אני משחק במשחק של אהבה בסוף השבוע הזה, רוק, נייר, רובה ציד. או, אולי, התאהבות נכזבת.צינוק של האינסופיהוא רעל הבחירה הנוכחי שלי. אני זוכר שהרגשתי רעש קל של עניין, בפעם הראשונה שראיתי את המשחק. זה היה יפה אבל לא הייתי בטוח אם תפסנו את אותו שטח ראש. אבל אז חלף הזמן והמשחק שוחרר. הרמתי את זה כי,למה לא

ועכשיו אני מכור כמו פורל שמן באגם מלא דייגים רעבים.

הרעיון הבסיסי נראה פשוט להפליא, במבט ראשון. אתה צריך לטפס למעלה דרך שתים עשרה רמות כדי לנצח. כדי להשיג זאת, אתה מבלה כל רמה בניסיון להעביר גביש עצום מהמקום שלו אל היציאה. יש אתגרים, כמובן. מפלצות וחדרים מוזרים הכפופים למוזרות סביבתית. החברים שלך. אתה מתמודד עם זה על ידי בניית מודולים, הצבת חברי המפלגה שלך במקומות אסטרטגיים, ופשוט...נָע. תמיד זז.

אבל, Dungeons of the Endless הוא הרבה יותר גדול ממה שהתיאור הראשוני עשוי להציע. אסטרטגיות עדינות והגחמות של ה-RNG הופכות את לזרוק את עצמך למערכה שוב ושוב לאופציה מפתה. ישנה אומנות מסוימת לרמות, לאופן שבו הוא דוחף אותך בצורה הו-כזו-דיסקרטית לחשוב יותר, להתאמץ יותר, לעבוד יותר חכם. מבוכים של האינסופייםיודעאיך להרגיע אותך לתחושת ביטחון מזויפת, להפתיע אותך ואז לגרום לך ללכת עוד סיבוב אחד.

כל כך טוב, וגם כל כךאָרוּר, מתסכל להפליא.

אני אודיע לך אם אי פעם נמאס לי לחרוש ברמות עם האנשים שאני הכי אוהב בעולם הזה. שום דבר לא מחבר אנשים כמו קבוע, בלתי הפיךמָוֶת.בינתיים, בואו נדבר על אירועים תחרותיים שעומדים להיות משודרים. אני לא יודע מה איתך, אבלאֲנִיאני צופה בסוף השבוע באליפות העולם של משחקי טיסות הפנטזיה הזה, אה, בסוף השבוע. Warhammer,אנדרואיד: Netrunner, ושיחה של Cthulhuהם רק חלק מהמשחקים שישחקו במהלך האירוע היוקרתי הזה. בכנות, אני בהלם שזה קיים. מי ידע שמשחקי שולחן עושים דברים כאלה? מי ידע את זההאליפות משודרתעם דלי פרשנים בגרירה? זה סוריאליסטי בצורה מוזרה, אבל עדיין מתהפך מדהים.