שלום קורא שהוא גם קורא, וברוכים הבאים ל-Booked For The Week - הצ'אט הקבוע שלנו ביום ראשון עם מבחר אנשי תעשייה מגניבים על ספרים! הרומן הארוך ביותר שנכתב אי פעם מוסכם בדרך כלל להיות ה-Remembrance of Things Past של פרוסט - בחירתו של פחדן, מכיוון שלמעשה מדובר ב-13 כרכים שונים. עם זאת, אל תתנו לשקרים הנתעבים של פרוסט לפגוע בשמחת הספרות עבורכם. אכן היה לו שפם באיכות טובה - תכונה ספרותית חשובה הרבה יותר מאשר כתיבה, imo.
השבוע, זה ITU Copenhagen Games Professor וחוקים שבוריםמייסד שותף, מרטין פיכלמאיר! לחיים מרטין! אכפת לנו אם יש לנו אף על מדף הספרים שלך?
מה אתה קורא כרגע?
כרגע אני יותר מ-1800 עמודים במחזור הבארוק מאת ניל סטפנסון. שלושת הספרים של הטרילוגיה הזו הם נסיעה אחת ארוכה ופרועה בהיסטוריה של המאה ה-17. בתוך כמה עמודים זה עובר מהרפתקאות פיראטים מרתקות להרהורים על הולדת המדע. ואז זה זורק קומדיית סלפסטיק. וניתוח חברתי מפורט. ספר לאבד את עצמך בו, שהוא ללא ספק עדיף מאשר למצוא את עצמך בו, בהתחשב בכך שכמעט כל אחד בו הוא גוון אחר של סיוט.
מה קראת לאחרונה?
הספר המעניין ביותר שסיימתי לאחרונה הוא מילון הכוזרים מאת מילורד פאביץ', חוויה מיוחדת במינה: מילון שמספר סיפור. אתה קורא על אותם אירועים משלוש נקודות מבט על ידי חיפוש מילות מפתח בשלושה מילונים שונים, חיבור מה קרה על סמך מה ששלושה קריינים שונים לא אמינים ציינו לגבי אירוע. ואז יש סיפור אחר על גבי המילון עצמו וההיסטוריה שלו. והכל קשור. אם ויקיפדיה הייתה משחק, היא הייתה מקבלת את הצורה של הספר הזה.
מה אתה מסתכל אחר כך?
אני מצפה מאוד ל"מטורף" מאת בנג'מין לאבטוט, ביוגרפיה בדיונית של ג'ון פון נוימן. לבתוט כותב על המדע ותפקידו בעולם. אבל הוא לוקח את החופש לחרוג מהגבולות הרגילים של ביוגרפיה. אני חושב שהוא מנסה לכתוב תיאורים היסטוריים שהם יותר אמיתיים מהמציאות העובדתית גרידא, כי ההשלכות של אירועי העבר מהדהדות בטקסט. קשה להסביר אבל אני בהחלט יכול להמליץ על עבודתו הקודמת When We Cease To Understand The World.
איזה ציטוט או סצנה מתוך ספר הכי דבקים בכם?
זו לא סצנה מסוימת אבל דבר אחד שאני אוהב הוא כשספר מצביע על עולם שלם שקיים ממש מחוץ לטווח הראייה. מקור החריגה נותנת התואר (Iain M. Banks). המערכת האקולוגית למטה במכרות מוריה שמופרעת בקלות על ידי זריקת סלע לחור (JRR Tolkien). הערים מעבר לקצה המפות של ימי הביניים שמפתות את הדמויות באודולינו של אומברטו אקו. המקומות האלה נדבקים אלי כי אני בעצמי מפתה למלא אותם ביצורים פנטסטיים א-לה "הנה דרקונים". אה והשורה שנדבקת היא "זה היה היום שבו סבתא שלי התפוצצה" (Crow Road, Iain Banks) - איזו פתיחה!
איזה ספר אתה מוצא את עצמך טורח חברים לקרוא?
אני כל הזמן אומר לכולם לקרוא את הסוף של הכל של קייטי מאק, יצירת מופת עיון על כל הדרכים שבהן היקום שלנו יכול (וייקח, יום אחד) להסתיים. הספר הזה מצליח לעשות את הקסם של מצד אחד לומר לך ישר שכל הקיום יכול להסתיים כהרף עין, ומצד שני נותן הרבה תקווה כשהוא מעביר את נקודת המבט שלך מדאגות לנושאים יומיומיים קטנים ל נושאים כל כך גדולים שאתה יכול לקבל רק אותם. הנושאים הקטנים האלה הם כמובן מה שהופך את המרחב השלילי (BR Yeager) לתענוג כזה, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי להכפיל את מה שנכתב במקום הזה בשבוע שעבר: זו האימה החברתית-ריאליסטית הטובה ביותר שקראתי אי פעם. אני צועק על זה מכל גג רעוע שאני יכול למצוא.
איזה ספר היית רוצה לראות מישהו מסתגל למשחק?
זה ספר ילדים, או אולי פרוטו-YA, אבל מאז שקראתי אותו בגיל אולי 12, חשבתי שהאחים לב הארי מאת אסטריד לינדגרן יתאים בצורה מושלמת למשחק. זה הספר היחיד שאני מכיר שמציג את permadeath (שבאופן מוזר הוא צורה פחות קבועה של מוות) כמושג. וזה בשנת 1974. יש רק כמה ספרים שמציגים מטא-משחק - זה אחד מהם.
למעשה התייאשתי מלנסות לספור את כמות הספרים שהאורחים שלי מזכירים כדי לראות עד כמה הם התקרבו לשמות של כל ספר שנכתב אי פעם. הפכתי כל כך מיומן באיתור כישלון להשלים את המטרה הסודית מאוד של הטור הזה, שכל מה שצריך זה מבט קצר. ובכל זאת, אני ממשיכה. האיש האמיץ ביותר במדיה משחקים, יש אומרים. הזמן עכשיו!
