מסך בצורת פאנל פוגש את הקטאמיטים
"הכנתי את המשחק הזה כדי […] לסגוד לשטן" - סטפן, נתפס בקלטת, בלעדי.
Stephen "thecatamites" Gillmurphy הוא נוכחות מוכרת ב-RPSland. בשנים האחרונות סיקרנו רבים מהמשחקים שלו, מה-RPG ספוג הדםהלוויה בחלללקפקאיכלב רצח.
המשחק האחרון שלו,10 גלויות יפות, הוא סימולטור שוטטות על חקר בתי מלון - וכמו כל המשחקים שלו, זה מוזר להפליא. אבל מאיפה מפתח זה מקבל השראה לרעיונות שלו? האם סמים הם התשובה? או שהוא משתמש במשהו אפילו יותר מפוקפק מבחינה מוסרית, כמו קומיקס? Rock Paper Shotgun, כאן כדי להביא לך תשובות.
(אזהרה: הראיון הבא עבר עריכה קלה, סידור מחדש ותמצה לצורך הבהירות. למען היושרה העיתונאית, הוא לא טוהר מהפניות שטניות).
האם זה נכון שקומיקס השחית אותך, סטיבן? מה הקשר הסודי בין 10 גלויות יפות לעולם הקומיקס?
אני חושב שהדבר הגדול עבורי היה הרעיון שקומיקס אינטרנט יכול להיות דרך לשחק עם HTML כמנגנון אחסון לכל סוג של תוכן - קומיקס, תמונה, טקסט, דברים ניתנים למניפולציה במשחק. האהוב עלי היהרוצחי מפלצותשל Winter K, שכקומיקס היה ממש מעולה, מצחיק וחקרני. הפרקים המאוחרים קצת התפצלו מפריסות קומיקס קבועות כדי לעשות דברים כמו הפקדת ציורי דמויות ותיבות טקסט וקטעי ASCII קטנים סביב פריסות דפי אינטרנט גדולות אלה, כך שתגללו סביבם כדי לראות אותם. סוג של קריאת המסך בצורה מוזרה בין פיתוח אתרים ביתי לחוברת קומיקס. ואז שימוש בהיפר-קישורים כדי להתחבר, והפוטנציאל לניסוי שם.
השני שהכי עניין אותי היהLamezine מאת קייט וורץ, שם היא עיצבה את הקומיקס שלה כהרבה דפי HTML נפרדים עם תמונות עליהם ואז מכרה את הערימה הגדולה הזו של דפי אינטרנט לא מקוונים כקומיקס שאפשר לנפות דרכו. זה הרגיש דרך ממש מעניינת ומסתורית לעבור עבודה דיגיטלית, ושוב אהבתי את הרעיון ש-HTML הוא משהו שאתה יכול פשוט להשתמש בו כדי לארגן כל סוג של תוכן בקולאז'.
במשך זמן מה התעניינתי מאוד ברעיון לעשות משחקים קצרים המוטמעים באתרי אינטרנט יחד עם טקסט ותמונות וכן הלאה, והרעיון שתחווה את כולם במקביל. זה אף פעם לא באמת הגיע למשהו, אבל גרם לי להתעניין ברעיון של משחק שאפשר לקרוא אותו בצורה רופפת של אתר אינטרנט, ואז לנסות לעשות משהו כזה במשחקים כמו Glimby ואז10 גלויות יפות.
אני חושב שגם אלה היו קומיקסים ממש רופפים מבחינה סגנונית ומעניינים, כאלה שהעבירו מסגרות ייצוגיות כל הזמן מפאנל לפאנל. תמיד קינאתי עד כמה קומיקס יכול להיות קולח לגבי הדברים האלה בהשוואה למשחקי וידאו, אז פריסות אינטרנט נראו שימושיות כמעין נקודת התכנסות בין שתי הגישות...
האם אי פעם קראת את ספרו של סקוט מקלוד "להמציא מחדש קומיקס"? הוא מאוד אהב את הרעיון הזה של דף האינטרנט כ"קנבס אינסופי": מרחב שבו קומיקס יכול להתרחב לכל מיני כיוונים, לא קשור בקפדנות לכללי סיבה, תוצאה וזמניות.
לא, אני לא! בהחלט הכרתי את עניין הקנבס האינסופי, אבל זה היה קיים במשך זמן מה עד אז ואני חושב שנחשב קצת במבוכה, כאל שנכשל או דומה.
כילד, הייתי מנסה לצייר "קומיקס", אבל התעצלתי מכדי לשחזר שוב ושוב את החבר'ה הקטנים שלי מפאנל לפאנל בכל דרך קוהרנטית. אז פשוט הייתי לוקח דפים ריקים גדולים ומצייר אותם במקומות שונים סביב זה, כדי להציע שהם מסתובבים בזמן אמת, ואז הייתי משרבט אותם כדי לתאר אותם יורים אחד בשני וכן הלאה...
אני מניח שזו החשיפה האישית הראשונה שלי לרעיון הקנבס האינסופי. או במקרה כזה קנבס A4, שנראה אז כמעט אינסופי.
אני חושב שבשבילי חלק מהמשיכה של חומרי דף האינטרנט הוא שהם הדגישו קומיקס כקולאז', ולא פריסות רשת אינסופיות... והרעיון להרחיב את שדה הקולאז' הזה כדי להשתחרר ומפוזר יותר. אהבתי את זה כי אני מרגיש שמשחקי וידאו הם בעצם גם סוג של קולאז' דיגיטלי.
אני מתגעגע לזמנים שבהם אמני קומיקס התרגשו באמת להתנסות בפורמטים יוצאי דופן. אתרים מותאמים למובייל וסטנדרטיים הם כיום הנורמה לאירוח קומיקס, והם הופכים את המדיום לנגיש הרבה יותר... אבל הפסדנו כל כך הרבה.
אשמח לראות עוד אמנים מתנסים בכלים ליצירת משחקים כמולִפתוֹל.
Winter K, האמן Monster Killers שהזכרתי, למעשה יצר את משחק Twineכאוס עכברוש! אבל כן, אני לא יודע אם הרעיון של להשתמש בכלי ליצור דברים קומיים עם מבנה מוזר אי פעם עלה לחלוטין, לצערי.
אני חושב שזה עבד טוב יותר לקומיקס, במידה מסוימת לפחות, אבל אני מרגיש שבמהלך השנים האחרונות לפחות זה הפך לדפוס חוזר שבו... אנשים מתלבטים איך לעשות דברים מגניבים עם דפדפן HTML, ואז מפתחי הדפדפן מכבים את התכונה הזו למען סטנדרטיזציה וכו' (ועדיין מוצאים חריגים עבור אנשים כמו YouTube).
אני מרגיש שכשאנשים משחקים עכשיו עם צורה בדרכים מפתיעות, זה צריך להיות תלוי יותר במוחוויות של טיפול בתמונות בטוויטר או בטאמבלר... או לפחות להתקיים בצורה כלשהי שמשתפת פעולה עם הדברים האלה.
אמנים מפרסמים כעת קומיקס גם ב-Itch.io! אני שמח לראות כל כך הרבה אמנים באתר משחקים - דרך לפעמים שתי הקהילות מרגישות כמו שתי קבוצות המאכלסות כלאחר יד באותו חלל.
אני שמח לראות גם אנשי קומיקס ב-Itch! אני מקווה שיש לפחות כמה משחקים שאנשים מוצאים קומיקס מוזר דרך הפלטפורמה ולהיפך, אבל קשה באמת לעקוב אחר סוג כזה של האבקה צולבת בחזית החנות.
בכל פעם שאני מסתכל על קטע הקומיקס של איץ', כל הכותרים הפופולריים ביותר הם... Fanzines של יורי על הקרח.
אני לא יודע למה.
אני אפילו לא יודע למה הם שם.
טבלאות המכירות של Itch הן תעלומה יפה. בכל פעם שאני משחרר משחק, הנמכרים המובילים לשבוע הם גםWolfQuestאוֹרכיבה חופשית של FPV. זה היה ככה לפחות חמש שנים.
אני לא מבין את זה, אבל אני מרגיש אסיר תודה על כל מקום שנותר באינטרנט שעדיין יכול לערער את הציפיות שלך לגבי מה שאנשים באמת מגיעים אליו.
אם כבר מדברים על ציפיות מטרידות... קומיקס אינטרנט הוא השראה גדולה עבורכם, אבל אני מניח שמעטים האנשים ששיחקו ב-10 גלויות יפות חשבו על קומיקס תוך כדי משחק. אני בטוח שהכי חושבים על משחקים כמויומי ניקיו-LSD, או "אינטרנט ישן מזויף" כמוHypnospace Outlaw.
זה מעצבן אותך? לפעמים אני מקבל את הרושם ש"משחקים מוזרים", למרות המגוון שלהם, נחשבים לבלוק ז'אנר הומוגני.
אני שמח לעשות משחקים מוזרים!! אבל זה קצת מעצבן אותי לחשוב שיש אנשים שיהנו מדבר דיגיטלי-קומיקס-סביבה-צעצוע דיגיטלי ושהם לעולם לא יראו אותו אם הוא כלול בקופסה הזו.
באמת קיבלתי השראה גם מדברים כמו LSD ו-Yume Nikki, אבל אני בערך... הייתי צריך ללכת אליהם דרך קומיקס. אני חושב שגם אחד גדול היה ההוצאה המחודשת שלמשחקי התקליטורים של תרזה דאנקן, שנעשו במעין סגנון אמנות בסגנון קומיקס של לינדה בארי, וגם של סוזן טרייסטרצילומי מסך בדיוניים של משחקי וידאומתחילת שנות ה-90.
אז זה היה סוג של מקרה שהשפעת הקומיקס גרמה לי להתעניין בניסיון לחפש אמנות דיגיטלית בפורמטים באופן כללי, ודברים כמו משחקי CD-ROM והאמנות של טרייסטר משם, ואז יכולתי ללכת "אה, זה כמו מה שיומה ניקי עשתה" ולהרגיש כאילו הצלחתי לגשת למשחק הזה עם חשיבה חדשה.
אני חושב שדבר גם הוא שסגוליות בינונית הפכה לדרך ברירת המחדל לטיפול באמנות באינטרנט. יש לך את אתרי הקומיקס ואתרי המשחקים ואתרי האמנות וכו', כאילו הם קטגוריות שונות לחלוטין. ומכיוון שכולם מתמקדים רק בפורמט האחד הזה, הם נוטים לפספס את הקווים השונים שמחברים את הדברים האלה, את כל קווי ההשפעה התת-קרקעיים.
לכן הטור הזה קיים!
למעשה גרמתי למשחק לצאת מחוץ למערכת הזו, בתקווה שהכנת "משחק ילדים" תאפשר לי להבריח אותו לקופסה הגדולה המסומנת "ילד" שהיא סוג של מבולבלת יחד מכל הפורמטים הרשמיים... אני אל תחשוב שאנשים מתלבטים כל כך בהפרדה בין ספרי ילדים לסרטי ילדים למשחקי ילדים וכו'.
אבל המשחק שהושלם בסופו של דבר כלל יותר מדי סגידה לשטן והרגשתי שזה עלול להכניס אותי לצרות אם אנסה למכור אותו ככה, חחח.
כאן באיטליה אנחנו עדיין מקבלים ויכוחים שנתיים על ליל כל הקדושים שמשחית ילדים. אני... מבין את התסכול.
אני מרגיש שגם עם משחקי וידאו גורם השחיתות של נוער נוטה להיות בולט יותר.
אני זוכר שנתתי חינם50 משחקים קצריםCD-ROM לילד ביריד זין אירי פעם, וזה די רודף אותי מאז. מה אם ההורים שלו יתפסו אותו משחק את המשחק האחד על העכבר שלובש חולצה שכתוב עליה "אני אוהב לאכול חחח ואני מזיין כמו כלב"?
הו לא.
רציתי להימנע מהמצב הזה הפעם, אבל הצלחתי רק ב-50%. "הכנתי את המשחק הזה כדי […] לסגוד לשטן" - סטפן, נתפס בקלטת, בלעדי.
זו כל כך הולכת להיות הכותרת שלנו.