לפני ארבעה שבועות, בחום המגעיל של אוגוסט הישן, אמרנו לכם שאנחנולא יכול להפסיק לשחקהמיקרו-מוקאבוט מלא התוהו ובוהוStreets Of Rogue. ומאז לא הפסקנו להתעסק בזה. זה סוג של מביך. אָנוּדיבר עם יוצרו, שיבחנו את זהחופש דמוי שולחן, ונהנינושיש לו אחד נורמלי לחלוטין. אבל תקשיב, אנחנו חייבים להמשיך הלאה. מסתבר שבאמת נוכל להפסיק לשחק ב-Sim שימפנזה מפוצץ גנגסטרים. אבל לא לפני שנמסר פסק דין סופי.

מאט:עבר כל כך הרבה זמן מאז ששיחקתי משחק טוב "אני תוהה אם אני יכול...". משחק שגורם לי לשאול שאלות כמו "האם אני יכול לחשמל את הרובוטים האלה על ידי אגרוף בברז המים הזה", או "האם אני יכול לזהם את זרימת האוויר של הבניין הזה עם גלולה ענקית, ואז להיכנס אליו ולהסתובב בעיר עם שלושה לוחמי גרילה ענקיים בגרור?". השעות הראשונות של Rogue הן זרם קבוע של רגעים כאלה, כל כלל מאוחד על ידי השלכות השכל הישר שעדיין נטועות באבסורד. כמובן שאפשר לפרוץ למקררים. כמובן שאנשים מחליקים על בננות שנזרקו. לא שיחקתי בזה בכלל בשלושת השבועות האחרונים, שימו לב.

ברנדן:אוי אלוהים, זה משחק "לא יכול להפסיק לשחק" מאט. הפסקתם לשחק וואי לפני שהייתם אמורים. זה מביש.

מאט:יש לי את הסיבות שלי! אני פשוט לא רוצה להתחיל בזה כשאני אומללה.

חֵטְא:זו הסיבה שברחת מהמשרד לאחרונה! אני עליי אליך. עדיין יכולתי לשחק בו יותר (ועשיתי את זה אתמול בלילה). זה כמו בישול איטלקי. יש כל כך הרבה שאתה יכול לעשות עם זה, גם אם המרכיבים נשארים זהים. במוטטורים במיוחד בקושי נגענו בכתבות. אחד מהם מגביל את הראייה שלך למה שמולך, כמו שיש ל-NPCs. אחד מאפשר לך להחליף מחוזות שלמים אם נמאס לך משכונות העוני. אחד מאפשר לך להתעלם לחלוטין ממשימות ולעבור ישר אל היציאה בכל עת. זה כנראה הרוגליק/לייט/לבל הנדיב ביותר שראיתי אי פעם. זה רוצה שיהיה לך כיף במקום לשלוף את השטיח מתחתיך בכל פעם שאתה מנסה משהו מוזר. הרגשתי כמו מומחה, ואז שיחקתי עם מאט במשחק הראשון שלו והוא מיד למד אותי על המון דברים שלא היה לי מושג שהם אפשריים.

ברנדן:המוטטורים נהדרים. יש מוטטור שפשוט עושה הכל זומבים, כל הזמן. מַה! זה מרגיש כמו מצבי רמות של בית ספר ישן. לא אתפלא לראות "מצב ראש גדול" מופיע.

חֵטְא:הטרמינולוגיה של הטורניר הבלתי מציאותי המפוזרת לאורך כל הדרך היא בוודאי לא צירוף מקרים.

ברנדן:קפצתי חזרה אל הרחובות שלהם הבוקר כדי להזכיר לעצמי למה זה כל כך כיף להיות שוחט שלל מצומק. הדמויות הן מה שמניע אותו. שיחקתי הפעם כגנב, וגיליתי את התענוג השקט של לטשטש דרך קירות עם מכשיר טלפורטציה מיני, לגנוב תצלומים סודיים מכספות ולחתור בחשדנות דרך נקודות עיוורון צרות כדי להימנע מבעלי חנויות עצבניים.

אני אוהב איך המשחק מכוון אותך בעדינות לעבר גישה מסוימת עם כל דמות. בתור בוסר הכיס בחולצת הפסים, למשל, לקחתי את התכונה "מטרה חלקלקת" בין רמות, מה שמקשה עליך לירות. מאוחר יותר קיבלתי תכונה שהפכה את ההשחתה לשקטה לחלוטין, יכולת שימושית בצורה אבסורדית לפורץ שזוחל בהתלהבות דרך החלונות השבורים המנופצים כמו שודד דביק עליז מבית לבד. זה פשוט מאפשר לך לעשות את כל הדברים המהנים והמטופשים האלה ולהסתלק בהרגשה זחוחה.

חֵטְא:אני בהחלט חוצב לתכונות ולנושא של הדמויות יותר מהרגיל. ניסית הרבה את יוצר הדמות? אני עדיין חושב שאנחנו צריכים ליצור אחד את השני (או קריקטורות נוראיות של זה) ולשחק במצב אתגר. או שכל אחד מהם יוצר דמויות שאנחנו יודעים שאנשים אחרים במשרד ישנאו. בעיקרון אני רוצה שכולנו נטפח חוסר חיבה רעיל זה לזה עד חג המולד.

ברנדן:לא התעסקתי עם זה בכלל. אבל כן הערכתי את הזמן שהכנת את מסייה גוסטב ממלון גרנד בודפשט והסתובבתלובש כמויות מגוחכות של קלן.

חֵטְא:הקלן כל כך חזק! הרבה פריטים הם כך באופן מפתיע. וזה טוב לעודד אותך להשתמש בהם. נגמר לך המקום מהר, אתה יכול לאסוף כל דבר. תכונות מסוימות נותנות לך חפצים בחינם מחנויות. ומכונות ה-"loadout-o-matic" אומרות שיש לך תמיד גישה לפריטי הכיתה שלך, עד שאתה מפוצץ בטעות את המכונות האוטומטיות האלה.

ברנדן:יש הרבה דברים מפוצצים.

חֵטְא:עדיין לא עברתי את מחוז מרכז העיר, שהוא רביעי מתוך (אני חושב) חמישה מחוזות? או חמש וחצי? זה לא משנה. אפילו חשבתי על זה כששיחקתיRAD, שזו השוואה לא הוגנת לחלוטין. אבל יש Roguelikes שפשוט מרגישים מתישים ומעצבנים כשאתה מת, ואז יש Streets Of Rogue, שבו אתה חושב: "אוי, באים. ובכן, מה אם הייתי גנגסטר במקום זאת?"

מאט:הפסקתי לחשוב שמוקדם ממה שחשבתי, זה העניין. אני מחפש דרך להסביר את הבעיה שלי בלי להתרברב, אבל, טוב, אני כן חושב שחלק מזה מסתכם בכך שאני טוב מדי.

ברנדן:"מאט קוקס", נכתב במצבתך בעוד 50 שנה. "הוא היה טוב מדי במשחקים".

מאט:אני יכול להגיע בצורה אמינה למדי למחוז המרכז העירוני הזה, ועד שאני מגיע לשם, אני בעצם עושה את אותו הדבר במשך 45 דקות. זהו משחק של רוחב מרשים ועומק מאכזב, שבו כל ריצה מתגברת על קבלת הפנים שלה. בטח, לא חוויתי את החיים כזומבי או כבנקאי השקעות, אבל ניסיתי מספיק דמויות כדי לדעת שימאס מהן.

חֵטְא:לעולם אל תעשה כלום, ילדים! הקבר מחכה.

מאט:נסו כמה דברים, ילדים! רק אל תהפכו לבנקאי השקעות. זה נראה הוגן.

חֵטְא:פשוט עלה בדעתי שאתה יכול להיות קניבל במשחק ולאכול רק עשירים. בשביל החופש.

מאט:אתה יודע, העובדה שאתה חושב לאכול אך ורק את העשירים מסבירה הרבה. ובמשחק. אני נוטה לראות בדמויות שלי ערכות כלים ולא אנשים.

חֵטְא:מערכת הקווסטים הגדולה היא פתרון פוטנציאלי לכך. כל דמות (למעט אלו המותאמות אישית) מקבלת קבוצה של יעדים לכל רמה, ללא תגמול אלא אם כן תגיע לסוף כשכולם בוצעו. גנגסטרים רוצים להרוג גנגסטרים יריבים, ברמנים רוצים להגיש משקאות, תושב שכונת העוני צריך לאסוף מספיק כסף כדי להפוך למעמד הביניים או משהו כזה. אבל קל להיכשל, להתעלם או פשוט לשכוח.

ברנדן:העובדה שלא פינקת את הקפיטליסט הפנימי שלך כבנקאי ההשקעות המכור לסמים היא מדהימה. אתה יודע כשאנשים אומרים "אוי, המשחק נהיה ממש טוב אחרי 20 שעות"? ובכן, Streets Of Rogue נהיה ממש טוב ברגע שאתה מתחיל לנחר סוכר ולקחת יותר מדי הלוואות מכדי להחזיר.

חֵטְא:אפשר לדבר על המוזיקה? אני רוצה להימנע מלקרוא לזה 'רטרו' כי זה לא... זה מרגיש כאילו זו המוזיקה שיש לו. כאילו זו לא הייתה בחירה להתייחס למשחקים ישנים, זה פשוט מתאים. וזה טיפשי, אבל זה עובד כל כך טוב כדי לבסס את מצב הרוח. והקצב. גם אחד המסלולים נקרא "אני מעורר מדי בשביל צווארון הגולף שלי". זו שורה טובה. אם כי לא טוב כמו מאט במשחקים, ברור.

ברנדן:זו מוזיקה טובה. נייט עשה קאבר ווקאלי של מוזיקת ​​הרקע של הרמה הראשונה עבורנופודקאסט על המשחק. זה היה מאוד נאמן. בכל מקרה, אנחנו חייבים לסיים את זה. בואו נאסוף את המחשבות האחרונות שלנו לערימה גדולה, ואז להצית אותן, כך שלעולם לא נצטרך לכתוב על המשחק הטוב הזה שוב. הנה המחשבה האחרונה שלי: אתה יכול לפרוץ למקרר ולגרום לו לרסק סוחר סמים לעיסה. משחק טוב.

מאט:התמלאתי משחת סוחרי סמים. זה היה טוב כל עוד זה נמשך.

חֵטְא:זה כמו בר או מקרר מוערמים במלואם. שאל אותי על זה ואני מתיז "זיתים טובים! הרבה רום!" בפאניקה כי זה כל כך הרבה דברים קטנים שמחכים שישחקו איתם. אני כנראה אחזור לזה עוד הרבה זמן לנסות קוקטייל חדש.

אתה יכול לקרוא את כל הסיקור שלנו Can't Stop Playing של Streets Of Rogueממש כאן.