בפעם האחרונהכתבתי תצוגה מקדימה של משחק Total War-לא כולל ספין אוף- התרגשתי. לא רציתי יותר מאשר לטייל עם הרומאים בקמפיינים עצומים ואפיים, והנתח הקטן של המשחק ששיחקתי מילא אותי ביטחון שהמנה הקצרה שנהניתי ממנה היא ייצוג הולם של התוצר הסופי.טעיתי.

משחקאטילהקל לראות עדויות לזיכיון שהתחדש, לא רק על ידי תיקונים טכניים אלא על ידי הוספת מכניקה חדשה המשקפת נושא מרכזי חזק. הסימנים המוקדמים טובים ויש הרבה הבטחות, אבל זה משחק על אחרית הימים, ועד שניתן לראות את מלוא היקף הקמפיינים שלו, מומלץ להתייחס לזהירות.

עם השחרור, לרומא השנייה היו בעיות רציניות. רבים מהם היו קשורים לנושאים שחשפו בסדרה כמו תולעת עץ במשך שנים, אבל נראה היה שהממד של קמפיין ארגז החול החדש הגדיל אותם. הייתה אנלוגיה מפתה מדי בין ההתרחבות והשבירה של האימפריה הרומית לבין הנפיחות הבלתי ניתנת לכאורה לתמיכה של המשחק, עם זמני הטעינה הממושכים שלו וה-AI הכושלת.

Creative Assembly הודתה שהכל לא בסדר, עםמילים, תיקונים ומהדורת ה- Emperor Edition של המשחק, שהחלטתי לבלות איתה קצת במהלך החגים. אמנם זמני הטעינה עדיין מפרכים, אבל במכונה המעט חורקת שלי לפחות, Rome II הוא משחק הרבה יותר משובח ממה שהיה בהשקה. לא חזרתי למהדורה המקורית כדי לבצע ניתוח יסודי, אבל ביליתי כשלושים שעות במשחק כאשר התכוונתי לטבול פנימה כדי להסתכל במהירות. זֶה

מעבר לבעיות הטכניות, רומא 2 עדיין מרגישה די רופפת - כבדה כמו אותה מתנת סריגים שאתה יודע שלעולם לא תלבש אבל אי אפשר לטרוח לזרוק,לכל מקרה. המשחק הבא בסדרה, Attila, אמור להיות קצת יותר נוח הודות לנושא מרכזי של דעיכה וחורבן שתורגם לשקף במשחק לקראת סוף הימים.
אטילה מתענגת על המדיום של שינויי אקלים אפוקליפטיים. במשחק הזה שעוסק בהישרדות ולא בהתרחבות, מלחמות ייערכו בחזיתות רבות, אך תיאטרון העימות היחיד יהיה החזית הקרה.

יש הרבה שינויים אחרים, כולל ממשק מחודש, החזרת עצי משפחה ואש דינמית במהלך הקרבות העצומים הרגילים של הסדרה, אבל זה השילוב של הנושא האפוקליפטי באסטרטגיות ארוכות טווח שעורר את העניין שלי. משחקי אסטרטגיה בדרך כלל משיבים לשחקנים התרחבות כלשהי, אבל אטילה מייצג עולם שמתנדנד על סף קריסה. ברומא, אתה יכול לבנות אימפריה - באטילה, אתה תיאבק כדי לשרוד כשהעולם קופא.

ככל שהקמפיינים מתפתחים, קו השלג נע דרומה, בהתמדה, וגורם לחורפים ארוכים יותר, המשפיעים על ניהול המשאבים, תנועת הצבא וטקטיקות הקרב. פלגים מסוימים מתאימים יותר להישרדות מאחרים ויש שיטה חדשה לגמרי לבניית ערים בהישרדות שניתן למצוא בנדודים הנוודים של פלגים מסוימים. עם היכולת להרים מקלות ולעבור לקרקע פורייה, או הרחק מאזורי מלחמה, הישויות הניתנות למשחק מצוידות היטב כדי למנוע את הגרוע שבאלמנטים.

אבל לא יהיה להם קל. לטענת הצוות, רמת הקושי תהיה גבוהה יחסית, כאשר חלק מהפלגים, כמו האימפריה הרומית המערבית, גדושים מכל עבר מהתור הראשון, ונידון לכאורה לכישלון. שחקנים ימצאו דרכים לשרוד ולשגשג, כמובן, מכיוון שאפילו עם האבדון הפולש שמציע תחושה של נרטיב, אטילה הוא עדיין, בעצם, משחק אסטרטגיה של ארגז חול.

שיחקתי את המשחק בסוף השנה, כאשר ניתן היה למדוד את כמות אור היום בכל פרק זמן של 24 שעות באמצעות טיימר. זה נראה ליווי מתאים לנשימות האחרונות של 2014 ומצאתי הרבה מה להעריץ. המפה יפה והיכולת לפתח ולהעביר יישובים כשמשחקים כפלג של Horde גורמת לעולם להיראות יותר כמו דבר שיש לתמרן, משתנה ותגובתי, ולא רקע. אני גם מרוצה מחוזק האופי והמזימה הנלוזה שנפתחת על ידי עצי משפחה, המספקים רמה נוספת של נרטיב ומעורבות מתעוררים.

הכל טוב. לא מצאתי הרבה זמן לשחק עם האש הדינמית, שככל הנראה תסחוף את ההתנחלויות, ותגרום לנזק שבא לידי ביטוי בעדכונים במפה האסטרטגית עם סיום קרב. גם לא הייתה לי הזדמנות לראות באיזו יעילות חלק מהתכונות המרכזיות מיושמות, במיוחד הפיתוח של האקלים המשתנה והאסטרטגיות ארוכות הטווח שעלולות להופיע בעת שימוש בפלג עדר.

הסיבה לכך היא שבניית התצוגה המקדימה מסתיימת לאחר 40 סיבובים. מספיק להנות מהטעם אבל לא מספיק כדי לדעת כמה זמן המחשב שלי יבלה בללעוס את המחשבות שלו בין התור באמצע המשחק ובסוף. אני מתעניין בצורה יוצאת דופן איך המשחק הסופי יעבוד כי נראה שאטילה עוסק במשהו - הירידה לימי הביניים האפלים, השפעת הפלישה ושינויי האקלים, הסוף הבלתי נמנע של כל הדברים.

כשישבתי לראשונה לשחק, ציפיתי להגיב במשיכת כתפיים קלה. גם אחרי ששיחקתי את Emperor Edition זמן מה, אני לא לגמרי משוכנע שכל הבעיות הטכניות שהטרידו את זמני עם רומא II נמחקו, אבל אני מתרשם מהמיקוד והמחויבות של אטילה לתזה מרכזית. אם השאלה שהציבה רומא השנייה הייתה "מה היהרומא: מלחמה מוחלטתלהיראות ולהתנהג כמו עם טכנולוגיה מודרנית שמניעה אותו?", נראה כי אטלה בנויה על הצעה די מעניינת יותר - "כיצד ז'אנר וסדרה המשגשגת בהרחבה מתמודדים עם פנייה לעבר דעיכה ודעיכה?"

אני אוהב את השאלה הזו ואני מקווה שאטילה מסוגל לנסח תשובה חזקה. אבל אני לא יודע אם זה יקרה כי 40 סיבובים חושפים רק את הפתיתים הראשונים של החורף. דיברתי עם Creative Assembly באריכות על מה הם מקווים להשיג עם המשחק, מה הם לקחו מהחוויה של Rome II ואיך הסדרה השתנתה עם הזמן. יצאתי מתרשם ונרגש לראות עוד, ונקבל את התמליל המלא של השיחה הזו בהמשך השבוע.

אטילה מבטיח והתוספות החדשות יכולות להגיע לעומק, לשנות את אופי המפה האסטרטגית ואת האופן שבו השחקנים מתקשרים איתה. זו הכוונה וזהו מקרה שבו רישום תכונות חדשות אינו חשוב כמו הבנת המשמעות התמטית של הפיצ'רים החדשים. יש כאן מטרה ממוקדת בעבודה וניסיון לשחק עם נוסחת ה-Total War באופן שאמור להפוך את זה להרבה יותר מפסאודו-הרחבה.

אני מסוקרן. אבל הייתי כאן בעבר והפעם, בוא לא נביא קורט מלח לשולחן - בוא נביא מספיק כדי לשלם עם לגיון שלם*. לא יעבור זמן רב עד לשחרור ב-17 בפברואר וכנראה ייקח לפחות שבוע עם המשחק המלא לאחר ההשקה עד שניתן יהיה לראות את היקף התכונות והפגמים החדשים. אני רוצה לראות את החושך עוטף את האימפריה שלי, אני רוצה לקחת את ההמון שלי מקצה אחד של המפה לקצה השני, בוער ובוזז תוך כדי. אני רוצה לדחוף את הסימולציה לקיצוניות שלה ולראות אילו ביטים נשברים. זה בסדר שחלק מהקטעים ישברו, זה מה שקורה, אבל האם הם יישברו בצורה שתגרום לי להתעניין לראות עוד? אם כן, אני כנראה אפסיד שבועות מחיי במשחק, כפי שעשיתי עם רומא ובימי הביניים הראשונות.

אני גם רוצה לשחק בתור ההונים, לראות אילו אסטרטגיות מתאימות להם ואם אפשר ליצור את ההיסטוריות החלופיות הרדיקליות שהסדרה גורמת לי לרעב אליהן. אני רוצה למגר אימפריות ולבנות אותן מחדש בקצה הקר והאפל של הכל. אבל זה נאלץ לחכות וכך גם אנחנו, עד שהתמונה המלאה תתגלה.

חפשו פרטים ומחשבות נוספות בראיון נרחב בהמשך השבוע.

*מחסום השכר הזה על בסיס מלח שהובא אליך על ידי הפרקטיקות האטימולוגיות המפוקפקות של פליניוס ולא ההיסטוריה האמיתית.