האם שיחקת? הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

הגירה, כפי שעשו הרבה שחקני PC בתחילת המאה, מה-קרב קרובסדרה למשימת לחימה: מעבר לאוברלורד, היה כמו לטפס מתוך אקרדן לויד טנקטלאחר נסיעה ארוכה בשטח. שדות הקרב התלת-ממדיים המהפכניים הרגישו עצומים, אורכו של החרמש של ה-Grim Reaper מופרך. שרמנים אינספור שאיבדתי לכתמי דונקגלב מרוחקים נתנו לי כבוד חדש למכליות של בעלות הברית שנאלצו לדחוף את ברלין בימים שלאחר יום ה-D.

מציאותי למעצר, ל-CMBO אפילו היה הכוח לזהם טיולים במדינה. אחרי כמה שבועות עצבניים של כוריאוגרפיה קרבית נטולת קסם ברמת החברה, זה היה כמעט בלתי אפשרי להביט בנוף כפרי אמיתי מבלי לראות סכנה ופוטנציאל בין היפות.הסבך הזה הוא מיקום פאק 40 מושלם. בית החווה הזה בראש גבעה יהווה עמדת תצפית מעולה. אם הייתי האויב, הייתי כורה בצומת הדרכים הזה ותוקע בנקודת רישום מטרה על החניון הזה על גדותיו של הקרן הלאומית.

החמיא לבליסטיקה הסמכותית של המשחק, המקומות המרווחים, הבינה המלאכותית המוצקה והקצץ לבחירת סדר בסגנון קרבי סגור (בשלב מאוחר יותר סוגי הסדרים של CMs היו מתרבים) היה מבנה פניות מגביר מתח שהושאל ממייג'ור הולדרידג'.TacOps.

היכן שהיחידות ברוב משחקי המלחמה האחרים של מלחמת העולם השנייה התחלפו בתנועה והחלפת אש, ב-CMBO הזעמה הייתה שזורה. שלבי סדר נינוח קדמו לפרצי פעולה של שישים שניות שבהם התערבות בלתי אפשרית. מכיוון שניתן היה להסתובב ולהשהות את 'שידורי פעולה חוזרים', לא הייתה שום סכנה להחמיץ את הרגע המופלא הזה שבו סטיוארט שלך השפיל את הפנתר הזה, או את הרגע המרגיז הזה כשסבב ארטילריה ידידותי לא הצליח להרוס את קבוצת הלהביור האהובה עליך.