בן השלוש שלי מדרג משחקים על סמך האם הדמות נכנסת למים, ואם כן, האם הם שוחים מתחת. מערכות הדירוג האישיות שלי קצת יותר ניואנסיות, אבל מסתבר שכןAssassin's Creed Originsהשחייה היא כל כך אטמוספרית להפליא שאני מוכן לסלוח לה על תריסר פגמים אחרים. בכל המשחקים, המים מעולם לא הרגישו רטובים יותר.

זה משאיר אותי לתהות מתי המשחקים התחילו לשחות כמו שצריך. פעם, במשך כל שנות ה-90 והרבה מעבר לכך, קטע השחייה הבלתי נמנע של משחק היה תמיד מטלה מייגעת. כל המאמץ ייכנס, נניח, לריצה ולקפיצה של לארה, אבל מכיוון שהיא שחתה רק לשתי פיסות קצרות במשחק, השחייה שלה לא קיבלה כמעט את אותו עידון. קטעי שחייה היו חלק חובה לכאורה מהמשחק שהיה צריך לכלול כדי להבטיח, אני לא יודע, מימון מביג ווטר? מי יודע. אבל בשלב מסוים בעשור האחרון, זה קורה הרבה פחות. ועם Origins, זה מתגלה כנקודת השיא של ממש.

זה לא אומר שיש משהו נפלא במיוחד במכניקת השחייה. הם - ואני לא יכול להדגיש כמה זה חשוב ומחמיא - לא מפריעים לעצמם. אתה יכול לשחות, אתה רק לעתים רחוקות צריך, זה לא מעורר התנגדות לעשות זאת. זה פחות או יותר כל מה שאתה רוצה ממשחק שבו השחייה אינה בראש סדר העדיפויות. אבל המקום שבו אני מוצא את השמחה שלי הוא באווירה יוצאת הדופן שאופפת אותו. זה פשוטצליליםלא ייאמן.

אחד הדברים האהובים עליי הוא לשכב על הגב בים, ביום שקט, ופשוט להקשיב לקולות המים בלולאה והגא-לופ מסביבי. בתערובת יהיו צלילים חלשים של ילד צוחק רחוק, מנוע של סירה מרחוק, כמה שחפים מחליפים מילים מרות. ואז, לתת לראש שלי להיכנס מתחת למים, ולשמוע את כל אלה שפתאום מושתקים, מעמיקים, את הקקופוניה יוצאת הדופן של ההדים והרעשים ממלאים את אוזני, בבת אחת כאילו מציעים תחושה עמוקה של שקט. זה מבודד להפליא, ומרגיע מאוד. ואלוהים אדירים, אם Origins לא מעורר את הרגשות האלה עם אפקטי הסאונד הנפלאים שלו. רק תקשיב:

צפו ביוטיוב

לכל המשחק יש צליל רקע מדהים, אבל הטוב ביותר הוא האפקטים התת-מימיים. הרגע הזה של המעבר מרעש החבטות העדין של ציפה על המים, להדהוד של ההוד של האוזניים שלך שמתמלאות - מעולם לא ראיתי (או שמעתי) משחק שמבין משהו כזה כמו שצריך.