ג'ו כתב על זה לפני כמה ימים אבל זה עתה סיימתי את Silence, הפרק הראשון שלשיר האריה[אתר רשמי] - סיפור הצבע-ולחץ על מלחין צעיר שיוצא לאלפים כדי להתמודד עם בלוק סופר/גוש מלחין.

חשבתי שאכתוב פוסט קצר על מה שאני אוהב - זאת אומרת, הסיפור עצמו לפעמים מגושם או שהדיאלוג לא מרגיש טבעי אבל הוא עושה כמה דברים מעניינים בניסיון לנווט את תחושת המוזיקה/צליל דרך השפה הכתובה. סגנון האמנות נהדר.

צפו ביוטיוב

אני לא בטוח לגבי סופים חלופיים מכיוון שלא השמעתי אותו מחדש אבל אהבתי את זה שסיימתי איתו. זה גם השאיר אותי לתהות אם בחור צ'כי בגיל העמידה יכול להיות נערת חלומות פיקסי מאנית. בטח לא בגלל שזה משחק על ערימה שלמה של רעיונות אחרים המושרשים בתרבות, אבל הדמות הזאת ממלאת חלק מהתפקיד הזה שהיה מעניין אותי - לפחות הוא עשה את המשחק שלי. אה, ואף פעם לא חשבתי שאמצא את עצמי אומר את זה על משחק אבל יש לו קרדיטים ממש נחמדים למשחק.

זה בעצם סיפור קצר ומתוק. אולי פשטני מדי בנקודות אבל גם מקסים, אטמוספרי ורציני. ההפרק הראשון בחינם ב-Steamאז הייתי אומר ששווה לשחק על כוס תה ואתה יכול לראות איך זה מתאים לך.

שאר הסיפורים אמורים לעקוב אחר דמויות שונות, כל אחת עם יכולות יצירתיות משלה. כרטיס עונתי יחזיר לך 8.99 פאונד.