@lemmy101[קודן עבור פרה זומבי] זו הייתה הפעם הראשונה (לדעתי) ששני קטעי משחק עמוקים ומוצלחים ביותר היו במשחק אסטרטגיה אחד. כמו Total War עם משחק הקמפיין ומשחק הקרב שלו. אבל כמו לפני עידנים. ועם ביטים של לייזר סקוואד.

@richardcobbett[PC Plus כולל עורך, תורם של משחקי PC, אל המגה-מילים]הכל עניין של עקומת היכולות - להתחיל בתור האנדרדוג, ואז לאט לאט להיצמד לכוח ולהעביר את המאבק אל האויב.

@MikeChannell[ביקורות אד, מגזין Xbox הרשמי בריטניה, מזיק מין]מתן שם לנבחרת שלך הפך כל חייל להרבה יותר חשוב מאשר ברוב המשחקים. על אחת כמה וכמה כשהם הפכו למארחים של חייזר.

@philcameron[מתישהו תורם RPS]כי זה שילוב נהדר בין ניהול ותעלולים טקטיים מבוססי קבוצה. ויש לזה חייזרים מזוינים.

@troygoodfellow[עיתונאי משחקים, בחור טוב]X-Com היה משחק כמעט מושלם שכולם בגיל מסוים שיחקו בו. למשחק אסטרטגיה, זה היה גם מאוד אישי.

@humanstu הגלובוס המסתובב. פשוט ביסס את כל המשחק בתחושה מוחשית של ריאליזם. אתה יודע, מעורב עם חייזרים ו-ufos.

@psychicteeth[היוצר של Eufloria]בעיקר: חקר שלל חייזרים ושימוש בו נגדם, כספים, שדרוג, רמות פרוצדורליות. שנית: סיור, אסטרטגיה.

@playmaglan[כותב צוות, מגזין Play]זה המשחק האחרון שאני זוכר שהחלפתי עבורו משהו כשלא ידעתי עליו כלום. פשוט אהבתי את אמנות הקופסה. הייתי צעיר.

@draconianone אווירה, אסטרטגיה, רובים מזוינים גדולים, קנה מידה עולמי, משחק מגוון, התמדה של דמויות, סיפור (כן, באמת!).

@dartt[יצרנית אמנות Gmod מעולה]המתח. כל אחד מחברי הנבחרת שלך יקר, אבל כולם כל כך שבריריים, שכל פינה שתפנה עלולה לגרום למוות פתאומי.

@keenanw דוגמה מצוינת לאופן שבו מוזיקה יכולה להשפיע על החוויה. המתח שהורגש ב-Geoscape ובקרב היה בגלל המוזיקה.

@larrington[נותן נדיב-לי של עותק שלאגדות חיל, שלם עם מפת אולטרו]מספר סיבות. שכבות מרובות של שליטה (גיאו-סקייפ/-battlescape/מחקר/ייצור) אומר שאני מרגיש שגורל האנושות נמצא בשליטתי והאנתרופומורפיזם של החיילים. מלבד כמה מוזרויות ממשק קטנות, יש כל כך מעט שהייתי רוצה לשנות.

@imperialcreed[באמת נקרא בארי ווייט.]ובכל זאת, עד היום הוא משרה יותר אימה ויוצר יותר מתח במשימות הלחימה ממה שתמצאו כמעט בכל מקום אחר.

@twistedinc שילוב פנטסטי של לחימה טקטית מתוחה, סים ניהולי מרתק, כתיבה טובה ומערכת מתפתחת של בעיות.

@jazmcdougal[תורם משחקי מחשב, בעל שם מדהים]התחרות עם יריבים, הניסיון להיות עסק אבטחה טוב תוך מחקר ולחימה בחייזרים, היה פעולת איזון מתגמלת.

@lobo_tuerto X-COM כל כך חשוב כי זה היה חוויה אינטגרלית, היו לו 3 הקשרים שונים מאוד (בניין בסיס, נוף כדור הארץ, שדה קרב) היה בו סימולציה כלכלית (תקציבים), מחקר, וזה עורר ריגוש בכל פעם הלכת לחקור אתר!

@The_B[אתה יודע, ה-B]זו סדרה שמצליחה לגרום לך להרגיש עוצמתי להפליא אך שברירית לאין שיעור בו זמנית.

@מיסטרבריליאנט[עורך PC Zone, צעיר להחריד]אף פעם לא שיחקתי בו וניסיתי לשחק בו פעם אחת לאחרונה אבל זה היה ישן ומבלבל ולא ידעתי מה קורה.

@mechtroid כי גם כשאני, אדם שאפילו לא שמעתי על זה עד לפני כמה חודשים התחלתי לשחק, לא יכולתי להניח את זה מהיד. המשחק פשוט נצחי.

@monstersden[עשה מסעות עידן הדרקון]כי שלטת בכל היבט של המלחמה נגד החייזרים. מספר רבדים חופפים של אסטרטגיה.

@כריס_emf[לשעבר של מגזין Total Film, שיער תקליט]עבורי זה היה מתח מתמיד בלחימה, שבריאן מיטסודה הסבירכָּאןיותר טוב ממה שאי פעם יכולתי.

@liquidindian אנשים רוצים את העדכון המדהים הזה ל-X-Com, אבל X-Com היה העדכון המדהים של Laser Squad & Rebelstar. אולי X-Com היה השיא.

@kierongillen[רובוקרייזי]ובכן, זה היה המשחק הראשון שאי פעם סקרתי באופן מקצועי. או, לפחות, במקצועיות כמו שאני עושה כל דבר.

[Kieron השיג ציון X-COM 35% בסקירה האמורה, עבור מה שהיא שווה...

לְהִרָגַע! זה היה יציאת ה-Amiga 500 המרושעת האגדית.]

תודה על הזמן שלך, כולם. אז כן. התור שלי.

זו הטרנד של הרגע למזג ז'אנרים - במיוחד לטפטף מעט RPG לבוש על כל דבר. חלק מזה עובד, ויותר מכך חלק מזה עובד באופן טבעי, אבל הרבה מזה עדיין קצת גס: תראה, אנחנו שמים קצת RPG ב-RTS שלנו. X-COM, שתוכנן במקור בתור Laser Squad 2, לא עושה את זה - הוא לא מסמן בצורה זועפת את חכמתו הנטענת בדרך, וזה בגלל שהוא לא באמת מנסה לשלב ז'אנרים. זה פשוט לוקח מבחר של דברים שהוא חושב - הוא יודע - עובדים, ומכניס את כולם לקופסה יחד. זה מיזוג ז'אנר כל כך טבעי שהוא כמעט ז'אנר משלו. "X-COM." זה לא אומר רק זיכיון - זה אומר סוג מאוד מסוים של משחק, כזה שהיו מעט מדי דוגמאות מצוינות שלו. רק כמה משחקים אחרים הפכו גם לז'אנרים - דיאבלו, למשל, אבל זה לא קרוב לפוטנציאל נועז וחכם.

X-COM הוא משחק מיקום אחר. הוא לא פועל לפי חוקי ז'אנר, אלא פשוט ממשיך להיות עצמו, לגמרי עצמו ולא שום דבר אחר. זה הקשר של משחק - אסטרטגיה, פעולה, משחק תפקידים, ניהול, אימה, סיפורים, שחמט. התפאורה והמראה היו/הם מעטפת אידיאלית לכך. טרופי מדע בדיוני מוכרים, המוצגים בשמחה צבעונית ועם זאת איום זוחל. אנשים מתים. האנשים שלך מתים. יש מפלצות בחושך. הם הולכים להרוג אותך, אלא אם כן אתה יכול לחשוב ולנחש אותם. לחשוב החוצה ולנחש את המפלצות היא הדרך היחידה להציל את כל העולם הארור. זה לא החצי.

קרב נפשי. חליפות מעופפות. קירות ניתנים להרס. חייזרים ששותלים בתוכך ביצים. משגרי רקטות שיכולים לירות סביב פינות. הצלת ערים. בניית חלליות. לכידת חוץ-ארציים חיים. טנקים רובוטיים. פולשים למאדים.

למרבה הצער הממשק הקשיש שלו בצד, X-COM נשאר עד היום נגיש להפליא למרות כמה שהוא מנסה לדחוס פנימה. כשאנשים בוכים מיואשים שה-XCOM החדש הוא יריות מגוף ראשון, ייתכן שחלק מהם פוסלים משחק מהנה. של יד, אבל הסיבה היא לא התלהבות ריקה. לאף אחד לא אכפת באמת מיקום X-COM, שסכמת הצבעים לא נכונה או שלאחוות הפלדה לא היה אכפת מאזרחים. אכפת להם כי הם רוצים שהמשחק היחיד שבאמת עשה הכל יחזור.

X-COM נוצר על ידי שישה אנשים, והגיע על שלושה תקליטונים. כל כך הרבה, מכל כך מעט. כותר ה-DOS הזה משנת 1994 נותר נקודת ציון לעתיד המשחקים.

לא, זה עדיין לא בסדר. יום אחד...