האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

Battle For Dune משנת 2001 הייתה הפעם הראשונה שאני זוכר שהייתי נוסטלגי במודע לגבי משחקים.

הייתי שחקן PC גדול בתחילת שנות ה-90, אבל לקחתי משהו כמו שבתון בשנים האחרונות של העשור, מכיוון שהחיים + שום כסף לא הפריע (יש סיבה ותוצאה, כן). איכשהו סיימתי לעבוד על מגזין מחשוב ומשחקים ב-2001, ומהר מאוד נאלצתי ללמוד שוב משחקי מחשב. רק אחרי כמה חודשים, הקוד Emperor: Battle For Dune נחת על שולחני, וברגע אחד חזרתי ממישהו שאהב משחקי מחשב ולמי שהעריץ אותם.

לא בגלל הקיסר עצמו, אתה מבין. זה היה קצת מטומטם, והרג את רצף אסטרטגיית הזמן הארוך של המפתח שלו ווסטווד (אם כי כבר נפגע מקודמו Dune 2000 מ-1998). למעט חבילת הרחבה עבורCommand & Conquer: Red Alert 2, ווסטווד מעולם לא עשה עוד RTS לפני שהבעלים EA סגרו באופן טרגי את האולפן בשנת 2003 - למרות שה-FPS-RTS המאש-אפ הרעוע C&C Renegade היה האקדח המעשן שם.

אבל זה היה משחק Dune חדש, ומשחק Dune הראשון של ווסטווד, Dune II של 1992, היה המשחק הראשון שאי פעם אהבתי באמת, באמת, לחלוטין. הגרסה המחודשת חסרת האדישות Dune 2000 שוחררה בתקופת משחקי המחשב האישי שלי, ולכן Emperor היה ההזדמנות הראשונה שלי לחזור ליקום ולסגנון שכל כך הערצתי. שם הייתי, בן 21, וחשבתי שסרט המשך למשחק הוא דרך לספר על הילדות שלי. זה נראה כל כך חדש אז. אני מסתכל על ים הרימייקים וההמשכים שאנחנו מקבלים עכשיו, ואני מרגיש כל כך חסר תחושה.

אני סקרן לשחק שוב את הקיסר עכשיו, כדי לראות איך זה באמת מרגיש עכשיו, אני כבר לא כל כך פגיע לנוסטלגיה מחושבת. אני בטוח שהוא נתן לו כמה מעברים חופשיים כי היו לו כלי רכב מוכרים ותולעי חול, אבל אני גם בטוח שבעטתי בו חזק יותר ממה שמגיע לו כי זה לא היה בדיוק אותו הדבר. אני מתאר לעצמי שאם הייתי משחק בו, מה שהייתי מרגיש הכי חזק זה שאנחנו לא באמת מקבלים RTSs כאלה יותר. אה תראה, הנה שוב מגיעה הנוסטלגיה.