אתה הנגאובר? אני הנגאובר. לכן, כשאני מנסה להירגע אחר הצהריים הכל כך בהיר, אני מוצא שאני אוהב להקשיב לאחת מגרסאות הכיסוי המדהימות של אפגני הוויגים שלהיה לי רק לבולקרוא כמה מכתבי הכתיבה היותר מעוררים על משחקים שהפיק השבוע. ואתה יכול להצטרף אלי, כי בעיתון יום ראשון אני אוסף רשימה של דברים כאלה ומציג אותם להנאתך, בחיפזון לפני שאני מוצא את עצמי מנסה לתת קונטקסט קטן לשבועותדרמה של קייט בוש אודיוסרף.

• אני מתעורר להיצירה הפרובוקטיבית הטיפוסית של גרג קוסטייאן.הוא דוחה את ההתערבות של ביקורת וביקורות. למען האמת, יש לי מידה מסוימת של אהדה כלפיו - אני נוטה להיעלב כשמישהו מתאר אותי כמבקר, כפי שקורה מדי פעם, כי 96% ממה שאני כותב על משחקים פשוט לא. אבל הטריק האמיתי עם ביקורת הוא למצוא מישהו שמוכן לשלם על זה. אולי יש איזו אירוניה שהיצירה הביקורתית של קוסטיקיאן מציינת בעיה מבלי לשקול באמת את השאלה הביקורתית החשובה ביותר: "למה?". וזה לא בגלל שהפרפרנים האלה שנקראים מבקרים הם מטחים חסרי נשמה.
• עדיין לא התחברנו לשום דבר מ-Crispygamer. בוא נניח את הכשל הזה נכון -הנה ראיון שהם עשו עם מנכ"ל Eidos, ביל גרדנר. בעוד שמראה עיניים של מנכ"ל הוא דבר נדיר לראות, הכי מעניין לראות אותו מדבר על נושא גרסטמן-גייט...
• כמו כן, נדון בהרחבה, Massively ניהל טור שטען מדוע יש כל כך הרבה סיקור נגד משחקים בתקשורת.Tateru Nino חושב שזה בגלל שהם מפחדים שנשתלט. אין כמו תיאוריית קונספירציה טובה.
• בהמשך מהראיון שלנו עם סורןג'ונסון השבוע, Gamasutra הציג תוכנית ארוכה עם סורן אחר של גיימינג, ניל סורנס, שםהוא מדבר על סיפורים במשחקי נרטיב לא מסורתיים.לגאמסוטרה היה ללא ספק סיקור מעולה של GDC, אבל עיניי תפסו במיוחד ראיון עם ג'ק אמרט מ-Cryptic,מדברים על הכישלונות וההצלחות של עיר הגיבורים שלהם.למי שתוהה הכיוון שלאלופים, כדאי מאוד לבחור.
• בסדר, העניין עם בוש הוא... ובכן, אתה באנגליה. זה סוף שנות השבעים. אין מקומות אמיתיים לסרטוני פופ, ובעצם Top of the Pops מציגה את הפופ לעולם. ואז,זה מופיע על המסך שלך. פשוט מדהים בצורה מגוחכת. כפי שאמר אלק, זה נס שהם לא הסתערו על הבמה ושרפו אותה כסוג של מכשפה.

נִכשָׁל.