מטוס נייר נופל לרגלי, ובתוכו כתוב פתק: "גם דרך כל מה שקרה... לא הפסקתי לאהוב אותך".מילים טובות 2מלא בהערות נוגעות וסוחפות כמו זה, שנכתבו על ידי שחקנים אחרים והושלכו אל הרוחות כדי שתוכל למצוא. אם אתה אלרגי לפגיעות, או מוצא חמוד או טרנד המשחקים ה"בריאים" קשים לעיכול, סביר להניח שכבר הפנית את פניך. אבל אם הלב שלך פתוח, אפילו טיפה, אם אתה נושא תשוקה עמוקה להציץ דרך הסדקים באינטרנט כדי לגלות ממלכה קטנה של אנושיות משותפת, אז מילות טובות 2 יכולות להראות לך הצצה לעולם החם והמסביר פנים הזה.

זהו עולם פשוט של דיורמות נוחות וצבעוניות, שאתה מנווט בהן כאוואטר גדול עיניים במשקפיים חמודים או תחתונים של אימונית רחבים. כן, יש חנות אופנה עם אוסף מצומצם של בגדים. ואת הבית שלך (חדר פשוט עם חלון ושולחן כתיבה) אפשר לקשט בפריטים וקישוטים שהרוויחו כמתנות משחקנים אחרים. אבל זה לא באמת סוג המשחק על השקעה במראה החיצוני של הדמות שלך. זה יותר על מעשה הכתיבה לאחרים.

יש המון דרכים לתקשר. זה שירגיש מוכר לשחקני הראשוןמילים טובותזה הפעולה של לשבת ליד שולחן הכתיבה שלך ולהשיב ל"בקשות". אלו הם כרטיסים קצרים ששחקן אחר פרסם, מקונן על הפרידות האחרונות או פורקן על בן משפחה מעצבן. אתה מקליד תשובה לאלה ושולח אותה. או שאתה מציע דאגה משלך כהנחיה ומחכה שהעצות והאהדה יתגלגלו פנימה.

אבל זה רק הכי וניל של הלוך ושוב. יש גם חנות המתמחה בבקשת המלצות. מהי מוזיקה טובה בשפה הספרדית? (אנה טיז'ו). מה עלי לשחק בדפדפן בהפסקת הצהריים שלי? (מפות מקושקשות). בחוץ, אתה יכול לשרבט עצב או בדיחה לתוך אחד מאותם מטוסי נייר ולשלוח אותם לתוך האתר. לחלופין, אתה יכול לנהל "צ'אט" חתיך עם אווטארים אחרים ברחוב, שוב דומה יותר לדואר חלזונות מאשר לחדר צ'אט ממשי (גם הדמויות הנודדות אינן נשלטות ישירות על ידי שחקנים אחרים, אלא פשוט מייצגות אותן).

שלחתי מכתב שבו דאגתי מתוכנית מעבר הרסנית לאחרונה (דירה שהייתי אמורה לעבור אליה נפלה). קיבלתי שלוש תגובות - שתיים מהן הרגישו נחמד לשמוע אבל לא שינו את הרגשות שלי כל כך. עם זאת, האחרון גרם לי להרגיש טוב יותר פשוט כי התשובה הגיעה ממישהו בעמדה מאוד דומה לי. לפעמים כל מה שצריך זה להראות לך שאתה לא לבד. זה משהו ש-Kind Words 2 עושה הרבה.

יש עוד מקומות לחלוק מחשבות. יש מעיין חם מלא באנשים הסוחרים בחוכמות. ולוח מודעות שפשוט מבקש תיאורי חתולים. יש קפה מיקרופון פתוח שבו אתה יכול לכתוב שירה או להאזין לפסוקים חופשיים של אנשים אחרים (תחשובערב קומדיהאבל בלי ההתקפי מתועב). תכונה מעניינת אחת היא מפלצת בלובי גדולה בשם ה-Wigling Void, שפשוט תאכל את המילים שלך בלי להקליט או לשתף אותן בכלל.

בראש ההר, יש גם ספסל שבו אתה יכול להסתכל על הכוכבים ולהביע משאלה. מצאתי משהו מרגש במיוחד במקום הזה. זה היה מרגש פשוט לשבת כאן לרגע, להקשיב ל-lo-fi warbles של המשחק ולקרוא את הרצונות של אנשים. תקוותיהם לעבודה יציבה, גוף בריא יותר, יותר חתולים. באופן גורף, אנשים מייחלים לחיבור: חברות, משפחה ורומנטיקה. בהתחשב בכךמערכות יחסים קרובות נמצאות יותר ויותר כבסיס לחיים של אושר, הגיוני שבדידות היא המקור מספר אחת לפגיעה.

בכך, ובדרכים אחרות, מילים טובות 2 מעלה הרבה רגשות. זה כמו לעשות אמבטיה חמה ברגשות של אנשים אחרים. באופן בלתי נמנע, חלק משלך יגיע מזיע. זה קתרטי וחולף בבת אחת, ומזכיר לי קצת את הרגשות - קודם כלסרטוני ווקס פופ של Thoraya. הייתי קורא לזה טיפולי, אבל לא רוצה לרשום את המשחק הזה כתחליף לקשר ותמיכה אנושיים אמיתיים, גם אם זה מזור מנחם. חלק גדול מהחיבור והשחרור המוצעים כאן עדיין מנוסים טוב יותר בעולם האמיתי, על ידי דיבור עם זרים או הבטחת דאגות לחברים אמיתיים (זה מנחם, כי מילים טובות 2 יאבדו מתישהו את בסיס השחקנים שלו - משהו שבתקווה לא ישים לעולם האמיתי בכל עת בקרוב).

זה גם מעלה כמה דאגות של "חיוביות רעילה". ברור שחלק מהמרכיבים במשחק הם מאושרים בטירוף, כאילו לפי מנדט. לכל התסרוקות יש שמות כמו "נהדר", "שמח" "רצוי" "נחמד" - לא תמצאו כאן תסרוקת "מה". יש דוכן "פופ-אפ" שמציע שאלה פשוטה מדי יום לאנשים שנאספים ברחבה. אחד האחרון היה: "לאטה דלעת תבלינים. מה מקומו בעולם?" מה שגרם לי לתהות אם המפתחים בוחרים נושאים מתונים ולא שנויים במחלוקת בכוונה (אננס על פיצה אפילו לא הצליח). זה מתאים לרעיון של חלל שנועד למנוע קונפליקט וגועל נפש. המשחק נקרא בכל זאת "Kind Words 2", לא "Reddit 2".

עם זאת, למרות שהמסגרת מרגישה נחמדה באופן כמעט דיכאוני, זה לא הוגן לומר שהיא כזו מבחינה רעילה. הפתקים שאתה מקבל הם לרוב מלאים בפגיעה או בצרות. אנשים חולקים מחשבות על אלימות או זיכרונות כואבים. הודעות רבות אינן בעיות פתירות (לפחות לא על ידך), הן יכולות להיות החמצות של חרדה, פחד, דחייה, אובדן וחוסר חברים. אם בחרת להגיב על אלה בגישה בלתי פוסקת של חיוביות - ("אל תדאג! בעצם הכל בסדר וטוב!"), אז אולי זה לא באמת יעזור. אבל מניסיוני, רוב התשובות הן בנוסח: "זה מבאס, גם אני חחח."

הבקשות וההנחיות שלך יכולות להרגיש מועילות בטווח הקצר, במילים אחרות. נאבקתי במשך שנים כדי להבחין בהבדל בין מחשבות "אישיות" למחשבות "פרטיות". עדיין עושה לפעמים. אבל יותר ויותר אני מבין ששיתוף חלק מבולגן במוח שלך הוא למעשה סוג של דבק חברתי. זהו רק עוד דרך לתרגל את ההרגל של גילוי עצמי כבוש. זה מרגיש טוב לזרוק מטוסי נייר! גם אם לעשות את זה IRL זה בריא יותר.

באשר לתשובות שאתה מקבל, קל לצחוק על האמיתות והפללות שמגיעות לאנשים בצורה הכי חופשית כשמתבקשים להזדהות עם אחרים. ("הכל יסתדר!"... "עוד הרבה דגים בים!") וזה יכול להרגיש כאילו יש אלמנט של ביצועים לכמה תגובות שאתה מקבל. אבל קשה גם לשפוט את רמת האותנטיות של המחבר מאחורי אווטאר. אם אתה יכול לתת לאנשים את הספק, אפילו קלישאה יכולה לחמם את הלב. ואני אומר את זה בתור אדם ששונאקלישאות, ובכל זאת הרגישו את ערכם ממקור ראשון.

לפני 22 שנה בערך ישבתי ליד חנות ברחוב בעיר, הרגשתי אומלל ובלתי נראה. נראה היה שהחברים שלי התאדו כולם, הדיכאון היה בפתח. כשאנשים חלפו, אישה אחת בסארי חייכה כשהיא עברה והסתכלה לי בעיניים. היא אמרה: "זה לא סוף העולם". ואז היא נעלמה לרחובות. היא הייתה זרה, כל מה שהיא הציעה היה משפט עידוד פשוט ונפוץ. אם אני זוכר נכון, זה אפילו קצת עצבן אותי.למה היא הייתה כל כך צ'יפרית?

ובכל זאת... כישוף העצב נשבר. המילים שלה הספיקו לי כדי לראות שזיהו אותי וציינו אותי, שלא כל עובר אורח לא היה מודע לעצב שלי. קמתי והמשכתי עם היום. יש לנו את הרעיון הזה לפעמים שקשרים עם אחרים חייבים להיות ארוכים כדי להיות משמעותיים. אבל שנים מאוחר יותר, אני עדיין חושב על האישה האקראית הזו שהציעה לי חיוך ביום אפור. פגשתי בה פחות מחמש שניות.

מערכות יחסים לא כוללות רק את אלה שאיתם אנחנו שותים את לאטה תבליני הדלעת שלנו, או את אלה שאנחנו עובדים לידם, או מוציאים לקולנוע, או מתכננים איתם טיול. יש משמעות באנקדוטה שאתה חולק עם מוביל רכבת, במיני-התבטאות על המועצה המקומית שיש לך עם עמית כלבים, אפילו (חלילה) הבדיחה הכחולה שאתה מקבל מנהג מונית. מילים טובות 2 לא עוסק ביצירת חברויות (הוא מודה באותה מידה כשהוא מבקש ממך לעולם לא להזדהות). זה אפילו לא קשור לקהילה, כפי שכל משחק שירות חי רוצה לכאורה להיות למטרותיו. זה פשוט עובר על מישהו ברחוב, לראות את הפגיעה שלו, ולהגיד לו שזה לא סוף העולם.