ברוכים הבאים לסדרה חדשה (כנראה חודשית) על עלייתו של משחק המסיבות, שבו אנו חוגגים את כל מה שנוגע ל'רב משתתפים מקומי'. איך אנחנו עושים את זה? אנחנו שולחים את ברנדן לכמה מהתקיעות הטובות ביותר של המשחקים כדי להשתולל ולשחק עם החוגגים. השבוע,הרומפוס הפראיושיחה עם האחים שעשוחיות כנופיות.

יש בריכת שכשוך מלאה במים מחוץ למועדון לילה בלונדון. לצדו, קבוצה של צעירים עוטפים קונדומים סביב בקרי PlayStation Move. הבקרים העטופים תחת כיווץ מחוברים לחוט אלסטי ומושלכים למים, ושלושה שחקנים מפשילים את המכנסיים ונכנסים יחפים לבריכת השכשוך. הם מדוזה סטומפרס.

המטרה של Jellyfish Stomp היא להשתמש בכפות הרגליים כדי לטבול ולחנוק את ה"מדוזות" של היריב (הקונדומים מעניקים לבקרי Move הצפים איכות שקוף שאין לטעות בהם), תוך שמירה על הבקר משלך מפני פגיעה. השחקנית הרביעית והאחרונה נכנסת לבריכה, מתעלמת בשמחה מהחסרון של להרטיב את הטייץ שלה. הסטומפרס מתמודדים. בקרי תנועה מתנדנדים על המערבולות והגלים בבריכה. "הם מזויפים כפולים", אומר אחד ממארגני המשחק. "רק ליתר ביטחון."

זהו The Wild Rumpus, ערב של משחקים, מוזיקה ושתייה [חלק מאורגן על ידי אליס או'קונור של RPS עצמה -- כתב ויתור אד]. במקרה זה, זה התרחש במקרה לצד ה-Eurogamer Expo, ויצר שילוב לא מכוון, שכמו מטיף בעקבות מסע מלחמה, שימש להרגיע את העקורים והתשושים על ידי יותר מדי יורים מונעי רימונים עם המילה של משחק וידאו אחד אמיתי: משחק המסיבות.

בְּתוֹךבחלל האמנות שהרמפוס שכר, האורות של משחקי מסיבה זוהרים כמו משואות. ישסנכרון, משחק תחרותי לארבעה שחקנים שנראה כמו הרבה שאר מינימליסטיים אחרים עם שתי אזהרות גדולות: כששחקן אחד דוחף, כולם דוחפים. כששחקן אחד יורה, כולם יורים. הדבר היחיד שנמצא בשליטה מלאה של השחקן הוא הכיוון שאליו הוא פונה.

יש את Musclecat Showdown, משחק על חתולים שריריים, מונפשים השולטים בתנוחות שונות בהרף עין. שחקנים מתחרים כדי להיות המהירים ביותר להכות באחת מהתנוחות הרבות של החתולים, החל מהפיצולים האתלטיים באוויר ועד לישבן הנדחף בצורה פרובוקטיבית, עם ורד מהודק בצורה רומנטית בין ניבים של החתול.

ישPush Me Pull You, שמתואר בקצרה כ"סומו-כדורגל מבוסס פיזיקה שיתופי", אבל מתואר יותר זמן כבלגן בשרני של כיף לוהט שבו שני שחקנים חייבים לשלוט באותו גוף דמוי נחש בשני קצותיו, כדי לשמור כדור בצד שלהם של בית המשפט והרחק מעוד צוות של שני אנשים.

ישקנבלט 100P- עיבוד מחדש של הרץ האינסופי המקורי, קשור לפסנתר שבו כל קליד הוא אחת מ-88 הדמויות המתאימות של המשחק.

ובחוץ ליד הבריכה, ישסימולטור נשיקות ריאליסטי, משחק העוסק בהכנסת הלשון שלך באורך כף הרגל לתוך הפה של השחקן השותף שלך.

עד כמה שכל המשחקים האלה משמחים (כל אחד מהם הצחיק אותי) יש אחד שמושך את תשומת הלב של החדר מאין כמוהו. מוקרנות על מסך, שמונה דמויות ג'לטיניות מתחרות על עליונות סביב בור לוהט. הם חובטים, תופסים ומשכשכים כמו לוחמים גאים, שיכורים. זֶהוּחיות כנופיות. ואני נשבע באלוהים. אני פשוט. כלומר.חיות כנופיות.

כְּבָרמשהו כמו יקירי RPS, Gang Beasts הוא קרב מרובה משתתפים עם הפיזיקה המשתכרת של ragdollSumotori Dreamsוצוות מתאבקים כועסים וגומיים. זה באטל רויאל פוגש חבילה שלBassetts Jelly Babysוזה הולך להצחיק אותך. ללמוד לשלוט בדמות שלך זה חצי מהמשחק, כשאתה מסתובב ומגלה איך לתפוס את היריב שלך ולהרים אותו מהקרקע. קבל אגרוף פעם אחת יותר מדי ותשתול את הקרקע, פגיע וחסר הכרה. אם אף אחד לא ינצל את ההזדמנות להעיף אותך מהזירה, תוכל לראות איך הגוף הרפוי שלך חוזר להכרה, הרגליים תחילה.

זה משחק שובב במיוחד, מושלם עבור ה-Rumpus. כשאני רואה את הקרב המתנודד מתפתח, אני רואה שהמחבוא הופך לחלק מהאסטרטגיות של כמה שחקנים. אדם אחד מסתיר את עצמו במעלית בזמן שהזירה עסוקה בריב, רק כדי להופיע מחדש באופן דרמטי כשנשאר יריב אחד. הקהל צוחק. במשחק אחר נראה שחקן אחד מדלג על חומה גבוהה, סנטימטר אחר סנטימטר, כשהקרב משתולל מתחתיו. כשיש רק אחד מיריביו עומד, הוא מעיף את עצמו מגבוה לעבר אויבו ומפיל את עצמו על הרצפה. הקהל מריע.

"זו בהחלט טקטיקה", אומר היזם ג'יימס בראון, כשהוא חוטף אותי בראש ומשליך אותי על חבלי טבעת היאבקות. זה היום שאחרי ה-Rumpus ואני משחקים איתו ועם אחיו (והשותף למפתח) מייקל בחיות כנופיות. יחד עם אח שלישי וחבר הם מרכיבים את Boneloaf, היוצרים של הביט-אמ-אפ המוזר והמגושם הזה. הפשפש הזה בברונקס.

"Boneloaf בתמונה באירוע אחר. משמאל לימין: ג'יימס בראון, ג'ון בראון, ג'ייסון פו ומייקל בראון".

אני שואל על התנהגות השחקנים במשחק. האם הם ציפו ששחקנים יעשו את כל הדברים המוזרים האלה? ראיתי אמש אדם שבאמצעות נוסחה סודית של כפתורים, התחיל לעשות את 'התולעת' כריקוד ניצחון.

"כן, יש הרבה תנועות ריקוד", אומר ג'יימס. "התכוונו לשים שם רמת מועדון לילה בשלב מסוים. זה היבט פרפורמטיבי גדול של המשחק... ריקוד אקספרסיבי. יש הרבה מהלכים שאתה יכול לעשות".

מייקל דופק אותי קר ומתיישב בניצחון על גבי

"זה השטח החדש", אומר ג'יימס.

"השפלה," מוסיף מיכאל בגאווה.

אני נאבקת בחזרה על רגלי ומרחיקה את גופי מהעונש.

"אתה יכול לעשות בעיטה," אומר ג'יימס. "זה לא מאוד חזק כרגע כי..."

אני לוחץ על כפתור הבעיטה. הגבר האדום הקטן שאני שולט בו זז באופן כמעט בלתי מורגש. הרגליים שלו לא כל כך 'בועטות' כמו עוויתות. אבל זה נראה, כמו כל תנועה אחרת ב-Gang Beasts, מקסים ומצחיק. אני מיד צוחק שוב.

"אנחנו אחים, שלושה מתוך ארבעת המפתחים", אומר ג'יימס. "אז בכל מקרה תמיד שיחקנו הרבה משחקים מרובי משתתפים. והיו מספר משחקים ששיחקנו לפני שנכנסנו לזה, אז תמיד התכוונו להפוך את זה למשחק מרובה משתתפים".

ההרגל האחים לשחק מרובה משתתפים השפיע ללא ספק על חיות כנופיות. אני שואל איזה סוגים של משחקים הם שיחקו ביחד כשגדלו.

"רק המובנים מאליהם כמו Smash Brothers, Bomberman. אני ומייקל מעריצים אדירים של בובל בובל, שיחקנו בזה הרבה".

"יכול להגיע לרמה 50 בזיכוי אחד," אומר מייקל, כשהוא רודף אחרי, באגרופים מתנופפים, על פני פלטפורמת מתכת. ג'יימס ממשיך לדבר.

"לאחרונה, לפני שהתחלנו ללכת לפיתוח בנושא הזה, חזרנו לאויה ושיחקנומפל מגדלהרבה. יש משחק שנמצא עכשיו ב-Oya בשםיחידת הפצצותששיחקנו הרבה. למרות שהדרך שבה שיחקנו את זה לא באמת הייתה הדרך שבה אתה אמור לשחק את זה".

הטמטום הבלתי מכוון הזה הוא דבר נוסף שהופך את Gang Beasts להתאמה מושלמת למסיבה. בהינתן מספיק חופש, אנשים לא תמיד יתערבו במאבק ישר. מכאן הריקודים, ההסתרה והטיפוס על הקירות.

"זה ממש כמו סט משחק", אומר ג'יימס. "ככה אנחנו חושבים על זה. קצת כמו בית בובות. תחשוב על ילד שמנפץ מכוניות ביחד בבית על רצפת הסלון שלו. אנחנו רק נותנים לו עוד דברים לרסק יחד".

כולנו מאבדים רגל על ​​גונדולה של מנקה חלונות, המוצבת גבוה מול גורד שחקים. מייקל צונח אל האבדון שלו וג'יימס תופס את המעקה. אני מצליח לטרוף למקום מבטחים ומתחיל לחבוט בחבלים של הגונדולה. זה עדיין משחק תחרותי, אחרי הכל. נכון?

"אני לא חושב שאנחנו כל כך תחרותיים. העמדנו את היומרה להיות תחרותיים כי זה עושה את זה יותר כיף - כל עניין הטראש טוק. אנחנו לא טובים בדברי הטראש טוק אבל זה הופך את זה ליותר כיף".

"כן," אומר מייקל. "הם לא מאמינים שאוכל לנצח אותם במאריו קארט כשברור שאני יכול".

"כן, ברור מריו קארט. Mario Kart הוא אחד מהמשחקים הבודדים שאנחנו יכולים לשחק גם עם אחותנו וזה בערך מה שרצינו שהמשחק שלנו יהיה. והיא לא משחקת בזה הרבה אבל כשהיא משחקת בזה היא מסוגלת להיות תחרותית".

"היא ניצחה אותנו בפעם הראשונה שהיא שיחקה בו".

"בנינו את המשחק עם המחשבה שלה במידה מסוימת - ואבא שלנו, שלא ממש משחק בו".

המשחק עדיין בגישה מוקדמת, וכאשר אנו חובטים ורודפים זה את זה סביב בית יציקה, מאוורר אוויר ענק וגלגל ענק, ג'יימס מדבר בזרימה מלאה על כל הדברים שהם רוצים להוסיף. רמות נוספות, מיני-משחקים בסגנון מריו מסיבת, מצב סיפור שיתופי המתרחש בעיר מלאת כנופיות זועמת ("קוראים לה ביף סיטי. היא מעוצבת כמו פרה"). Goldeneye הוא אהוב ותיק של הקבוצה, אז כמובן שיש תוכניות לכלול מצב Big Head.

אבל זה ההתאמה האישית של הדמויות שמדגדג לי את משחק המסיבות. מאז הפעם האחרונה ששיחקתי הקבוצה הוסיפה תלבושות, כובעים ואביזרים אחרים לקרבנים. יש משהו מצחיק במהותו בלראות גבר לבוש כמו חתול שמלביש גבר שלובש חולצת דינוזאור.

"כדי שמצב הסיפור יהיה הגיוני יותר, רצינו יותר התאמה אישית. וכדי לאפשר לך לבנות כנופיה משלך ולהתמודד מול כנופיה אחרת, היינו צריכים התאמות אישיות כי כנופיות עוסקות כולן בזהות ובשיוך עצמך עם אנשים אחרים".

אני מכה לג'יימס בחלק האחורי של הראש.

"אנחנו לא מחפשים לאזן את זה. הסומבררו יכול להציל אותך בנסיבות מסוימות כי יש לו שוליים כה רחבים".

מַה? אֵיך?

"ברמת הגלגל הענק", מסביר מייקל, "אם אתה נופל דרך הפער בקרשים, זה פשוט מונע ממך ליפול".

גם כובעים הם לא רק דבר אסתטי. מצב משחק מוצע אחד יראה דמויות נלחמות כדי לקרוע את הכובעים האלה מגופם של השחקנים האחרים ותדרוך עליהם. מי שהשמיד הכי הרבה כובעים עד סוף הסיבוב מנצח. בינתיים, מצב ה-co-op 'סיפור' מתוכנן להיות משהו כמו גרסה מגושמת של 'Streets of Rage'. חיפוש קטן בגוגל חושף (מאז הוסר) תקציר של סיפור הרקע: "בעקבות התרסקות הבקר הגדול של 1979, ביף סיטי, מטרופולין ייצור בשר מתעצבן, נמצאת במצב חירום שהופעל על ידי המוני כנופיות עוינות שמתחרות על להשתלט על הרחובות".

"כֵּן. המשחק מתרחש בשנות השמונים", אומר ג'יימס. "לא ממש הסברנו את זה."

"זה רק סוג של הסיפור הפנימי שלנו, אני חושב. אני לא יודע כמה מזה אנחנו רוצים לתקשר במשחק האחרון. אבל זו רק סוג של סיבה שכולם כועסים. אבל גם סיבה טובה להפוך את העיר לצורת פרה".

אני צולל מראש גלגל ענק ותופס את רגלו של מייקל בדרך למטה. אנחנו משתלשלים שם יחד במרכז הגלגל, מטילים אגרופים לא טובים אחד על השני. אחרי כמה רמות שלושתנו פשוט מתחילים להשתכשך ולשחק עם הפקדים. מדי פעם ניקח תנופה כמעט מחייבת אחד בשני. אבל בעיקר, אנחנו סתם מתעסקים.

בחזרה ל-The Wild Rumpus, הלילה מסתיים. המחשב המכיל את סימולטור נשיקות מציאותי התקלקל, וכתוצאה מכך זוג לשונות משתלשלות זו מזו בקצב איטי עד סיוט של שלוש פריימים לשנייה. ה-Jellyfish Stompers תלו את בקרי הפלייסטיישן לייבוש. אבל בפנים, עדיין יש אנשים שיכורים שמשחקים בחיות כנופיות.