חתוך לדירה מרושעת שבה גבר לבוש בקאמו פותח דלת לגבר בחליפה. בחילופי דברים שהוא בלתי חדיר לחלוטין למרות היותם באנגלית (מה שמזכיר ליהסרטון הזה) האיש בקאמו משתמע כ"הכי טוב", תמונות מוחלפות, והאיש מסכים ללכת למקום לקחת על עצמו איזושהי משימה. בשלב זה כבר נדבקתי במקרה חזק של "Boiling Point Face", שם הפה האמיתי שלך תלוי פתוח והלסת התחתונה שלך נסוגה מעט במעין יראת כבוד גסה.

רק על ידי עיון באינטרנט אני מגלה את המסר שהסצנה הזו נועדה לייבא - המשימה שלך היא לאתר את מקור הקוקאין החדש והמסוכן שמיובא למדינות מערביות ברחבי העולם ולעצור את זה.

בשלב הבא, השחקן מקבל שליטה ואנו מקבלים את רצף הפעולות המבוא של המשחק. אני פשוט אתן לזה לדבר בעד עצמו. שימו לב לקול של הדמות הראשית. שגיאה קלה בהטלה שם.

צפו ביוטיוב

"סבא! לאן אתה הולך?" אָכֵן.

אז אתה נשאר נשטף על חופי אי, אבל זה אפילו לא האי הנכון. מבט על המפה אומר לי שעולם המשחק הוא ארכיפלג רחב ידיים, והמטרה שלי נמצאת במרחק של כמה איים. המפה גם אומרת לי שאני במדינת "קובומביה" בדרום אמריקה. תודה, מפה. אני מחליט לשאול את הגברים על המזח כמה שאלות ולראות מה זה מה.

הגברים על המזח הם גם האנשים הגרועים ביותר. הדייג הנ"ל מדבר איתי על דגים במשך כתריסר תיבות טקסט ללא מטרה או הודעה בסוף. לידו בחור צעיר שהמשחק אומר לי שהוא "כדורגלן", שהוא עליז למרות שאין ציוד כדורגל או כדורגל באופק. דרך שאלות שונות אני לומד שיש כל מיני פלגים לא ספציפיים על האי, מהצבא, ועד שודדים, ועד צבאות צבאיים ושאר קבוצות שנופלות לי מהראש מיד כי אני מוצא את מסך ההטבה.

כֵּן! אחת התכונות החדשות בזהב הלבן הן כל ההטבות האלה שאתה יכול לקנות באמצעות ניסיון שנצבר במשימות. התמונות קצת מעורפלות והשיפורים לרוב לא מעניינים, אבל זה עדיין רעיון נחמד. תראה את הבחור הזה!

אני אקבל את זה קודם, ברור. לא משנה מה זה עושה.

מכאן אני נוסע לעיר ומתרשם למדי ממגוון האנשים והדברים שאני יכול לקנות. אני מדבר עם בחור על מצב הממשלה וקונה עוגייה. אני מדבר עם מישהו אחר על הוויכוח שהוא מנהל עם חברו וקונה דג מיובש. אני מדבר עם אישה על האופן שבו העיר נלחצת על ידי השודדים וכשאני מתרחק ומבין את הפקדים של המשחק האקדח שלי כבה. אני תייר גרוע. אני קונה פסיפלורה.

הדבר המוזר הוא שמאז שהגעתי לכפר, הקול של כל מי שאני מדבר איתו חותך חלק קטן מהטקסט שלהם, כאילו הם מתכוונים לספר לי איך עבר היום שלהם או מה שלא יהיה ואז מיד לחשוב טוב יותר על זֶה. יש משהו על הפנים שלי? עזבתי את המשחק ומגלה שזו בעיה בגרסה האנגלית של המשחק. חצי שעה וג'יגה-בייט אחד של קולות רוסיים ירד מהאינטרנט מאוחר יותר, חזרתי לפעולה.

גבר שמן שאולי הוא איש הקשר שלי במפקדה או לא, מתחיל לצעוק באפרכסת שלי. יש קשר כזה או אחר שאני אפגש בבית בראש גבעה סמוכה. אני מגיע לשם ומקבל אש מגברים בחליפות. מַה?! טמבל!

לאחר שביצעתי ארבע פעולות הגנה עצמיות נפרדות ונכונות, התחלתי מיד לפשוט על כיסם של המתים, וגם על ארונות הבית, שבו בכל זאת נמצא איש הקשר שלי, במחאה על חפותו. עבר הרבה זמן מאז ששיחקתי משחק והיתה לי אחיזה רופפת כל כך בעלילה, אבל בהחלט רשמתי הערות מצוינות לגבי מה שהיה לי בכיסים בעקבות כל אוסף הפריטים הזה. Deep Shadows לא חסך על פריטי האספנות הנלווים.

אני חוזר לעיר, הורג נחש בדרך ומכניס אותו לכיסי. כששמעתי שכמה שודדים מאיימים מסתובבים על החוף, אני יורד, הורג אותם ולוקח גם את הדברים שלהם.

בשלב הזה אני סוחב רובה ציד, AK47, סכין, שני רימונים, שני עוזי, שלושה אקדחים, תפוז, פסיפלורה, כפה, בננה, אשכולית, אננס, קצת עלי קוקה, קצת קוקאין, אבסינת, טקילה, בירה, רום, וודקה, מזרק, שריד הודי, שתי ביצים, קלפי משחק, סיגריות, קלטת קלטת, חוקן, משקה אנרגיה, כמה חרוזים, נחש מת, כמה עוגיות, כמה פרחים, קוקוס ומצנח, קופסת ספאם, כמה סרטנים רופפים, מצית ושתי חבילות קונדומים.

לְהֵעָרֵך! זה המוטו של הצופים, לא? אני מניח שבני הצופים לא נתנו לי להיכנס, מה עם האלכוהול, הסמים, הרובים והחוקן והכל. אני כנראה צריך להיפטר מהדברים האלה.

עד השקיעה הודיעו לי שאני צריך למצוא לעצמי טרמפ, ובסימן אני שומע שכמה צבאות צבאיים כמאה מטרים מהמקום שבו יריתי והרגתי את השודדים סגורים במכונית של איזה בחור. צִיוּן! אני הולך לקפוץ לחוף, פותח באש ומיד נורה ונהרג.

זה לא הלך כל כך טוב. אני מנסה שוב, מתגנב בחשיכה ובסבך הצמחייה, הורג גבר אחר גבר באמצעות מכניקת ה-FPS המשמימה אך האכזרית של זהב לבן. לאחר שנוריתי מספר פעמים, בסופו של דבר אני כופף בתוך שיח ואוכל חופנים נהדרים של סרטנים כדי לשחזר את בריאותי. סוף סוף אני מגיע אליה! הפרס שלי!

היא כל כך יפה! קולונל מורד יורט אותי בדרכי אל מחוץ לעיר. המורדים רוצים לעבוד איתי. ובכן, מי לא יעשה זאת? אני אוכל בננה. בסדר, אני אומר. מה אתה צריך שאני אעשה?

מה שהמורדים רוצים שאעשה זה לנסוע למחנה צבאי ולגנוב גנרטור. לא בעיה. אני אוכל כפה ומתרחק, שותה את האבסינת במכונית. בדרך המכונית חוטפת נזקים מסיביים כשאני נוסע ישר דרך קרב אש בין שודדים לצבא, שנראה ששניהם לא אוהבים אותי. ראשי המים האלה! הם לא יודעים כמה יפה המכונית הזו? זה יחיד במינו! זה באמת! אין מכוניות אחרות בשום מקום!

אני ניגש אל הגנרטור עם עלות השחר, שכפי שכל גנב יודע הוא הזמן המושלם לגניבה. שחר, או לילה. זה או אחר. מסוק טס גבוה מעל הראש, אבל אני גנב ערמומי. מסוק טיפש.

מכניקת האגרו של ווייט סנדס היא כזו שכולם דורשים בערך שנייה של בהייה ישר בך לפני שהם יתקפו, מה שמאפשר לי לבצע את ההישג האמין להפליא של להסתובב לתוך המחנה הקטן שלהם, לחבר את הגנרטור (מורכב על קרוואן) שלי מכונית ונסיעה חזרה החוצה כאילו עבדתי שם, כשהיריות הראשונות נורו רק כשאני נוסע משם במהירות של כ-30 קמ"ש. מאוחר יותר, פראיירים!

הקולונל של הצבא לא מרוצה מההישג המדהים שלי של פריצה לאור יום. אני שוקל לירות בו ולקחת את הדברים שלו. כנראה יש לו משהו ממש מדהים, כמו קצת חבל או פפאיה או משהו. אני מתנגד. הוא אומר לי לנסוע לבסיס צבאי חמושים עוד יותר ולפוצץ את שנאי החשמל שלהם. אני אומר בסדר. אני והמכונית היפה נוסעים. אני שותה שתי בירות ומתנגש עם המכונית לתעלה. אני טוען מחדש את השמירה שלי. אני והמכונית היפה נוסעים. אני שותה שתי בירות, בתוספת הוויסקי, מחליק בקושי מסביב לתעלה. הא! מי צוחק עכשיו, תעלה? אני שותה את הרום.

בּוּם! זה לוקח 15 דקות מייגעות אבל אני הורג את כולם במחנה ומתחיל לעבוד בפיצוץ השנאים. הם לא, למרבה האכזבה, רובוטים בתחפושת. אני שוב משועמם ואין לי משהו לשתות. כשאני מחפש עוד חומרי נפץ, אני מוצא איש ממשלה ששרד.

לנקודת הרתיחה הייתה בעיה זו. זה הבחור של הצבא שמחלק משימות אם תחליט להצטרף לסיעת הצבא, אבל הם מושיבים אותו כדי שתמיד תדע איפה למצוא אותו וכדי שהוא לא יסיים קשת עלילה על ידי נהרג בטעות. הוא כל כך צייתן להפליא שהוא אפילו לא זז כשחתיכת ההריסות הזו מההריסות שלי נכנסה פנימה דרך החלון ונחתה על ידיו. אני הורג אותו? כמובן שלא. הוא אצילי מול המוות. אני אוכל אננס.

המורדים מתגמלים אותי על עבודתי בכך שהם נותנים לי ג'יפ, חמוש באקדח רכוב שאני יכול לשלוט בו מרחוק במוחי. אני חוגג את הג'יפ החדש שלי בנסיעה בו בטעות לים. ובכן, אתה מרוויח חלק, אתה מפסיד חלק. אני אוכל עוד סרטנים ולוקח חוקן.

אני כנראה צריך לישון. האם אתה צריך לישון בחול לבן? שוטטתי במורד החוף ונתקלתי ב"צוללן מבוהל". זה בסדר, צוללן מבוהל. מה כל כך מפחיד אותך?

צוללן מבוהל מודיע לי שהוא וחבריו יצאו לצלול כשהופיעה מפלצת תת-ימית ענקית, ששלחה אותו לשחות לחוף ואת חברו למטה לרשת של מערות תת-מימיות. מישהו צריך להציל את החבר שלו! אבל קודם, אני אצטרך למצוא מיכל חמצן. צוללן מבוהל מודיע לי על איש זקן שאולי יש לו אחד. אני בודק את המפה שלי. זה בצד השני של האי. במסע ארוך ומייסר אני מצליח להסיע את הג'יפ שלי מהים, להגיע לטנק, כמעט להרוג את הזקן רק על פי העיקרון, לאכול אשכולית ולנסוע את כל הדרך חזרה. זה לוקח יותר מ-15 דקות.

יָמִינָה. הנה אנחנו הולכים.

כאן אני מגלה שמיכל החמצן הוא פריט סיפור, לא פריט מצויד, וניתן לתת אותו רק לצולל האבוד. מצפים ממני פשוט לעצור את הנשימה. כמה מהטבות המשחק משפרות את יכולתך לעצור את הנשימה. אין לי אף אחד מהם, אבל אין דרך חזרה עכשיו. אני אוכל עוגייה ורודף אחריה עם משקה אנרגיה. בואו נעשה את זה!

לוקח לי איזה 3 או 4 דקות לשחות בקו ישר כדי להגיע לנקודה על הרדאר שלי שבה צריכות להיות המערות. אני שוחה למטה. אני מוצא מערה! אני לא מוצא את הצוללן. אני טובע.

וזה היה הסוף של 24 השעות הראשונות שלי בזהב לבן. זה משחק פחות מעורר השראה מנקודת רתיחה עם הרבה יותר זמן השבתה, אבל בהחלט יש לו את הרגעים שלו. אולי אעשה 48 שעות בזהב לבן. נראה.

[הערה של ג'ים:זהב לבן נמצא ב-Gamersgate.]