ספוילרים קלים לשעות הראשונות של Veilguard וספויילרים כבדים ל-Baldur's Gate 3
על כל הדברים שאניבסופו של דבר נהנהאוֹדוֹתעידן הדרקון: The Veilguard, זה לא הרבהRPG. משחק התפקידים הקטן שהוא מציע סובב סביב איזה טעם של גיבור תומך אתה מעדיף, ואתה יכול לספור את מספר החלטות הדיאלוג המשפיעות על יד שלוש אצבעות. זה עשוי להישמע מחריד לחלוטין בעקבותשער בלדור 3התגובה המדהימה של זה, ואם הייתי ניגש למשחקים כאיזשהו תרגיל אינטלקטואלי השוואתי מייגע ולא רק, אתה יודע, לראות איך אני מרגיש כלפיהם, אז אני מניח שזה יהיה. עם זאת, באופן מוזר, הזיכרון האחרון של Baldur's Gate 3 לא הפחית את הזמן שלי עם Veilguard בכלל. זה היה למעשה ההפך: זה השתחררעידן הדרקוןמהצורך לשאת את הלפיד לתקופה מסוימת בהיסטוריה של Bioware, ולתת לי ליהנות מ-Veilguard על מה שהיה.
כדי להבהיר את זה לפני שנכנסים לזה: אני לא אומר שאנחנו לא צריכים לבקש טוב יותר ממשחקים, וגם לא להוריד את הסטנדרטים שלנו. יש גרסה תיאורטית של Veilguard שדבקה בחזון מגובש יותר מההתחלה, לא הייתה צריכה להתערב בהתערבות של בעלי אתרים או דימום של כישרונות מפתח מ-Bioware, ובסופו של דבר הייתה RPG הרבה יותר בטוח וחזק. הגרסה של Veilguard שקיבלנו מרגישה נפגעת; תוצר של מחזור פיתוח מבולגן עמוס בסדרי עדיפויות משתנים, ומלא בטרנדים ובחירות טונאליות שלא התיישנו במיוחד בתקופה שחלפה מאז אותו מחזור.
עם כל זה, Veilguard גם עשה הרבה דברים שאהבתי, ושמחתי לסלוח על הרבה דברים שלא עשיתי כי Baldur's Gate 3 כבר סיפק את הדברים האלה בהתלהבות. "אוי! אתה אומר שאני צריך ליהנות ממשחקים גרועים כי קיימים משחקים אחרים וטובים יותר?" לֹא! תפסיקו להחדיר חוויות ספציפיות לחוויות כלליות! לא ככה עובדת אמנות! לכל מי שאומר לך אחרת יש מלאי GenAI.
אז, ויילגארד. אחת הנקודות שהעליתי בתחילת הסקירה שלי היא זו: רוק הוא נער צופית, ואין דרך לעקוף את זה. ישנה בחירה מוקדמת שגורמת לך להחליט אם להשאיר ראש עיר למות בגלל שמכר את העיר שלו לאלי האלפים הרעים. אם אתה שומר אפור, אתה יכול גם לשלוח אותו להילחם ב-Darkspawn. זו בחירה כה קלאסית של Dragon Age במשחק שכמעט נעדר מהם עד שאני בטוח שזה שריד למבנה מוקדם יותר. מכאן והלאה, Veilguard מתכווץ, ומעביר במורד מנהרה לינארית הן את הסיפור הכולל שלה והן את השיחות שרוק יכול לנהל עם בני לוויה.
לעומת זאת, *מחוות להרוג את אסטריון בשעה הראשונה של BG3*. אבל זה העניין: בפעם הראשונה שעשיתי מחנה במשחק של לאריאן, אני זוכר בבירור שהרגשתי "אוי לעזאזל, זה עידן הדרקון עכשיו. הגענו למעגל!." BG3 כמובן מציע הרבה יותר תגובתיות מערכתית מאשר Shadows of Amn אועידן הדרקון: מקורותאפילו ניסיתי, אבל בכל הקשור למערכות היחסים שאתה בונה עם הצוות שלך, כבר היה לי את הרגע שלי של Dragon Age 4. אני אוהב את Thedas מאוד, אבל תמיד התעניינתי יותר בצורת עידן הדרקון מאשר בפרטיו. Baldur's Gate 3 הרגיש כמו כל מה שרציתי מ-Bioware, פלוס כל מה שרציתי מלריאן. עד שהתחלתי לשחק ב- Veilguard, לא ממש היו לי ציפיות: פשוט הייתי סקרן.
אבל גם גיליתי שהלינאריות של Veilguard כן עובדת בשבילו בדרכים מסוימות, נותנת לו לעשות דברים שאולי לא 'טובים יותר', אבל אולי מרגישים מוצלחים יותר מבחינת מה שהוא מנסה להציע. בעוד שהכתיבה של לאריאן חזקה הרבה יותר מבחינת דמויות ודיאלוגים, למעשה הרגשתי שהעלילה הכוללת פשפשה בצורה די מרהיבה לעבר השליש האחרון. שיחקתי שובשער בלדורII: Shadows Of Amn כמה פעמים, וכך הזיכרון של כמה מפחידים, עזים ובלתי ניתנים להרגשה של Mind Flayers בביוב מתנגשים בצורה די חזקה עם המטופש המרהיב "מה אם היה Mindflayer טוב שדיבר ואתה יכול גם עֶצֶם?" קצת, שניפץ את השעיית חוסר האמון שלי כל כך חזק שהוא מעולם לא התאושש. יש חלקים בתוך הגמר של BG3 שאני אוהב, אבל אני חושב שזה מראה איך - אפילו עם כתיבה כל כך טובה - קשה מאוד להגיע לסוף מספק עם כל כך הרבה משתנים.
זה שהסוף של Veilguard עובד כל כך טוב נובע בחלקו בגלל שהוא לא שאפתני במיוחד. זו סדרה של סרטי פעולה טובים לעומת רעים. קשה לפשפש, אבל גם קשה למכור בצורה משכנעת אם לא משקיעים בגורלות הדמויות המעורבות, מה שהייתי מאוד עד אז. ולשאיפה המדודה הזו יש יתרונות גם כשמשחקים ב- Veilguard: היא מאפשרת לך ממש להירגע. כל מפה נתונה ב-Baldur's Gate 3 היא פלא מוחלט של יצירתיות, ומתישה לחלוטין אם אתה מתכוון לסרוק כל סנטימטר ממנה. כמעט כל מפגש קרב גם מרגיש מותאם ומכוון, עם גורמים סביבתיים ויכולות אויב, כלומר כל אחד הופך לפאזל שלו. ב-Veilguard, אתה יכול פשוט להרביץ. הבונק הזה למגנים כחולים, הבונק הזה למגנים צהובים. בונק באנק. זה מספיק פשוט כדי שהוא מתבלה בסופו של דבר בקבלת הפנים שלו, אבל זה גם שומר על הכל לזרום בקליפ יציב שמתאים לעניין ההסלמה בסיפור.
העובדה ש-Bioware המודרנית אינה עוד הדוגמה הטובה ביותר לשומרי המורשת שלהם היא מאכזבת. אני יכול, במידה מסוימת, להבין איך Veilguard הוא סמל למשהו שהוחמצה בצדק, ולכן הפך להיות קצת אוכל חטאים.הִמנוֹןכמעט פטור מלהיות מאכזב באותה מידה, מכיוון שהוא אפילו לא ניסה לשחזר את הדברים שרבים אוהבים בתקופת הזוהר של Bioware. אבל אני אקח את מה שאני מרגיש שהוא ניסיון כנה עם פגמים על משהו ציני. עבורי, Veilguard אינה חזרה לצורה - אבל היא כן מציעה ש-Bioware תבין מה הפך את הצורה הזו למיוחדת, ויכולה לחזור אליה, כשהזמן והנסיבות יאפשרו. עד אז, כמו של לאריאןראש הוצאה לאור אמר את זה, זה לא דבר רע שיש קצת נטפליקס להתנתק אליה בזמן ההשבתה בין עונות של טלוויזיות יוקרתיות - גם אם אני ארגיש הרבה פחות צדקה אם נטפליקס זה כל מה שהיה לנו.
