התנהגות יש השפעות ניכרות על המציאות. -התנהגות עולמית. דאגה אחרונה זו הייתה ללא ספק הגורם המערער אפילו של המחקרים המחמירים ביותר שקראנו, אשר מכירים בפגם עצמם, אך עדיין אינם מציעים מחקר נוסף לחקור את העניין.

המכתב הבלתי ניתן לשיפור ממשיך ומציין את הנקודה הקולוסאלית למדי שהאלימות בקרב בני נוער נמצאת בשפל של 40 שנה בארצות הברית, למרות ההצלחה המרכזית של המשחקים, ורק ירדה עוד יותר מאז הטענות שהועלו בהצהרה של ה-APA מ-2005. הם כמובן לא טוענים שמשחקים אחראים בשום צורה לירידה באלימות, אבל רואים שהנתונים הנמוכים מראים שמסקנות ה-APA לא משקפות דאגה בריאותית אמינה. במילים אחרות, ככל שהמשחקים הופכים להיות נפוצים יותר ויותר בכל מקום, הייתם מצפים לראותכַּמָהביטוי בעולם האמיתי של טענותיהם המוזרות. המכתב הפתוח המשיך,

"ביסודו של דבר, אנו מאמינים שלכוח המשימה יש הזדמנות אדירה לשנות את התרבות של תחום המחקר הזה לכזו שהיא פחות אידיאולוגית ופתוחה לתיאוריות, נתונים ואמונות חדשות. כך גם החוקרים צריכים להרגיש חופשיים לטעון עבורו. תיאוריות קיימות אנו מאמינים שהתחום מתחיל לעבור שינויים תיאורטיים ומונחי נתונים המאתגרים אמונות שהיו בעבר רק עם החופש של הנתונים למיין את עצמו יכול התחום הזה להתקדם... הצהרות מדיניות מבוססות ראיות לא עקביות וחלשות הן מדיניות גרועה ובטווח הארוך גורמות יותר נזק מתועלת, ופוגעות באמינות של מדע הפסיכולוגיה.

המכתב מנוסח כל כך מעולה, סוס טרויאני של נימוס, מכיל כמה הצהרות מחורבנות. אנו נוטים לכיוון הישיר יותר של רק לומר שה-APA מעוררים פחדים ומפיצים מידע מוטעה, מה שלא רק עושה טוב להבנת הציבור את הנושא, אלא גם גורם לכל הקהילה המדעית להיראות רע. וגרוע מכך, הטיה ברורה כזו גורמת לאנשים להיות נוטים הרבה יותר לבטל את הנושא, במקום לשמור על ראש פתוח לגבי נושא כה חשוב.

אז זה חבל מאוד לראות את ה-APA ממשיך, מתעלם מהתחנונים הללו, מפרסם שוב ממצאים שמתעלמים ממחקרים החולקים על סדר היום, ומגיע למסקנה שמשחקי וידאו אלימים הם "גורם סיכון" שבשילוב עם אחרים מזוהים בצורה מעורפלת גורמים, "מובילים להתנהגות תוקפנית או אלימה".