כַּאֲשֵׁרמְכַשֵׁףהוכרז שהייתי כל כך מרוצה מהסיכוי לאיית איות מבוסס-תור שלא שמתי לב שמשחק מרובה משתתפים חסר ברשימת התכונות. כשמישהו הצביע לי על כך שלא אוכל לאתגר מאסטרים מתחילים אחרים של קסם לאיית דבורים, כבר דמיינתי להמטיר אש על צבאות של חברים ואויבים כאחד, אז פשוט בחרתי לקבל תוספת מרובה משתתפים קרוב יותר לשחרור. זה לא היה. אבל מצב מרובה משתתפיםרָצוֹןלהיכנס לבטא בעתיד הלא רחוק, ובהיותי אחד הקוסמים המובילים בארץ, הוזמנתי לנסות את זה. ארבעה שחקנים, ארבע וחצי שעות, קיפאון. אז למה אני מרגיש שהפסדתי?

אנחנו משחקים על מפה זעירה כדי להגביר את הקונפליקט. אם שיחקת בוורלוק, סביר להניח שתהיה מודע לכך שזה לא משחק שיש בו צורך רב להגביר את הקונפליקט. אם לא הרגת מישהו בפנייה השנייה, נניח בגלל שבנית במקום חוות דלעות, כנראה שאתה כבר בפיגור במירוץ הנפת החימוש הגדול. הדבר הבא שאתה יודע שמישהו מניף בזרועותיו רקכָּזֶהדפוס וזה גורם לאנשי זאב בטופטים להתממש ולמלא אחר כל פקודה שלו.

אחד היריבים שלי הוא מפיק ב- Paradox אז, באופן טבעי, אני מצפה שהוא יוכל להעלות על הדעת כל מיני זוועות אלמנטריות בהתראה של רגע, כנראה באמצעות צ'יטים שנמסרו לו על ידי צוות הפיתוח. שני הקוסמים האחרים הם למעשה עיתונאים: האחד הוא פול דין, שאולי אתה מכיר בתור לא-קווינסשתוק ותשב; השני הוא בחור סקוטי מקסים שאת שמו שכחתי לצערי.

שעת ערב מאוחרת וכבר פתחתי בקבוק לאגר זול. אני אזדקק למשהו הרבה יותר חזק לפני שהלילה ייגמר, אבל לצערי, אני אצטרך לעשות הרבה יותר מהמיץ התוסס האידיוט. האזור שמסביב לעיר הראשונה שלי מקובל - דלעות ממערב, גבול מפה מדרום, האוקיינוס ​​מצפון ושדות לבה ממזרח. הלבה היא דבר טוב מכיוון שרוב היחידות הנעות דרכה יואטו לזחילה, אז לא רק שהתקפת התגנבות מהכיוון הזה קשה הרבה יותר, אני יכול גם לחקור בכיוון הזה בלי לדאוג יותר מדי מהתקפה על ידי נייטרליים או מפלצות נודדות.

הדבר שהכי מעניין אותי ברעיון של מרובה משתתפים של Warlock הוא עד כמה העולם יכול להיות מסוכן עוד לפני שממלאים אותו בעיתונאים קלילים שיכורים. בשחקן יחיד, להיות כבול על ידי דברים פראיים יכול להצמיד את ההתקדמות בצורה חמורה, והיה לי את הקמפיין המביך המוזר שבו אפילו לא הצלחתי למצוא עוד קוסם גדול כי זאבים אכלו את כל הצבאות שלי לפני שהנקודה הזו הגיעה. האם זה יהיה גורלי היום?

קשה ליצור בריתות ערמומיות כשמדברים בשיחה קבוצתית בסקייפ. הנחתי באופן טבעי שנתאגד יחד אחרי איש פרדוקס מבפנים, וכך קרה שכשייסדתי את העיר השנייה שלי, לאחר שלא הצלחתי לקחת עיר נייטרלית על פני הלבה מזרחה, המלחמה התחילה, אי שם בערפל. .

"מה שמענו?" האיש מפרדוקס והסקוטי נפגשו.

"הרגע הכרזת עליי מלחמה?"

"הדיפלומטיה עדיין לא משולבת לגמרי. הייתי חייבת". הממזר! איך יכולנו לדעת שהוא לא מרמה אותנו? למרות כל מה שידענו בריתות, אמנות, גבולות פתוחים - הכל היה שם, מוכן ומוכן. "אני חייב להכריז מלחמה על כולכם."

הנה זה היה. בטח עכשיו נוריד אותו ביחד. התחלתי לבנות סירות, התכוננתי לפלישה של היבשת צפונה. בהתחשב בעולם המיניאטורי שהיינו בו, זההיהלהיות במקום שבו הייתה הפעולה.

בזמן שהמתינו זה לזה שיתחלפו, דיברנו. בעיקר על הבעיות שהיו לנו.

"אוי לעזאזל, דובים!" מישהו היה צועק.

"העיר הזאת מסרבת למות. אני ממשיך לשרוף אותם אבל הם פשוט לא מתים". זה הייתי אני. זה היה יותר טוב מדובים אבל העיר הזאת באמת גרמה לי קצת צער. החלטתי לבנות מתנחלים במקום לכבוש אותה ולקוות שתושביה יתעלמו ממני.

"עץ הרגע פגע בעיר הבירה שלי." פול דין התלונן. "זה פשוט הכה אותו שוב."

סקוטלנד ופרדוקס מצאו זה את זה, אבל זה היה ברור למרות ערפל המלחמה, כי מדי פעם אחד מהם נשבע כשהשני הורס את צבאותיו שנאספו בחיפזון.

"אני בונה מינוטאורים. בקרוב יהיו לי מינוטאורים" זו הייתה מילת הפרדוקס. "המינוטאורים יאפשרו לי לנצח במלחמה הזו."

כעבור שלוש שעות, אכן היו מינוטאורים, אם כי נאלצתי לקבל את המילה של הסקוטי. הוא חיכה לראות אותם זמן רב ונשמע מאוכזב קלות כשכמה לחשים ולגיונות של בשר קרניים הצליחו למנוע מהם לרסק אותו.

"יש לי בעיית עצים רצינית." פול המשיך להגיב ברקע.

בינתיים, הייתה לי ספינה ממש מול חופי האויב ומצאתי את מקום המלחמה בין פרדוקס לסקוטלנד. זה השתולל. כל אחד מהם יכול היה לרסק את הצבאות שלי פשוט על ידי הסתכלות לכיווני אז החלטתי שאנסה לתקוף את הערים שלהם בכל הכוח הצבאי הקסום שהיה לי בזמן שהם היו עסוקים אחד בשני.

"הכרזתי עליך מלחמה." נשמע באוזן קולו של פרדוקס. "זה לא אישי, אלא דיפלומטיה..."

"בסדר. אני יודע. הבנתי." עד כאן שביתה חמקנית. אז קרה הבלתי מתקבל על הדעת. צוחק, לא,מתלוצץ, לפרדוקס היה זה לומר בעצמו.

"מה קרה לתוכנית להתאגד על אדם בכל מקרה? זה לא נמשך זמן רב."

אה? הלחי הארורה של זה! הגעתי באיחור של כשתי דקות לשיחת הסקייפ לפני שהמשחק התחיל וברור שהם השתמשו בכל אחת ממאה ועשרים השניות האלה כדי ליצור קשר נגדי. הסיבה היחידה שלא נופצתי על ידי הכוחות המשולבים שלהם היא בגלל שהם נתקלו זה בזה קודם והחליטו שאני לא שווה את המאמץ הנוסף של חציית אוקיינוס. הו, הם יצערו את היום.

ואז קראקן אכל את הסירות שלי.

לפני שערפל המלחמה הספיק לעטוף מחדש את היבשת הרחוקה ההיא, זימנתי כמה אימונים עליה והחלטתי שהם יחפשו בפנים הארץ וימצאו את עיר הבירה של אויבי זה או אחר. הייתי בונה כוח, מכה חזק ומהר, והם היו כל כך עטופים בהרג אחד את השני שהם לא יוכלו להגיב מספיק מהר כדי להגן על החלקים היקרים ביותר שלהם.

"האם הסממנים האלה הם ניטרליים... רגע, נכוןשֶׁלְךָ"זו הייתה סקוטלנד.

"זו פלישה." מלמלתי. האם התייחסתי לנחיתות נורמנדי? אני חושב שעשיתי טוב. ואז הפכתי את ה-imps lob לחזיז עלוב בבירת סקוטלנד. זה בקושי שם לב. "אתם נלחמים מלחמה בשתי חזיתות עכשיו, מה שלומך..." הוא הרג את האינסטים שלי עם מטח חיצים.

"זו לא מלחמה. פשוט הופעת והפכת שולחן."

"אבל אנחנו במלחמה."

"כולנו במלחמה. הדיפלומטיה לא יושמה במלואה".

"העץ הזה הואעוֹדמכה בערים שלי."

זה היה צריך להסתיים לפני שסיימנו אחד את השני כי היו עוד אנשים בתור כדי לבדוק את הבטא, שתעבור בדיקות פומביות בהמשך השנה. הצלחתי ליישב אי נוסף, שנראה כמו הישג מרשים לאחר ההפסדים שלי במלחמת האימפקט הגדולה, בעוד שהמינוטאורים של הפרדוקס, לאחר ההצטברות העצומה שלהם, טופלו בצורה נוחה על ידי ההגנות הסקוטיות האמיצות. למרות תוקפי העץ שלו, אני זוכר שפול כבש עיר פחות סקוטית, אולי אינברנס, בסיבוב האחרון ששיחקנו. אולי זה הופך אותו למנצח.

מה שברור לי, בתוך כל הבלבול, הוא שוורלוק מרובה משתתפים הוא חברותי באופן מפתיע. למרות ההמתנה לתורות והעובדה שבקושי קיימתי אינטראקציה עם השחקנים האחרים, נהנתי מהסיפורים שלהם, והכוח של הנייטרלים והמפלצות יכול ליצור כמה טקטיקות מעניינות. בגלל שהם דורשים כל כך הרבה תשומת לב וכוח אדם להתמודד איתם, הרבה יותר קשה להתרכז לחלוטין ביריבים אנושיים.

המשחק שלנו היה קצר ולא גמור, אבל אני משוכנע יותר מבעבר שמוקד הלחימה החד-אופק של Warlock הוא משהו טבעי בהתאמה למשחק מרובה משתתפים. נביא לך את תאריכי הבטא כשנדע אותם.