לריצ'רד יש חולצת טריקו חדשה שכתוב עליה "אחד מהשחקנים הראשונים בעולם של The Witcher 2: Assassins Of Kings". הם לא נותנים את זה לאף אחד. סביר להניח שעדיף שיספר לך על מה שהוא ראה בזמן שחיפש את הזכות ללבוש את זה...

ברור שג'רלט צפה ב-CSI. עיניו המנוסות, ציד המפלצות, סורקות את הגופה הטרייה שלא עטופה, וסורקות אותה לאיתור ראיות. העיניים. הידיים. הוא רואה משהו מוטבע בפרק כף היד, אם כי ללא כלים מתאימים, אין מעט שהוא יכול לעשות עם זה. הוא מבטל את זה לעת עתה, והופך את הגופה כדי לקבל רמזים נגישים יותר. "סימני הציפורן במורד הגב שלו," מהרהר המכשפה הבלתי מתרגש. "לפחות הוא נהנה קצת לפני שמת."

זה כל מה שהוא צריך. הוא יושב לאחור ועובר על הראיות. זהו רק אחד ממספר קורבנות, כולם גברים. ריח הגופרית באוויר וספר שירת האהבה על הגופה ממלאים את החסר שנותרו. "סוקובוס", מסיק ג'רלט, באופן ענייני. וכמובן שזה סוקובוס. זו הדגמה של The Witcher 2. מה עוד היה צפוי להיות?

אהבתי את The Witcher מאוד. חשבתי שכרטיסי המין היו מטופשים ודביקים, פרקי הפתיחה היו צריכים להישרף מהמשחק עםרתך קשת, והסיבה היחידה ששיחקתי את זה מספיק זמן כדי להתחיל לאהוב את זה היא שהיה לי חבר שכל הזמן אמר לי שזה השתפר, כנה, לא באמת... אז תמשיך לשחק עשיתי, והתגמול שלי היה אחד המעניינים ביותר משחקי RPG בשנים. אהבתי את התפאורה שלו, את האגדה האפלה מסתובבת על מה שנראה בהתחלה כמו טרופי פנטזיה סטנדרטיים, והאופן שבו הבחירות המוסריות שלו מעולם לא היו ברורות. המורדים העזים שנלחמו נגד הסטטוס קוו הגזעני היו גרועים באותה מידה בדרכם שלהם. יתברר שהמכשפה הנרדפת לקחה את נקמתה רחוק מדי. לכל דבר היה יתרון, ורחוק מלבחור טוב ורע, כל מה שיכולת לעשות זה לקוות להתבלבל.

ברגע שהסיפור התחיל, ואחרי שהמהדורה המשופרת החזירה את התסריט האמיתי, זה היה משחק נהדר, ואני למשל לא יכול לחכות להמשך הזה. בשנה שבה פורסמו משחקי RPG עם מראה מדהים, זה זה שאני הכי רוצה לשחק בו עכשיו - השניה הזו, או באופן אידיאלי מוקדם יותר.

אפילו משחק דרך קטע קטנטן וזעיר של המשחק - אפילו לא תת-quest שלם - ברור ש-CD Projekt מבין את הבעיות שהיו לאנשים עם המשחק הראשון. זה לא מרגיש מופחת. זה לא מרגיש מטומטם. זה פשוט מרגיש חכם ובטוח יותר, מהעובדה שהוא מטלטל את המנוע של עצמו ולא של Bioware ועד לעובדה שבעוד שכרטיסי המין המטופשים נעלמו, הסקס בהחלט לא. זה מרגיש בצורה לא מתנצלת כמו ה-RPG שהחברה רצתה ליצור, ולא משנה אם אנשים יתקדמו על בעלי חנויות אקראיים שמפילים את ה-c-word או שג'רלט טוב עם חרב החזיר הישנה כמו החרב הנאמנות שלו מפלדה וכסף.

אמנם זה החלק שכנראה יגרום להרבה אנשים לדבר, אבל החלק המרשים יותר בהדגמה היה לשמוע כמה גדול המשחק המלא הולך להיות. הוא מפוצל לחמש מערכות, עם מספר נתיבים, וכל כך מפוצל שאולי לעולם לא תראה את העיירה בה הדגמה הוקמה - למערכה שלה יש שתי ערי התחלה שונות לחלוטין בהתאם לאופן שבו תפתרו דברים בשלב מוקדם יותר במשחק. המשנה שהוצע היה קצר, אך מורכב. עם הכלים הנכונים למשל, אתה יכול לחלץ את הדבר הזה בפרק כף היד של הגופה ולקבל ממנו רמז נוסף. על ידי לימוד ספר שירת האהבה, אתה יכול לזמן את הסוקובוס בקלות רבה יותר ליד המאורה שלה.

ואז כמובן, יש מה שקורה כשהיא מופיעה.

זה קל לעקוב אחריה, כשג'רלט מכניס את חברו/חברו למסע שן הארי לפעולה כדי לשמש כפיתיון מטופש במיוחד. זה אומר להשתלט עליו באופן זמני כדי לקרוא שורות של שירת אהבה, לנסות לא לשים לב שבאופן כללי תפקידה של סוקובוס הוא להפוך את ההצעה למכירות, לא למטרה שלה. אבל לא משנה. השירה עובדת, ואז אתה מקבל את הבחירה המוסרית החשובה ביותר: איך להרוס את היום של שן הארי. הוא פייטן. בארדים מבאסים. זו חובתך המוסרית להעניש אותם על כך.

אבל איך. אֵיך? האם אתם מספקים את ה-cockblock האולטימטיבי, 'מצילים' אותו מגן העדן המיני המוכר במאורה של הסוקובוס, או שולחים אותו אל מותו הסביר, ורושמים להחזיר את הקארמה האבודה על ידי בעיטות בגופה שלו לאחר מכן? החלטות, החלטות, החלטות...

בסופו של דבר, בחרתי באפשרות א', בעיקר על סמך הפילוסופיה שלא משנה כמה טוב יהיה אוהב שדים ממעמקי הגיהנום, תמיד תהיה בחורה שלא תרצה שתשים עליה את נשמתך האלמותית. השידה שלה לפני שאתה מוריד את המכנסיים שלך. (לפחות, נראה שתמיד יש לאנשים אחרים, יבפח...) שן הארי רץ בחזרה אל ג'רלט, שנראה בשקט שמח לראות את היעדר מיפוי מהמורות על הפייטן המאוכזב, והכין את חרבו. ואז, משך את הכסופה שלו למען הסדר הטוב, הוא ירד אל המאורה.

כמובן, שום דבר לא כל כך פשוט. הסוקובוס, שעמדה בחיבוק ידיים עירום מאותה סיבה שהייתה מושא ההדגמה - כי זה The Witcher 2 ולא מתבייש בזה במעט - לא נראה מופתע במיוחד, ואפילו בירך אותו בשמו. היה לה הסבר משלה על מה שקורה, באופן לא מפתיע של מגוון ה"אני שד מין, אני יודע דקירות כשאני רואה אותם...". ההדגמה הסתיימה לפני השלב הבא של החקירה, בו שומעים אותה - אמרתי תשמע - וממשיכים לאתר את הרוצח האמיתי. אולי היא דוברת אמת. יכול להיות שהיא משקרת. כך או כך, סביר להניח שאף אחד לא יעזוב את הסיפור עם ריח של ורדים.

(אלא אם כן שלחת את שן הארי, שכנראה יעשה זאת, בהיותו פייטן רועד בטמבורין. פייטנים! אה! אולי פריאפיזם שמקורו בסוקובוס יעצור אותו להשתין למשך שבוע...)

ההגעה לרגע הזה של שיבושים/קטל הציע הרבה זמן לראות את השינויים האחרים של The Witcher 2 מהמשחק הראשון, שכולם נראים חיוביים. זה נראה נהדר, עם קרב קרביים הרבה יותר מחליף את הבלט המקורי של הצבע ולחץ. סגנונות לחימה יצאו, עם התקפות מהירות ואיטיות קשורות כעת לכפתורי העכבר, אבל חוץ מזה, הכל עדיין כאן - השלטים, החרבות של Geralt וחריץ מיוחד אך ורק לצעצועים נוספים כמו פצצות. הפוקוס הוא על ניצחון בקרבות בגלל שאתה יותר מיומן/חזק יותר, לא בגלל שיש לך ילקוט מלא בשיקוי בריאות להדביק, אם כי ברור שעדיין תצטרך לעשות שימוש רב באלכימיה כדי להתכונן אליו. הקרבות האלה ברמות הקושי הגבוהות יותר. לגבי אחרים, זה רק יעזור.

הדבר היחיד שחסר לו באמת הוא אותה פרספקטיבה כוללת - קל להילחם באויבים מולך, אבל קשה יותר לעקוב אחר גלגלים בצד אחד, או כל דבר שמתגנב אליך. יש כמה שינויים קטנים בנוסחה, כמו האופן שבו הזמן מאט כדי לעזור לך לכוון לנשק כמו פצצות, ועוד כמה צריך לעשות לפני השחרור, אבל זה מרגיש הרבה יותר אינטואיטיבי ממה שהוויצ'ר המקורי עשה אי פעם, עם מספיק אפשרויות ובחירות הרמה כדי להרגיש כמו RPG, אבל עם קצב של משחק פעולה כאשר דברים בהכרח מתחילים. למרבה המזל, ללא חזרה על עלילת המשנה המייגעת של האמנזיה מהמשחק הראשון, Geralt אמור להתחיל את המשחק הזה כלוחם מוכשר, עם גישה לפחות לסימנים הבסיסיים וכמה יכולות הגונות.

למרות שהקרב נראה טוב, זה לא באמת מה שאני מצפה לו. זה הצד הנרטיבי שמרגיש הכי רענן ב-The Witcher 2, יחד עם עיצוב עולם מעולה. העיר הננסית ורגאן לא שואבת השראה במיוחד, אבל היא נראית מקסימה ומרגישה תוססת. בעלי החנויות בשוק מפטפטים ללא הרף, ולמרות שאולי יש רק כמה דמויות אמיתיות בעלות חשיבות בפונדק המקומי, הספסלים שלו מלאים ב-NPC עם שורה או שניים להפעלה. זה בהחלט מרגיש כמו עולם שאני רוצה לחקור, במיוחד בידיעה שהסיפור המסועף לא מפחד לנתק נתיבים והזדמנויות לאורך המשחק, לא רק בסוף.

אני לא יכול לחכותעידן הדרקון השני. אני ממש מצפה לרפובליקה הישנה. אבל באמת, זה The Witcher 2 שהכי ריגש אותי. גם אם זה פשוט יחזור על מה שהמשחק הראשון עשה בצורה מלוטשת יותר, זה יהיה טוב. ואפילו שעה עם זה מבהירה של-CD Projekt יש שאיפות הרבה יותר גבוהות מזה. אני רוצה עולם שמחבק את גווני האפור שלו, ושמבין ש'בוגר' יכול להיות מחמאה, לא רק אזהרת תוכן. כל מה שראיתי ממנו מעיד שזה הולך להיות מאוד מיוחד. אני באמת מקווה שכן. אני רוצה שזה יהיה משחק שאני אוהב, ומשחק שאני יכול להמליץ ​​עליו לחברים בלי להוסיף 'אחרי השעות הראשונות'.

כל הסימנים נראים חיוביים. מחזיקות לי אצבעות. המשך להרפתקה המלאה...

The Witcher 2 אמור לצאת ב-17 במאי. שמור על עיניך לראיון עם המפיק הבכיר שלו בהמשך השבוע. אבל לא ממש, זה יהיה מגעיל.