הביטוי "במיטב כף הרגל" מרמז שהרגל השנייה לעולם לא תהיה טובה כמו הראשונה, ולמרבה הצער, זה המקרה עםננסי דרו: הישארו מעודכנים לסכנה. יש לו שם משחק מילים 10/10 ומציג/מחזק מושגים שאני מצפה שיהפכו לעמודי הסדרות ככל שנמשיך בפרויקט הזה, אבל זה בהחלט בטריטוריה של "האלבום השני הקשה". אני לא שונא את זה! אבל זה לאסודות יכולים להרוג, ואני חושב שבחלקו זה נובע מאמביציה מוגברת, שכן נאנס שלנו נקרא לפתור עט רעלחִידָהבאולפן טלוויזיה.

כמסורת, המערך לתת לננסי סיבה להיות כאן הוא מגוחך. מאטי, שחקנית, משכירה את דירתה של דודה אלואיז (אותה אלואיז שבסודות יכולה להרוג, גרה ועבדה בפלורידה - נראה שזה ויתור לספרים, שם אלואיז חיה ועובדת בניו יורק) ומזכירה שהשותף שלה קיבל איומי מוות על בעלת הבית הנעדרת שלה. אלואיז, מצידה, היא כמו, "למה את לא מעסיקה את האחיינית שלי כדי לבדוק את זה בשבילך?" ומתי הוא כמו, "לעזאזל כן, ההחלטה הזאת לגמרי הגיונית!" למען ההגינות כלפי מאטי, ננסי רק יוצאת מתיק שבו היא עבדה עם המשטרה בפועל, אז. אתה יודע.

בואו נבדוק עם צוות השחקנים.

• ננסי דרו- חזרה שוב עם הרֶטֶטהִתְנַהֲגוּת.
• מאטי ג'נסן- כוכבת אופרת סבון שביקשה (מסיבות שלא הוסברו במלואן) מנערה בשם ננסי לחקור את איומי המוות על הכוכב שלה ריק. היא גם נהגה לצאת עם ריק; דוויין הוא הסוכן שלה.
• ריק ארלן- גם כוכב אופרת סבון שעוזב להצטרף לסרטים. הוא מקבל איומי מוות, יצא וזרק בעצם כל אישה שהוא מכיר מבחינה מקצועית, ומפלרטט שוב ​​ושוב עם ננסי; לריק מגיע מוות ולכן המוטיבציה שלי לפתור את התעלומה הזו לא ברורה.
• ליליאן וייס- במאי שיצא עם ריק ועדיין לא התגבר עליו. היא כועסת וזורקת את ננס הרבה מהאולפן.
• דוויין פאוורס- הסוכן הנוכחי של מאטי (וגם לשעבר של ריק). הוא שחקן כושל והמשרד והאישיות הכללית שלו משדרים אווירה גדולה של אול'גיל גונדרסון.
• מילי סטרת'ורן- מאסטר אביזרים ותמהוני שגורם לך לפתור חידות לפני שמאפשרים לך להיכנס לחדר האביזרים. בעצם הבעלים של הסטודיו. כל זה נראה לא סביר.
• ביל פאפאס- מפיק שאתה נתקל בו רק כקול צועק אקספוזיציה ורמזים מאחורי דלת או בטלפון, ולכן ניתן לשלול אותו כחשוד.
• אוון וו ספיידר- יד במה מסתורית שהיא בהחלט הרוצח בפועל בתחפושת.

הערה הפוטנציאלית היאראלף גווארדינו, איש האבטחה בדלפק הקבלה בסטודיו, אבל רק בגלל שהוא שומר ושמו גווארדינו. שיחק טוב, הסופר הזה. יש לציין גם: ננסי חייבת להביא מוניות בין מיקומים הפעם, שזה רק מסך טעינה עם קול שאומר, "לאן, גברת?" וכו'. הקול הוא או סטריאוטיפ מאוד לא נוח של בחור הודי, או סטריאוטיפ מצחיק מאוד של אמריקאי איטלקי ניו יורקי. ממש מצב של הטלת מטבע.

בכל מקרה, צוות השחקנים כאן לא ממש גדול יותר מאשר ב- Secrets Can Kill, אבל הואמרגישגדול יותר כי כולם מפוזרים במקומות נוספים, ולפעמים הם מופיעים רק כאשר עשית דברים אחרים קודם. זה לא באמת בעיה במשחקים שמבוגרים מזה אפילו בכמה שנים, אבל להסתובב ב-Stay Tuned זה עדיין קצת מוזר ואיטי, כאשר הצבע ולחיצה מגדילים אותך לחלק הבא של המסדרון או הצד של החדר. לפעמים זה מפיל אותך בזווית אקראית שלא ציפית לה, וזו פשוט מטלה קטנה למצוא מישהו.

זה חל גם על מציאת רמזים. זה היה הרבה לפני הופעת המשחקים המדגישים את הדליים או הלובסטרים שאתה יכול לקיים איתם אינטראקציה, אז ב-Stay Tuned אתה צריך פשוטמַבָּטעל דברים, והמשחק יציין בשקט אם ראית את הדבר שיפעיל את מפל העלילה הבא. דוגמה לכך היא חוויית כמעט המוות של ריק בזמן שהוא מצלם סצנה. אור כמעט מעלה לו את המוח כאשר הוא נופל, ויש חשיבות קריטית שתמצא את המתקן השבור על הסט. ננסי לא אומרת כלום אם וכאשר תעשה זאת, אבל זה אומר שבשיחה מאוחרת יותר היא תגיד שזה היה חבלה בכוונה.

Stay Tuned מציגה גם סוג של מערכת יום/לילה, שבה ננסי יכולה לחזור לדירה של אלואיז/מאטי - שהיא, אגב, מאוד מקודדת בדלי Hyacinth בעיצוב שלה - ולשנות את השעה ביום. בסופו של דבר, למעשה, אתה לא צריך להשתמש בו לעתים קרובות כל כך, אבל בגלל שזה משתמע שזה ישנה את האפשרויות שלך, ובגלל שלא זיהיתי את המתקן הממזרי הזה במשך עידנים, התהפכתי ללא פרי יום ולילה מספר פעמים, ורמסתי הלוך ושוב בתקווה במהלך הזמן העצום שמשהו יקרה. זה היה כמו להיתקל בקיר. אני לא רוצה שננסי תגיעאטריוס-רמות של קריינות עצמית, אבל קצת יותר היה מועיל.

הפאזלים אטומים באופן דומה. ל-Stay Tuned יש חבורה של חבישות סט חסרות תועלת, אבל שעדיין אפשר לבחון אותן - בחירה עיצובית ששוכפלה שנים מאוחר יותר על ידי LA Noire, כמובן. הפכתי לפרנואיד עז ובהיתי בכל קסדה רופפת או פח שמן מוזר בחדר האביזרים, עד אין קץ. יש עוד רמזים שעם הרצון הטוב ביותר בעולם, הם ממש לא הגיוניים. מדוע פרטי הכניסה של הבמאי יהיו כתובים מאחורי הכריכה על ספר היציאה של האביזרים? למה שהמפתח לנטרול פצצה יהיה מקודד בצבע בתסריט של מישהו אחר? ואם כבר מדברים על, אנחנו צריכים להוסיף עוד תכונה קבועה שאני מניח שיצוץ בכל משחק:

מצב פתאומי של חיים או מוות
ננסי נכנסת לדלת הבלתי נעולה של ריק כדי למצוא נגן קלטות חשוד (זכור את הטכנולוגיה איתה אנו מתמודדים כאן). לנגן הקלטות הזה יש פצצה. הסלמה משמעותית ממכתבי איום ושוקולדים מורעל קל, שאגב, נראה כי לא דוחפת את המשטרה להתעניין פעיל??

אני חייב לתת קרדיט של Stay Tuned על תשומת לב לפרטים עם האיומים שהושמעו לריק, המכתבים שנשלחו בין דמויות, והראיונות במגזין וקטעי השטף על התוכנית. הם לא מקסימים כמו האמנות של התלמידים בסודות יכולים להרוג, אבל יש המון תמונות של מאטי שבהן מדובר בחבורה של אנשי IRL רגילים עם מפלצת המחשב התלת-ממדית העצובה הזו טופחת באמצע, שאניאהוב. רוב הדמויות היו מחושבות רק לשבת, אז ריק ומתי תמיד מופיעים באותה תנוחה בכיסאות שונים, וזה די מקסים. ואני, זה הוגן לומר, התרשמתי שכל העלילה וחשיפת הסיום היו למעשה שליחה די טובה של דרמה גבוהה באופרת סבון.

אבל בסופו של דבר אני חושב שהשאיפה המוגברת של Stay Tuned For Danger התנגשה עם המגבלות שהיו טבועות בצורה. העלייה בגודל הקשתה במיוחד על ההתמודדות עם המפקח בצורה משמחת, וזה באמת איכזב אותו בסופו של דבר. בואו נקווה שלבאה תהיה היקף מתוקן מעט.

דירוג מקרים

1. סודות יכולים להרוג (1998)(-)
2. הישארו מעודכנים לסכנה (1999)(ערך חדש)