הכותרת לא מתייחסת לביצוע תזמורתי אקסטרווגנטי שתצטרכו לשלם כסף כדי לראות, אלא לסרטון קצר המכיל שנייםשל בסטיוןפינוקי האודיו המפוארים ביותר. לעולם לא אמצא את השירים האלה חזקים כמו שעשיתי כשהם נסחפו לראשונה, בדיוק כשהמבנה של העולם והמלנכוליה של המצב נכנסו למקומם סביב הילד שלי המרדף בנשק, אבל אני עדיין מקבל צמרמורת במעלה עמוד השדרה שלי. הקול הזה מתחיל. הופעה אינטימית של במאי האודיו דארן קורב והסולנית אשלי בארט, זו דרך מקסימה להתחיל יום שישי, או כל יום אחר. גם דרך די טובה לסיים אחד. תקשיב למטה.
המילה 'ללא מאמץ' צצה לי בראש כשצפיתי בה בפעם הראשונה. תפסיק להיות מסוגל לשיר כל כך טוב בישיבה על ספה כשאני נאבק להכות צליל אחדבכל עתהיה הדבר הבא שחשבתי. כמובן, בדרך כלל יש הרבה עבודה קשה ותרגול מאחורי כל דבר שנראה חסר מאמץ אז אני אוותר להם ואניח שהם עובדים בעסקי המוזיקה הזה בכל רגע ער.
'ללא מאמץ' הוא תיאור די טוב של איך בניית העולם נכנסת פנימהמִבצָרהרגיש גם כן. זה מקום מוזר עם יצורים מוזרים שמילאו לפעמים תפקידים לא ברורים, אבל המשחק לא מושך תשומת לב למוזר. זה היבט של הקריינות שהוא חשוב יותר או יותר מכל הגוונים החצצים שכסף יכול לקנות - הצגת חשיפה דרך פרספקטיבה פנימית עייפה מספקת מרחב להתייחסות עדינה כמעט מוסחת במקום להבהב שלטים נהדרים. זה עולם הבנוי על שברים בכל כך הרבה דרכים.
שברי מוזיקה הם שברי תרבות. השירים האלה נכתבו בשביל העולם הזה אבל אנחנו גם אמורים להאמין שהם נכתבו בעולם הזה. כשאנחנו שומעים אותם, לעתים קרובות גם הילד שומע אותם.ההוביטהטריילר משתמש במוזיקה בצורה דומה - לא רק כרקע רגשי אלא כחלק מהמרקם של כדור הארץ התיכונה. בשני המקרים, הקהל לא פשוט זוכה למשהו שנועד להנעים את האוזן, אלא אומרים לו שאלו השירים שהדמויות הללו שרות ומעידות עליהם, הלחנים והמילים שמודיעות על חייהם. זה מכשיר שאני מעוניין לראות ממנו יותר בכל עולמות שאני נודד או מתגלגל בהם.
היי, דריסה,מה עם שיר?
