עונות אחרי הסתיו[אתר רשמי] היא התוספת של Swing Swing Submarine לתת-ז'אנר המתרחב לאט של פלטפורמות הכוללות שועלים ויצירות אמנות מקסימות. כאן אתה משחק כרוח השולטת על שועל כשאתה מנסה לרתום את כוחן של עונות השנה לפי הצעתה של דמות מסתורית. עיקר ההבדל ביןעונות אחרי הסתיוומשחקי פלטפורמה יפים אחרים הוא שאתה יכול לעבור בין עונות שפתחת כרצונך, ואז משנה אלמנטים של הפאזלים. הנה מה שאני חושב:

בראש ובראשונה, עונות אחרי הסתיו נראית מקסים. סגנון האמנות מקסים, והאנימציה כשהשועל עושה קפיצה שנמצאת בקצה הטווח שלו היא סוג של התחבטות מוצלבת בהתפתלות כשהוא מטפס מהקצה אל הרציף עצמו. פלטות הצבעים והאפקט לכל עונה ממש נעימים - החורף הוא לבנים וכחולים וסגולים עם שלג, סתיו הוא כתומים ואדומים וחומים ופטריות ומשבי רוח וכו'.

כאן המשחק מצטיין.

מה שעונות אחרי הסתיו עושה איתו זה לספר סיפור עדין. זה משהו שאתה יכול לקרוא ילד קצת יותר מבוגר - נגיד בן חמש - כסיפור לפני השינה. הנושאים הם סבלנות, כבוד לדברים חיים, התקדמות החיים על פני עונות השנה... יש את אותה רוחניות לא מסובכת בטבע – ממוקדת שמתקשרת עם הנושאים הללו.

מבחינת משחק, מדובר בפלטפורמה בסגנון Metroidvania. באמצעות רכישת גישה לעונות שונות, תוכל להשתמש בחלקים שונים של הסביבה בדרכים שונות ולהשיג גישה ליותר מהמפה, חזרה אל המקדש (המרכז האמצעי ולב היער) בין כל אחד מהמפה. סעיפים עיקריים.

בהתחלה (אחרי קצת חומרי פרולוג שבהם אתה מסתובב ככדור זוהר) אתה יוצא לאסוף את המהות של ארבע העונות כדי שהדמות שמכוונת אותך באמצעות קריינות תוכל להשתמש בהן למשהו. אבל לאחר מכן הסיפור משתנה מעט, וכך מוצגות בפניכם חידות קצת יותר מורכבות ותבקרו מחדש באותם אזורים מוקדמים יותר של היער כדי למצוא את מה שהם מסתירים כעת. כמו שאמרתי, Metroidvania.

מבחינת החידות ואיך עובדות העונות, דוגמה אחת היא שברגע שיש לך גישה לסתיו אתה יכול לעבור אליו כדי להבטיח שפטריות ייפתחו החוצה ויהפכו לפלטפורמות, המציעות גישה למדפים גבוהים יותר. כשזה חורף המים קופאים מוצקים כלומר מזרקות קטנות הופכות למגדלי קרח שניתן לטפס עליהם. הקיץ אומר שאתה יכול להשתמש בתרמילים קטנים של צמחים שהבשילו לכריות קופצניות עגולות גדולות ולאפשר לך לזנק אל חלקים אחרים במפה. האביב גשום ומאפשר לך להעלות את גובהן של אותן מזרקות כאמור, וכן הלאה וכן הלאה.

החוויה השתנתה במהלך המשחק - לפעמים לטובה, לפעמים לרעה. אין ספק, בהתחלה מצאתי את המשחק מעצבן בפשטותו. זה היה מקסים להסתכל אבל הרגשתי שאני משחק משחק שמיועד לשחקן צעיר בהרבה. המחשבה שכל הזמן חזרתי אליה הייתה שזה כמו אורי והיער העיוור אבל בכל החזיתות אורי היה המשחק המושך יותר - קשה יותר, חזק יותר מכאנית, מעניין יותר - אז אולי זה היה המשחק מסוג אורי למי שרצה את זה קסם אבל לא היה לו את המיומנות או הסבלנות לכמה מהקטעים היותר מעצבנים של אורי. אני מתכוון, אני אף פעם לא עוזב את העונות שלאחר הסתיו.

במשך הרבה מהמשחק המוקדם ההוא, כל המאמץ נראה כמו פלטפורמה גנרית מאוד שלובשת בגדים מאוד יפים וגיליתי שזה נהיה משעמם די מהר. אם לא הייתי בודק את זה הייתי מפסיק לשחק באותו שלב, או אולי מחכה עד שאשמור על ילד בערך בגיל/תחומי העניין הנכון כדי לראות איך הם מסתדרים עם זה.

ההתמדה חשפה עלייה קלה מבחינת העניין. הסיפור השתנה מעט, ולמרות שהוא נשאר עדין ודי גנרי, הפך מרתק יותר. במקום להשתעמם עברתי למרחב ראש רגוע יותר, נתתי למשחק לשטוף אותי ולהיכנס ליותר מקצב עם החלפת עונות, או בתגובה לדרישות של פאזל או סתם כי חששתי רקע אחר לקפיצה שלי. וריצה.

התחלתי להרגיש די מחבב את המשחק בדרכו השקטה והעדינה. היה נחמד להיות בחלל, גם אם זה לא היה להמציא את הגלגל מחדש, ונעים להקשיב לצלילים ולראות את העולם הקטן של השועל הזה ושל השומרים האלה.

מאותה נקודה והלאה זה התחיל לעבור בין אותו רוגע חביב לתחושת תסכול. זה לא משחק קשה לפי כל דמיון, אבל זה נראה ממש גרוע בלומר לי לאן אני צריך ללכת. לקראת הסוף, כשכבר ביקרתי באזורים השונים וחזרתי לבקר בהם כדי לחשוף קטעים וחלקים מאוחרים במשחק, הייתי מוצא את עצמי קצת אובד עצות במונחים של היכן הייתי ולאן פניתי. חלקית אני חושב שזה בגלל שהפשטות פירושה שכמה חלקים נראים הרבה כמו חלקים אחרים. הייתי מסתובב בגלל שכמה עצים נראו כמו עצים אחרים או שלא יכולתי לזכור איזו פלטפורמה מובילה לאן כי הם נראו כמו סט אחר.

בסעיף אחד לא נראה שיש סמנים שיחשפו לאן מועדות פניי ואף פרשנות לא נכנסה כהנחיה אז מצאתי את מה שחיפשתי רק על ידי מיצוי האפשרויות. זה לא כיף במיוחד.

המשחק גם עושה את הדבר שבו אתה משלים יעד בקטע אחד ואז צריך לחזור למרכז, אבל זה מסע שאתה צריך לעשות בעצמך במקום שהמשחק יעשה משהו כמו להפקיד אותך בחזרה לאזור הזה או לתת לך מסע קל לִזכּוֹר. זה דבר קטן, אבל זה התחיל להתקלקל כי זה הרגיש כמו בזבוז זמן, מכיוון שלא היה שום דבר מעניין לראות או לעשות בנסיעות חזרה. המשחק גם מאפשר לך לפעמים לפתוח קיצורי דרך, אבל כאשר הוא מראה לך את אלה מתגלגלים כסצנה, לעתים קרובות לא ברור היכן הם נמצאים או אם עליך להשתמש בהם כדי להתקדם או כמסלול קל יותר חזרה. חוסרים קטנים במונחים של בהירות באמת מתחילים לעקוץ ולהכניס את תו התסכול הזה לחוויה. חול בבגד הים שלך.

כמה מהחידות המאוחרות יותר מרתקות, עוברות מהתחום של החלפת עונות בסיסית לגישה מיידית לדבר - יש סט הכולל שרשרת גחליליות שחשבתי שהיא ממש מסודרת - אבל הן נדירות והשאר פחות על אתגר השחקן ויותר על פשוט להחליף את העונות מדי פעם, להוסיף קצת גיוון ויזואלי ולהגדיר/לשנות את המסעות.

בסך הכל הייתי אומר שזו הייתה חוויה יפה - יפה למראה, די עדינה ודי גנרית. יש מקום לזה, במיוחד אם אתה במצב רוח למשחק מרגיע שבו אתה לא צריך להכריח את עצמך לעבור קרבות בוסים מענישים או להתגנב ולהסתכל על הדרכה כי פאזל הורס לך את הערב. אבל עם היבט הרפיה הזה בחשבון, הגירויים הקלים אכן הרימו את ראשם מדי פעם והפריעו. זה גם איטי להפליא לבנייה, כך שאתה עלול להחליט שזה קל מדי או לא מרתק לפני שאתה מגיע לנקודה שבה אתה נרגע.

בסופו של דבר, זה מוכשר, אבל בלי שהמערכות או הסיפור יהיו באותה רמה כמו העונות האסתטיות שלאחר הסתיו יתפוגג בקרוב מהזיכרון.

עונות לאחר הסתיו יצא כעת עבור Windows, וזמין ב-קִיטוֹר.