בסוף השבוע הזה הלכתי לבקר את המשפחה שלי. זה כלל לראות את סבי וסבתי מצד אמי, שלמרבה הבושה לא ראיתי הרבה זמן. וזה, בתורו, כלל אז הסבר על העבודה שלי. סבא וסבתא שלי זוכרים את הבליץ, אז הרעיון הבסיסי של משחקי וידאו הוא די מוזר עבורם. אני רוצה שהם יאהבו משחקים כמוני, אבל זה נראה כרגע כמו קצת חלום.

ואז יש את ההורים שלי, שכן מבינים במשחקי וידאו, אבל באופן המרוחק זה אומר שאבא שלי שלח לי לאחרונה מייל ללא נושא או תוכן, מלבד קישור למאמר בטלגרף. סריקת MRI הוכיחה שהתמכרות למשחקים קשורה לדיכאון. אני לא בטוח אם הוא שלח לי את הקישור הזה כי הוא דואג לי מאוד או כסוג של "נא-נה, משחקים הם זבל!" גוטצ'ה.