מקלט 2[אתר רשמי] הוא סרט ההמשך של Might & Delight למשחק ההורות של גורי גירית משנת 2013,מִקְלָט. אתה מגלם אמא לינקס המגדלת גזע של ארבעה גורים לבגרות, שומרת על בטיחותם ומזינה אותם תוך כדי שיטוט במדבר בחיפוש אחר שרבוטים זוהרים. הנה מה אני חושב.

שיחקתי ב-Shelter המקורי ומצאתי משחק די יפה אך ליניארי. הריתי את גורי גורי הגיריות שלי בניסויים שונים, נמנעתי מטורפים (בעיקר), עקפתי שריפות יער (למעט כאשר החלטתי לתת לגורים שלי להתלקח כדי ללמד אותם לקח) ודחפתי לפחות שניים מהם לבגרות.

הופתעתי לקרוא על ההשקעה הרגשית של אנשים אחרים בחיי הגיריות האלה. או הלחץ שהם הפעילו את עצמם כדי להשאיר אותם בחיים, כי הניסיון שלי עם Shelter היה שזה הפך למשחק מספרים די מהר. דרישות הגורים וחוסר יכולתם להימנע מסכנה בעצמם עוררו תסכול ולא כל תחושת אחריות הורית. זו הייתה משימת ליווי רועשת וההצלחה הגיעה לסוף כשלפחות אחד מהם עדיין בחיים.

וכך אנחנו מדלגים קדימהמקלט 2. הלינקס החליפו את הגיריות והעולם הוא יותר עניין רחב ידיים, שנותן לך לשוטט במקום לנתב אותך דרך סדרה של ויגנטים. בעולם הזה יש אזורים שונים שמשתנים בהתאם לעונות השנה ומפולפלים בהמון פריטי אספנות קטנים שאפשר למצוא.

המשחק נפתח עם הלינקס האם ההרה מתחמקת מזאבים. זה מלמד אותך את היסודות של ריצה וקפיצה, ואז משתמש בכוכבים זוהרים כדי להדריך אותך על פני שטח דשא אל מאורה שבה היא יכולה ללדת. ההבדל הראשון בין Shelter לבין Shelter 2 הוא שאתה יכול לתת שמות לגורים שלך במשחק. המגרש הזה נקרא בסופו של דבר Ghost, Ted, Ginger ובובריל. השמות האלה מופיעים באילן היוחסין בתפריט הראשי וכל גור שישרוד לבגרות יכול להיות דמויות שניתן לשחק מאוחר יותר (אם אתה יושב עד סוף הקרדיטים ולא מפסיק לחשוב על המסך המטושטש והיעדר כל יותר מילים אומר שסיימת לגמרי). אז אני מניח שאתה מוליד המלטה נקבה לגמרי של לבן אחד, אחד בז', אחד חום כהה וגור ג'ינג'ר אחד לנצח.

בובריל שרדה את המשחק הראשון שלי ואני סידרתי לה המלטה משלה, אבל בגלל מגבלות האופי על הנאמי, הגורים שלה נקראים כעת ביסקוי, סנובה, מרמיט וראסטי. זה אולי נשמע כמו בעיה לא משמעותית, אבל היעדר ההבדל בין ההמלטות בכל פעם (הן מבחינת הצבע והן מבחינת מספר) פלש לרעיון שיש שושלת מתפתחת של בעלי חיים שונים, ומגבלת שישה תווים הקשתה לנקוב בשמות. את הגורים כמו שרציתי ואפילו להתחיל להשקיע בהם כמשפחה.

מתחילים אתה לומד לתפוס ארנבות כדי להחזיר לתינוקות שלך. בדרך כלל אתה יכול לראות אותם די טוב אבל אם אתה מתקשה אתה יכול ללחוץ לחיצה ימנית כדי להשתמש ב- Lynx Vision (ריח) שמציג את הטרף כצלליות אדומות על נוף מונוכרום למשך כמה שניות. אתה יכול גם להשתמש בלחיצה ימנית זו כדי להציג סמלים המייצגים ציוני דרך שונים כך שלעולם לא תלך לאיבוד. מדי פעם איבדתי את הראייה של הגורים מכיוון שהם עלולים להיות המום מטלאי הדפוסים שמספקת הסביבה.

ריצה על פני המפות לנקודות ציון חדשות או לתפוס טרף גוזלת אנרגיה אז אתה צריך לקצוב את פרצי המהירות שלך. אתה תמלא מחדש את מד האנרגיה בזמן הליכה או - הרבה יותר מהר - על ידי גניבת אחד מחטיפי הארנב לעצמך. אני חושב שזה אמור להציג את הרעיון של צורך לספק את עצמך אבל זו מערכת כל כך פשוטה שאתה לא באמת צריך להשתמש בה אלא כדי להימנע מהמתנה לטעינת המונה. נראה לי גם קצת מוזר שהגורים - אפילו בקטנם ביותר - יכולים להדביק אותך אחרי כמה שניות כשאתה חוצה את השדה.

מנקודה זו ואילך מדובר בהאכלת הגורים בתזונה של ארנבות, צפרדעים וצבאים תוך הימנעות מפגיעה. אבל במקום שבו המשחק המקורי הציג סוגים שונים של נזקים (נראה ובלתי נראה) שעלולים לפקוד גיריות תינוקות, כאן נראה שהאיומים הם זאבים (שנתקלתי בהם רק פעם אחת במהלך המשחק הראשון הזה) ומשהו אחר שאולי היה זאבים, ואשר הרגו גור מאחורי בזמן שהיינו בחוץ במה שנראה כמו רדת הלילה האמיתית היחידה של המשחק. בשלב מסוים העמדתי את שלושת הגורים הנותרים שלי ישירות ליד הזאבים וחיכיתי כמה שניות לפני שברחתי. חשבתי שהניסוי יהרוג גור אחד לכל היותר, וישאיר אותי עם שניים אבל כולנו שרדנו מצוין.

מלבד זה אובדן אחד בשלב מוקדם, התינוקות נשארו לידי, אכלו את מה שנתתי להם וגדלו בהדרגה, אפילו התחילו למצוא טרף משלהם. זה היה ממש מגע מסודר אבל בהתחשב בכך שהם לא הרגישו פגיעים וחסרי אונים במיוחד מלכתחילה, זה איבד חלק מההשפעה שלו. לא היו קשיים אמיתיים להתמודד איתם בזמן ששיחקתי ולכן לא תחושת מטרה אמיתית מעבר לשיטוט בעולם.

אני מניח שבגלל זה פריטי האספנות קיימים - כדי לתת לך משהו לעשות. אתה תראה אותם זוהרים על הקרקע או על סלעים מדי פעם, ותוכל להרים אותם על ידי הליכה עליהם. אבל עד כמה שהבנתי, אין דרך למצוא אותם מעבר לשיטוט. חוש הריח שלך לא מדגיש אותם ולא נראה שהם מסומנים על המפה שאתה בונה בהדרגה תוך כדי תנועה באזורים. כתוצאה מכך כל נוצה וענף היו רק משהו שמצאתי על הקרקע בזמן ששוטטתי ובלי דרך לדעת מה כבר מצאתי איפה, או אילו אזורים עשויים להפיק תועלת מחקירה נוספת. זו לא הייתה מערכת שתמריץ לנוע במיוחד סְבִיב.

למקלט היו מגבלות, אבל לפחות הייתה לו תחושה של לחץ, של טורפים שמחכים בכנפיים. במקלט 2 לא נראה לי שאני צריך לעשות הרבה בכלל כדי לשמור על בטיחות הגורים. זה שחרר אותי קצת לחקור את הנוף היפה, אבל מעבר לאיסוף זרדים, סלעים וגולגולות מהארוחות שלנו, והתבוננות במשמרות עונתיות מדי פעם, לא היה שם הרבה לתגמל את הטיול. הרעיון של אילן היוחסין לשחק כצאצאים עוקבים נשמע מעניין אבל המציאות הותירה אותי עם משפחה שנייה זהה למשפחה המקורית למעט שמה.

ל-Shelter 2 יש זהות ויזואלית בלתי נשכחת ופסקול נחשב, אבל מבחינת הישרדות וחקירה מתגמלת של החלל פשוט אין שם הרבה.