באטמן - סדרת הסיפורים, פרק שני: ילדי ארקהאם [אתר רשמי]. בשבילי הבעיה הכי גדולה של המשחק הזה היא שהשם בקושי מוריד מהלשון. BTTSETCOA? בטסי קולה? פפסי קולה? בכל מקרה, פפסי קולה מגיעה מחר וכך יש לנו טריילר. זה כל כך באטמן. כָּך. באטמן. אני מתכוון, יש שחיתות ו-Gotham and the DeadWaynes וחבר'ה עם אקדחים ומאפננים קולים שמנהלים מונולוגים לקהל שבוי, פשוטו כמשמעו.
"אחים ואחיות של גות'אם, משהו משהו משהו".
אני מצפה שאלק יכול להרגיש הפרעה בכוח הקומי בשלב זה והוא יושב על הספה וממלמל באופן בלתי מוסבר מספרי נושאים ונקודות עלילה והסברים למי הם הנבלים השונים. בינתיים, אני באטמן עם מזג אויר נאה במקרה הטוב, שמדף הספרים שלו מכיל את ליל כל הקדושים הארוך ואת השנה הראשונה ושחור לבן והבדיחה ההרגת ועוד כמה קטעים קשורים ושהמוח שלו יודע דברים כמו אם חתול משתעל על האלי ברי היא יכולה לחזור לחיים, ושראיין אטווד מה-OC החליט ללכת בדרכו של סנדי כהן בכל זאת ורוצה לעשות טוב ולהתמודד עם צדק ועבר לגותהאם כדי להילחם בשחיתות במשטרה.
בכל מקרה, הנה ההסבר של Telltale:
כשהמשפחה הראשונה של Gotham City שקועה בשחיתות, וחבר ותיק כיום יריב מסוכן, חייו של האביר האפל מתהפכים. במה הסתבך תומס וויין, ולמה הוא נהרג? נחוש בדעתו ללמוד את האמת על אביו, ברוס יוצא לחקור את המעורבים בעברו הפלילי של גות'אם. אבל איזו מסכה הוא ילבש - המיליארדר, או העטלף? החלטות ענק ישנו לנצח את באטמן ואת חייהם של הסובבים אותו, כאשר הוא פוגש את ילדי ארקהאם.
לי זה נראה כמו עוד רמיקס לדברים הרגילים של באטמן ואני לא ממש רואה את הקרס שימשוך אותי פנימה. אני גם לא מספיק אוהב את Telltale כדי למצוא את המעורבות שלהם גם אטרקציה מסוימת. זה לא אומר שזה לא יהיה כדאי, רק שהוא לא מצליח למכור את עצמו למישהו כמוני עם היכרות בת בסיסית, אלא שבו אני באמת צריך משהו יותר שימשוך אותי פנימה מאשר אוסף של דברים שאני היה שולף מתיק המסומן "דברים שהייתי מצפה למצוא בסיפור של באטמן".
אם לא שיחקת את הפרק הראשון, אלק עשה זאת, אני אצטט את הסוף שלהביקורת שלו:
בסך הכל, הקצב ותחושת המסתורין עולים בשליש האחרון של המשחק, ובאטמן הרגיש פחות פגוע מהשעמום שמאפיין את עיקרו. עם הגדרה של דברים כל כך מוכרים והאיום הממשי הנשקף כעת, לפרקים עתידיים יש לפחות הזדמנות להכות חזק יותר ממה שהקדמה האיטית הזו עושה.
עם זאת, אני לא יכול להשתחרר מהתחושה, שיותר מתמיד, אני נוסע בסיפור שמספר את עצמו - אם כי פרקים מאוחרים יותר עשויים להפריך זאת. חוץ מלהיות מוביל בפעולת QTE, הרגשתי שאני יושב בחשיפה ארוכה מדי של הידוע כבר, והגעתי למסקנה/מצוק מעניינת יותר שאפשר לבנות אליה בקלות וביעילות בחצי מהזמן.
מונחים כמה יסודות שאולי ייצרו מעקבים חזקים יותר, אבל כפי שהוא נראה לבאטמן אין את הפאנץ' הרגשי של הפרקים היותר טובים של המתים המהלכים, המוזרות המסקרנת של וולף בינינו או ההשלכות הכבדות להחריד של משחקי הכס, והגרוע מכל. יותר מכל זה הופך את הסדקים בקיר הישן של Telltale לברורים ביותר. אני לא אמור להרגיש משועמם במשחק באטמן, אבל משועמם זה מה שהרגשתי ברובו. תחזיר את ג'ואל שומאכר, הכל נסלח.
זה נשמע כאילו היא התחילה שקועה מדי בטרופי הבאטמני המסורתיים, ושיחק אותה לגמרי ברצינות, אבל היו זיקוקים של הבטחה ושהסדרה עשויה להתחיל להתעורר עכשיו כשסיכום באטמן הראשוני/יאדה של בניית העולם לא מהדרך ?
