אני לא יודע כמה רחוקדדפולקיבלתי. אני כן יודע שלא כל כך אכפת לי. וזה נראה די ברור שגם למשחק לא אכפת. נתקלתי בבאג, המחשבה להפעיל מחדש את הרמה כדי לראות אם זה לא קורה שוב היא יותר מדי, ולכן נקרא לזה יום.

דדפול הוא דמות מוזרה. הוא קיים כדי לזייף את העולם של מארוול, מתוך העולם של מארוול - חור בלתי פגיע שאף אחד מגיבורי העל האחרים לא אוהב, אבל לעתים קרובות מדי תקוע איתו. שלם עם מספר אישיויות שכולן קיימות בו-זמנית בראשו, מטרתו העיקרית היא להציע מטא-פרשנות על סצנת הקומיקס, תוך שהיא מאפשרת לה להתענג על האלימות והציצים הטמונים בה. ברגע שמארוול אוכלת את עוגת דדפול, שם היא נשארת במלואה על הצלחת שלפניהם.

גלגול המשחק הזה רואה מפתחים High Moon מנסים לעשות את אותו הדבר. עם הרישיון בחיקם, דדפול מתכוונים להיות מטא-פרשנות על משחקי פעולה מגוף שלישי, תוך שהם לא עושים שום מאמצים לעשות משהו מעניין במעורפל עם הז'אנר.

זה קורה בכל פעם מסריחה שיש משחק זיוף. "הא חה, תראה איך אנחנו עושים את הדבר המעצבן הזה שמעצבן במשחקים, ואומרים שזה מעצבן!" נראה שכל כך הרבה מפתחים עובדים תחת האמונה שמעצבן + התבוננות בעצבנות = הילריות. עם זאת, מרגיז בהיותו המסה האינסופית, כל דבר שמתווסף לו יכול להשתוות רק למעצבן. אז כשדדפול צועק כמה הוא מתעצבן שהמשחק מתרחש בביוב סגרירי, זה הרגע המדויק שבו הוא צריך להמשיך הלאה - לא תור לעוד מכמורת מייגעת של רמות דרך אותו הדבר. (אחריהם מסדרונות טחובים, ואחריהם מסדרונות טחובים אחרים, ואחריהם מסדרונות טחובים יותר.)

קשה לאזן דמות כמו דדפול. הוא זין, אז כשקוראים עליו בקומיקס אנחנו לפחות מקבלים תחושה של ניתוק. למעשה משחק כמו שהוא מקרב את זה קצת יותר, ואפשר היה לטפל בו בקצת יותר עדינות. בכל כיוון, באמת - או לאפשר לדמות להתמודד עם השלכות מסוימות על ההתנהגות שלו, או אפילו יותר טוב, לצאת עם זה מגעיל לגמרי, ולגרום לו להיות כל כך מגונה מבחינה מוסרית שזה הופך להיות מצחיק בצורה גרוטסקית. במקום זאת, כאן אתה פשוט משחק בתור קריטין שאומר ועושה דברים שסביר להניח שלא תרצה שיגידו או יעשו.

כן, דדפול הוא אידיוט סקסיסטי, אבל האם אני באמת צריך לראות אותו משחק "אני מועך את הראש שלך" עם שדיה של אישה שהוא הרגע זה עתה הרג על ידי שיפדה שלה על המוט, מיד לפני שהוא מתייחס אליה כ"ציצים לוהטים"? זה חסר ערך. אתה יכול לרדת מהקו ולציין שזה אובייקטיבי גופה של אישה מושחתת (בעקבות חצי תריסר הערות אחרות על שדיה כשהיא הייתה בחיים), אבל יש להם את היציאה מהכלא שהוא "נועד להיות תחת".

הנושא נמשך, עם אינסוף קלוז-אפים על החזה, הערות על דמויות נשים - לעתים קרובות מתייחסות אליהן בצורה מזלזלת כ"מאניות" וכדומה - ופנטזיות ילדותיות של נשים בביקיני עם פיזיקה קפדנית שמקפיצה את חזהן השופע. כאשר דדפול מנסה 'להשייט' בסירת מנוע כזו, האם הכל הופך להיות בסדר כי מסתבר שזו אשליה וזה החזה של קייבל שהוא מכשכש פניו בתוכו? בכנות, המשחק כל כך מעורר עניין שקשה לי לדאוג לו.

המשחק היה רשום כקונסולה רק במשך רוב הפיתוח שלו, עם גרסת PC שהופעלה רק לקראת הסוף. מה שנראה שכן. הגדרת הפקדים לעכבר/מקלדת היא בלגן מופרך, המחייב אותך לבחור אותיות להקצאה מרשימה, במקום רק להקיש עליהן. רוצה E או F לשימוש? קָשֶׁה. ברירת המחדל היא, אה, U, ואתה יכול לקבל R.

ברגע שתשחקו תבינו שבאמת אין ברירה אלא לחבר בקר 360, מכיוון שלא היה שום מאמץ להתאים דברים למשחק בלי אחד. ברור שנועדתם להיאבק במיקוד המוזר בכוונה בכל מקרה, העכבר מסיר אלמנט של האופן שבו הוא אמור להיות משוחק.

אה, ורק כדי לאשר את זה, במהלך ההדרכה Deadpool אמור להתבלבל עם לימוד הפקדים. בחיפוש אחר עזרה בין האישיות שלו, אחד מגיב שהוא לא יכול לעזור כי "אני משחק רק במשחקי מחשב." לְהַחלִיק.

המשחק עצמו גדוש ועגלה. דדפול נאחז בפתחים כאילו הם מגנטיים, בעוד קירות בלתי נראים מול מסדרונות ושבילים גורמים לך לקפוץ בטירוף על המסך. המשימה שהגעתי אליה גרמה לי לנקות עוד זירה משעממת מהאויבים-זהותים שלה, כך שכאשר אחד הרעים הגדולים נתקע מאחורי קיר המשחק לא נתן לי להרוג אותו, ולא להמשיך הלאה. ועדיין לא חוויתי משהו שייתן לי מוטיבציה לדאוג לזה.

אבל זה לא משחק פעולה נוראי מגוף שלישי. זה בינוני. מאגר היכולות שלך גדל ככל שאתה מוציא על זה XP, ומאפשר לך להגדיל את טווח הנשק והכישורים שלך, ואכן שילובים. הוא מערבב קרב מטווחים ותגרה בצורה די מסודרת, מה שלפחות מספק שביב של וריאציה בסצנות החוזרות על עצמן. ללא באגים, כנראה בקונסולה, אני יכול לראות שמישהו יכול לחרוש את דרכו בלי לרצות לנתק זרוע. אבל כשהבעיות אכן מגיעות, פשוט אין שם שום דבר מכני שייתן לך השראה לעבור את זה. ויש הרבה שם מבחינה אסתטית כדי להבטיח שאתה לא רוצה.

בדיחות מתגעגעות לעתים קרובות בפראות. בשלב מוקדם מאוד המשחק עובר לפתע לפקסימיליה מוזרה של משחקי 8 סיביות כי דדפול השקיע יותר מדי תקציב על הפיצוצים ברמה הקודמת. לכמה שניות. ואז אתה שוב מתרוצץ בביוב משמין. זה בא והולך בלי משמעות, ולא עושה כלום עם הרעיון בזמן שהוא שם לזמן קצר. שלא לדבר על הבלבול המסבך של מפתחי המשחק שלא יכולים לשלוט במה שהדמות המרכזית עושה בעולם. אה, ובזמן שאנחנו מצביעים על בעיות, מה דעתך על זה שבו אנחנו מגלמים דמות בלתי פגיעה שיכולה לשרוד כשראשו קוצץ בסצנה, שאיכשהו נגמרה לבריאותה ומתה כשאנחנו בשליטה ?

מה שאמור להיות התכונה הטובה ביותר - האינטראקציה הישירה בין הגיבור לקול המפתחים שהוא סוחט לעשות עליו את המשחק - מתקבלת בצורה מאכזבת. הרבה מאוד הושקעו בתנועה מצוינת של לכידת התנועה, הריקודים, אפילו השירה של דדפול, אבל הגאגים שהם מספקים לא מצחיקים במיוחד, ואולי יותר חשוב כאשר מנסים להשיג את כל המטא-מטה, לא חכמים בכלל או מעניין. בסופו של דבר זה לא מגיע יותר מ"אוי, הדמות מדברת עם היזם, זה רעיון נחמד". יש רגעים פה ושם - קטע בעבודת יד באמצעות בובות וצמר גפן זה כיף לזמן קצר, אם לא ממש מצחיק - אבל לרוב, עם כל הנפיחות שלו, אתה פשוט בועט ברעים בחדר אפור.

ובאופן מוזר, זו הבעיה העיקרית של דדפול. זה פוגעני בצורה לא נעימה, תוך שהוא לא התקפי בצורה מעניינת. זה לא מצחיק במיוחד, למרות שהוא לא מצחיק עד כדי כך. יש בו המון רעיונות מעניינים, גם אם הוא עושה איתם מעט מאוד. בסופו של דבר, הבעיה עם דדפול היא שזה משחק פעולה קצת משעמם, לא משנה מה הלהיטים וההחמצות שמתרחשים סביבו. וביקום שכיום יש בו עד 30% משחקי פעולה, אתה צריך להיות טוב יותר מאשר משעמם. עם זאת, מה שבלתי נסלח הוא שהדמות המרכזית של המשחק שלך מציינת שהוא משעמם בזמן שאתה משחק.