הייתי במסע. בערך שעה לתוךהרפתקאות מינישוט, הייתי מוכן לקרוא לתערובת הפשוטה הזו של 2D shup ו- 2D Zelda בינונית. דעתי השתנתה הרבה לפני שניצחתי את הבוס האחרון, עד אז חשבתי שזה טוב, אבל עדיין הרגשתי שכל האנשים שהיללו אותו בסוף 2024 שרו בקול רם כל כך רק בגלל שזה היה טוב וקצר ולא ברור , שלושה דברים שבשילוב הם בקלות בטעות לגדולה.

אחר כך חלפתי על פני הבוס האחרון, ניקיתי את שארית המפה, וב-25% האחרונים האלה אני חושב שהתאהבתי. Minishoot' Adventures הוא פשוט בקונספט, אבל הביצוע שלו הוא כיתת אמן של אומנות.

או אולי זו צריכה להיות רק "מלאכה". ב-Minishoot' Adventures יש לך שליטה על רחפת קטנה, שלפי האפוסתרפיה המפתיעה בכותרת (למה לא "Minishoot's"?) אני מניח ששמה מינישוט. יש מעט מאוד כתיבה במשחק כדי להבהיר את הסיפור שלו, אבל נראה שזהו יקום המאוכלס במלאכת חיים דומה ללא בני אדם באופק. כשאתה זום מסביב, אתה נתקל במלאכה ידידותית שמתקשרת איתך באמצעות ציוצים, ספינים וזיעה, ושבאות למפקדה שלך כדי לעזור לך, וכלי חיל של אויב שרוצות לירות בך. אתה לא רוצה שיירו אותך, אז אתה מתחמק מהכדורים שלהם ויורה בחזרה.

נתחיל עם הספקות שלי. Minishoot' Adventures הוא Metroidvania ולכתחילה מפת העולם שלך ריקה ברובה. אתה יכול לחקור את אזור ההתחלה, שבעצמו מכיל מערות או מבוכים רבים להסתכן בתוכם, אבל גם לעבור מעבר לגבולות המפה שלך לכמה אזורים סמוכים. התוצאה הייתה שמצאתי את עצמי תוך שעה והומה לגמרי.

לא ידעתי לאן ללכת. כשמתתי בקרב לא ידעתי אם להתמיד או שפשוט לא הייתי מפולס מספיק לאזור וצריך לחזור מאוחר יותר. גם לא ידעתי היכן למצוא את הרסיסים שימלאו לי אחר כך את המפה. לא הצלחתי לעקוב באילו מערות כבר הייתי ובאילו לא יכולתי, כי מבחוץ הן נראות הרבה פעמים דומות. המפה בפינה השמאלית התחתונה הייתה מהבהבת מדי פעם, ולא ידעתי מה זה אומר כי, כמשחק ללא מילים לרוב, יש מעט מאוד הדרכה.

כמה שחקנים אחרים עשויים להתענג על סוג זה של מסתורין, אבל אני לא כמה שחקנים אחרים. אני זה אני ומצאתי את זה מלחיץ ומתסכל. Minishoot' Adventures הוא לא משחק מידע שמתגרה בכם עם פוטנציאל נצפה, וכאשר מגיעות תשובות, הן מגיעות לא דרך חקירה או ניסוי משלכם, אלא על מגש כיכולות ודמויות פתוחות. זה שווה לקורס Metroidvania, אבל אני מרגיש כמו ז'אנרים אחרים - במיוחדאביר חלולאו Prince Of Persia: The Lost Crown - עשו עבודה טובה יותר באותת לשחקן: לא כאן, עדיין לא.

בסופו של דבר, הרגע הזה שבו הרגשתי אבוד בין עיצוב המשחקים היה קצר מועד, והתמדתי כי נשארו שמחות בסיסיות גם בזמן החרדה. התקרבות היא השמחה המיידית ביותר של מינישוט, ו"זום" מרגיש כמו הפועל המתאים לשילוב של מומנטום מרגש ושליטה ישירה. זה יותר מלחמות גיאומטריה מ- Galak-Z, אבל עדיין יש שליטה מסויימת ממהלכי דחיפה ומקש.

גם הצילום הוא כיף קל. הנשק המתנע שלך הוא מקלע חד-כדורי אש מהיר, והצלצול וההתנפצות של אויבים מתנפצים מספקים ביותר. אספו מספיק מהגבישים שהאויבים יפילו ותעלו רמה, תקבלו נקודה שאפשר להשקיע בה כדי להפוך את הנשק שלכם לחזק יותר, שהכדורים שלכם ינועו מהר יותר ויותר, כלי השיט שלכם מהיר יותר ועוד. אתה גם תרוויח אבני חן על ידי מאבק באויבים גדולים יותר שניתן לבזבז על שדרוג הנשק שלך, מה שהופך את המקלע החד-קליע הזה להתקפה מרובה יריות שקורעת אויבים מוקדמים.

פעם הייתה לי דריסת רגל במשחק - למרות שלמשחק אין רגליים, מבחינה טכנית, ואולי הוא חסר גפיים לחלוטין - נוצר קצב יציב. הייתי חופר לתוך מערה, כל אחת צינוק פשוט בסגנון זלדה, ומנצח בסדרה של קרבות כדי להגיע ללחצנים ומקשים שאפשרו התקדמות נוספת בצינוק. בסופו של דבר, בקצה הצינוק, אמצא יכולת חדשה, כמו להאט את הזמן, לשחרר מטען פצצה או לעוף מעל המים. היכולות הללו יחיו עוד יותר את הלחימה ויעצימו אותי להתקדם בעולם העליון, להגיע לאזורים חדשים המכילים מבוכים משלהם. לשטוף ולחזור.

עד שניצחתי את הבוס האחרון שלו בסביבות תשע שעות לתוך הרפתקאות מינישוט, הייתי מרוצה. יש נדיבות למשחק, התחושה שהוא רוצה שיהיה לך כיף ולא מעוניין יותר מדי לעמוד בדרכך. זה לא לגמרי חסר חיכוכים, ליתר דיוק, אבל קחו למשל את היכולת לשדרג את היכולות שלכם ולהחזיר את הנקודות בכל עת. היו הרבה קרבות, כולל בוסים, שנכשלתי בהם חמש או שש פעמים, אבל לעתים קרובות ניתן היה להשיג התקדמות בצורה הוגנת על ידי ארגון מחדש של השדרוגים שלי כדי להעדיף פלט נזק על פני מהירות או יכולות אחרות.

הדפיקה היחידה שהייתה לי נגד המשחק בשלב זה הייתה שלא מצאתי אותו מעניין במיוחד. אין שום דבר מקורי מבחינה טכנית בהרפתקאות מינישוט; זהו תערובת נגזרת של שני ז'אנרים מיושנים היטב, שבמפגש ביניהם, לא חושפים דבר חדש זה על זה. אני אהיה כנה, זה הופך את זה למשחק שקשה לכתוב עליו ביקורת מרתקת תוך הימנעות מקלישאה.

אבל כשניצחתי את הבוס האחרון, לא רציתי להפסיק. Minishoot' Adventures מרגיש כל כך טוב לשחק, שהמשכתי לחקור, בדרך אל סמני המפה שנחשפו עד אז כדי לנגב. זה היה בריצה האחרונה הזו שאני חושב שהתאהבתי, כשאספתי את היכולות הנותרות, פריטי אספנות ופעימות עלילה בזה אחר זה וברצף מהיר. אני אף פעם לא 100% משחק, אבל עשיתי את זה ועדיין המשכתי ללכת ב-Minishoot' Adventures. גם אני הייתי עצוב כשזה באמת נגמר.

אז בואו לא נסבך את זה יותר מדי. Minishoot' Adventures הוא משחק ישר כלפי חוץ, אבל הישירות שלו מטעה. בזמן ששיחקתי, נוצרה שאלה טיפשית: בהתחשב בברור הרעיוני וההנאות הפשוטות שלה, למה אין עוד משחקים טובים כמו זה? זו שאלה טיפשית כי יש לה תשובה ברורה: כי קשה להפליא לעשות משחק טוב וכי מה שנראה פשוט בדיעבד כמעט אף פעם לא נמצא בבריאה. אולי Minishoot' Adventures הוא לא משחק "נהדר", אבל זה בהחלט זמן נהדר, וזה מספיק.