מַה.מַה?

ספוילרים לפרק פרולוג של MGS V להלן, כולל בצילומי מסך. עצור כאן אם אתה לא רוצה להתקלקל עצור עצור עצור לא מה אתה עושה למה אתה עדיין קורא

אף פעם לא שיחקתי מלאמתכת גירמִשְׂחָק. אני חושב שעשיתי שתי רמות שלMetal Gear Solidלפני 1 עשורים, ונאבקתי במשך כשעה של Metal Gear Solid 2 לפני שהחלטתי שאני לא יכול לסבול את הקטעים יותר. שני המשחקים הבאים חלפו על פני לגמרי, אבל כן שיחקתי את כולו של Metal Gear Solid V Prequel Ground Zeroes, שחשבתי שהואמשחק התגנבות מבריקמתחת למעטפת המתפרצת שלו. זה שינה את דעתי על הסדרה כולה, אותה דחיתי בגדול כטירוף ילדותי שלא היה לו כבוד לזמני. אני מתחילה לעבור על זה קצת, מתחילה להעריך שנגיעה ישירה כזו במוחו של יוצר היא דבר נדיר ויקר, גם אם אופן ההסתכלות-אל-תגע בו הוא הוצג לא משהו שאוכל. לִסְבּוֹל.

אני אף פעם, באופן מציאותי, לא הולך לחזור ולשחק שוב את המשחקים האחרים, אבל Ground Zeroes כן גרם לי להתלהב מ-The Phantom Pain. רציתי יותר מזה: יותר מההתגנבות והקרב הגמישים והבשרניים האלה, יותר מוזיקת ​​ווקמן משנות ה-80, התפתלות מאסיבית יותר של ארגז חול וכן, אולי יותר מהעלילה האבסורדית ועיצוב הדמויות. (למרות שהייתי מאלה שחשבו שהקטע הידוע לשמצה לגבי הפצצה השנייה אינו מוצדק).

השאלה היא האם אני יכול להביןMetal Gear Solid V: The Phantom Painאם אני לא מכיר את הסיפור הארוך בצורה בלתי אפשרית עד כה, והאם אני יכול להעריך אותו אם לא אדע? רק דרך אחת לגלות. אני לא יודע כמה זמן הסדרה הזו תימשך, או לאיזה כיוון היא תיקח. זה יהיה חלק באופי, חלק ביקורת, חלק מבולבל במילים, אני חושד.

מַה?

כדי להתחיל מההתחלה, ל- Metal Gear Solid יש את אחד הפתחים החזקים ביותר בזיכרון האחרון. גרסת כיסוי מעוותת ללהיט The Man Who Sold The World של דיוויד בואי מ-1970, שנשמע כאילו הוא מגיע מאלבומו של דיוויד בואי מ-1980 Scary Monsters (And Super Creeps), בזמן שאני צופה בעולם מטושטש דרך עיניו של גיבור בלתי נראה, ללא שם. הוא ממצמץ, לאט, בכאב - העולם נשטף באדום, ואז חוזר לטשטוש, בזמן ששיר הנחש מתעוות פנימה והחוצה. קרו דברים איומים. התודעה יורדת.

רופא. תרדמת. פיצוץ. עצם ושיניים אנושיות ננעצו בליבי, במוחי. יד נעלמה. כאב פנטום. הזדמנות לבחור פנים חדשות, בקפידה, להתלבט על כל תכונה, לצבוט, להשתכלל. רגע, מי אני? האם אני לא נחש, האיש הזה שראיתי בחזית כל הקופסאות האלה. האם אני יכול להיות האיש הזה במקום זאת?

לא, אני לא יכול. כלול כלי ליצירת דמויות מלאותאך ורק כעליפה.רופא שנרצח, גרונו משוסף לפני שהוא יכול לשנות את פניי (והו אלוהים, בתי בת השנתיים נכנסת בשלב זה; "מה הם עושים אבא? הם רוקדים?" עיניים מסוככות, מופנות החוצה, פאניקה ). אקדח לראשי. פצוע נוסף, פנים בתחבושות. מצית את המתנקש בדיוק כשנדמה לי שאני מת. האם הוא אמיתי? הוא נשמע כמו קיפר סאתרלנד, אבל חשבתי שאני אמור להישמע כמו קיפר סאתרלנד. כולם קיפר סאתרלנד? מי אני?

בריחה. אני יכול רק לזחול. רעש רטוב נורא, סטירה כשהחזה הכחוש שלי -תשע שנים ישן- מתנגש ברצפה הקרה שוב ושוב. מי אני? מי זה רעול הפנים הזה שנשמע כמו שאני צריך להישמע? האם הוא אמיתי? הוא כל הזמן... נעלם. חוזר פתאום. אף פעם לא ממש שמתי לב. האם הוא אני? אני אני? מי האנשים האלה עם רובים, למה הם הורגים את כולם? מי - אלוהים, מיהו האיש הזה שעלה באש, אטום לכדורים, לרקטות, להתנגשויות במהירות גבוהה?

מזל שהוא מפחד ממים.

אני ממשיך למות, נשבע. אבל אני תמיד קם בחזרה. כמה פעמים כבר מתתי? האם אני מת עכשיו? מי אני?

לברוח, איכשהו. האיש העולה באש רודף, בסיוע אישה מעופפת במסכת גז ובזרועות נפוחות לוהטות. נראה שהם לא מסוגלים להרוג אותי. אולי הם לא רוצים.

אבל הם כן רוצים לתלוש לוויתן ענק מהים, להעלות אותו באש ולזרוק אותו על מסוק.

וכך הם מורטים לוויתן ענק מהים, מעלים אותו באש וזורקים אותו על מסוק.

ואז האיש שעלה באש רוכב על חד קרן מעופף בוער. לא הצלחתי לצלם צילום מסך של הלוויתן כי הייתי משותק מהתרגשות ובלבול, אבל כן הצלחתי לצלם את אחד החד-קרן.

אתה רואה?אתה רואה?

איפשהו בדרך, נראה שהאיש שנשמע כמו שאני צריך להישמע מת. אני לא יודע אם אני מאמין בזה. אני לא יודע אם הוא היה אמיתי. אבל עכשיו גבר אחר שנשמע כמו שאני צריך להישמע מצא אותי. יש לו שיער ארוך וחיוך יודע, וסוס. אנחנו רוכבים על הסוס. איכשהו, אנחנו בורחים מחד הקרן הלוהט. ואז יש מונטאז', ועכשיו יש לי יד רובוט ו

ומעולם לא ראיתי דבר כזה בחיי.

אני לא יודע מה יקרה אחר כך. אבל, תוך שעה בערך, הפכתי ממישהו שמצמרר כלפי Metal Gear Solid למישהו שלפחות בינתיים, מעריץ את זה. האם משהו מכל זה הגיוני למי ששיחק בכל שאר המשחקים? אולי, אולי לא, אבל אני לא מרגיש שזה משנה. אני פשוט מרגיש שאני צריך ליהנות מהנסיעה.

הבא: התגנבות.