אם נזכיר, אני עושה קריירה ממשחקי הרפתקאות מחורבנים ומכריחים אותך לחפש פיקסל מפנק אחד באמצע מסך עמוס לפני שתוכל להתקדם לשיחה המייגעת הבאה ולגלות שהיית אמור ללחוץ על הלוח על המקרר לפני הקפטן ייתן לך את המשימה הבאה, או כל עליבות יער אחורית שזה לא יכול להיות, זה לא הגיוני שאני נהנהמסתורין PI.

PopCap, אה, "גרסאות" שלקבצי מיסתוריןז'אנר מזדמן בהשראה מורכבים היטב יחד, ובכל זאת נותרו לא יותר מאשר לתת לך רשימה של חפצים למצוא במסך עמוס. זה סוג הפעילות שבדרך כלל מתעלמים ממנה בספר פאזלים של פאזלים, אולי הציצו בבת אחת כל המבוכים היו שלמים ודגים מתאחדים עם דייגים מגושמים וסבוכים. ובכל זאת... לא יכול... להתאפק. כלומר, בחודש שעבר הוציאה PopCap סרט המשך ל-Mystery PI,השוד של וגאס, ופשוט שמתי לב.

הסוד מדוע המשחקים האלה עובדים הוא חוסר ההלימה של פשטות המשימה, והביצוע המטשטש. בצד שמאל יש רשימה של חפצים ארוכות מדי מכדי להכניס אותם במהירות לזיכרון לטווח קצר, ותופסת את שאר המסך תמונה המכילה מיליארד דברים, שכמעט בטוח שכולם היו ברשימה, אבל , לא. הנה המונולוג הפנימי שלי בזמן שאני מנגן:

"בסדר, הגה, שני דגים, גרמופון, תנין... בוא נראה. רגע, היה דלי ברשימה? לא, בסדר, אז גם צבת. אה, רגע, אני בטוח שזה אמר רמז סנוקר לא כתוב סנוקר היי, ממתי ראיתי את העוף? עוף עכשיו, היה הגה זה מגוחך, אין גרמופון בתמונה..."

כמובן שהגרמופון נמצא שם, ובגובה של כשמונה עשר מטרים, באמצע המסך. זה מה שאני הכי אוהב בשטויות האלה - שאפשר להסתיר דברים על ידי הפיכתם להרבה יותר גדולים ממה שהם צריכים להיות. אתה מנסה לשים לב למברשת השיער שגובהה כמו הבניין שלידו היא נתקעה.

אם אתה רוצה ללכת, יש את תקופת הניסיון הרגילה בחינם של 60 דקות זמינה מPopCap, וכמובן כל מפיץ משחק מזדמן אחר באינטרנט. אם התשוקה שלך חורגת מהשעה, אתה יכול לקבל את המשחק המלא תמורת 19.95 דולר (10 ליש"ט) מכל מפיץ משחקים מזדמנים באינטרנט, או תמורת 15 ליש"ט (30 דולר) מ-PopCap. בקיצור, הא? למה התוספת של 50% לבריטניה? קבל את זה מאיפשהו כמומנהרת המשחקושמור שמור שמור!

אתה חושב שהודאה שאני אוהב משחק מסוג זה עושה אותי לא מגניב? אני מקשיב ל"הדרום היפהפה" בזמן שאני כותב את זה.אה כן.