המשך יומן/סקירה בתהליך שלMGSV[אתר רשמי], מנקודת המבט של מישהו שלא באמת שיחקMetal Gear Solidלִפנֵי. אין בזה ספוילרים עלילה.

Metal Gear Solid V הוא משחק וידאו שבו אני מסתובב על מסוק ורוד בוהק שמשמיע את הסרט של קים ויילדילדיםבאמריקה מרמקול. אחר כך אני חוזר הביתה לאסדת הנפט הוורודה והבוהקת שלי באיי סיישל ומתגלגל על ​​הרצפה עם גור עם עין אחת לזמן מה, לפני שאני נותן מכות פראיות ובלתי מתגרות לגברים שעובדים אצלי. הם מודים לי על האכזריות שלי, ודורשים ממני להכות אותם חזק יותר.

11/10

ביליתי כל כך הרבה שנים משוכנע ש- Metal Gear Solid הוא האנטיתזה לכל מה שרציתי ממשחקים, אבל עכשיו אני בטוח שזה כל מה שאני רוצה. בכל נקודה שהמשחק מאיים לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות, בין אם זה במיליטריזם של משימותיו או באוטריסטיות הלא מצונזרת של קטעי הקיצוץ שלו, הוא ישפוך לפני זמן רב מדי רפרפת מטורפת של טיפשות, או לפחות הפוטנציאל לכך. זה לא סתם טיפשות על פני השטח: זה הטיפשות שחשובה. 'הנה, זה המשחק שלך, תהנה'.

זה כל כך מנוגד להיבט של המשחק שאומר לי ללא הפוגה שהוא נעשה על ידי Hideo Kojima (קרדיטים לפני ואחרי כל משימה, שמו באותיות בגובה מייל, מוחזקים על המסך, שהם בוודאי חצי גאווה וחצי מעורר סאטירה על הליאוזציה חסרת הנשימה והלא מציאותית שמעריציו של האיש מיישמים עליו את כל השמות האחרים האלה בקרדיטים, אבל המסכים האלה מבזיקים במהירות הבזק) שאני מתחיל לפקפק כל טענה קודמת לגבי האגו של הגבר. עד MGS V תפסתי אותו כאיזשהו חכם אידיוט, אבל עכשיו אני רואה גם את המודעות העצמית הקיצונית במשחק. או זה, או שהוא נותן לצוות שלו להתחמק מכל דבר כל עוד הקטעים ה"קולנועיים" הם החזון המיועד.

אז אני צובע את המסוק שלי בוורוד, וגורם לו להשמיע את קים ויילד כשאני נופל לתוך אזור מלחמה במזרח התיכון שפלש ברית המועצות. "אנחנו הילדים באמריקה, וואו-הו." הו אלוהים. ילדי מלחמה קרה באמריקה. מלחמה קרה נגד ילדי טרור באמריקה. חשבתי שזה סתם פופ, אבל אני יוצא בהצהרה מקרית. נחזור לבואי בפעם הבאה, אני חושב. אני אאסוף יותר מוזיקה בזמן שאני מנגן, ואני מתרגש מזה כמעט יותר ממנימפיצה מינים חדשים של בעלי חיים אל שמי הלילה.

יש אנשים שלא יצבעו את המסוק שלהם בוורוד, אני מבין. הם יצבעו אותו בירוק או אפור, או איזו דוגמת הסוואה איומה שלדעתם גורמת להם להיראות כמו חייל חשוב מאוד. הם יתעלמו מהגור האסקי החמוד והחמוד שלהם, או - אוף - הם יחבטו אותו ברצפה כשהוא ידלג אליהם עם אהבה בעיניים. איך הם יכלו? למה שיעשו?

צפו ביוטיוב

לעומת זאת, אולי הם לא יתחבטו עם הצוות המזוכיסטי והמעריץ שלהם; אולי הם פשוט יתפזרו מגאווה כשכל ראשי המעריצים האלה מצדיעים להם בזמן שהם צועדים סביב בסיס הזית האפרורי שלהם. אתה יכול להיות פאטון אם אתה רוצה, אם אתה באמת חייב. או שאתה יכול להיות בוס פינק. או בוס צהוב או בוס סגול או בוס ירוק ליים. תהיה הבוס של עצמך.

אני, ניצחתי את הטרופים הממתינים, בעלי עיני החרק. ותחנוק אותם. ולהטיח אותם בגוף. ולבעוט בהם כשהם למטה. זה מה שהם רוצים. זה מה שהם אוהבים. הם חיילים, והם רוצים בוס.

צפו ביוטיוב

הבסיס הוא שלי. הבסיס הוא אני.שורת הקדושיםעושה את זה בצורה קיצונית, עם אינסוף אפשרויות נוספות, אבל זה כל כך עמוק בסאטירה שהחתרנות שלה מתפוגגת. ב-Metal Gear Solid, לצבוע את הבסיס שלי בוורוד ואת המסוק שלי בוורוד, להקשיב לקים ווילד זה לומר "אני דוחה כל מה ש-Call of Duty אומר שמשחקי וידאו צריכים להיות. אני דוחה ריאליזם. אני דוחה את הקרביים." זה כלי כל כך פשוט, לבחור את הצבע, לצבוט את הלוגו, לשנות את המוזיקה אבל זה כל כך חשוב. והגור? הגור אומר לי שיוצרי המשחק תומכים בעשייה הזו.

אני לא צריך לחזור לבסיס האם אחרי כל משימה, ובדרך כלל יש מעט חדש לעשות, אבל אני כן הולך, אני חייב ללכת. איזו ברכה אני מקבל. קים ווילד, כלבלב נרגש יתר על המידה, תריסר גברים מתחננים להיאבק ולהיחנק.

צפו ביוטיוב

איך יכולתי אי פעם לסרב לזה, אחרי שזחלתי דרך האבק והדם באפגניסטן, אחרי כל הרובים וההסתרות, הפאניקה והזעם? זה קתרזיס. כך מתמודדים, לא חוגגים אלימות צבאית.

אתה, אתה דפוק שמגדיר את מוזיקת ​​המסוק שלך בתור Ride Of The Valkyries, שמתפתל סביב סיפון אפור, שדוחף את הגור, שלא גרם ללוגו של קבוצת המרד החמוש שלו להיראות כמו עטיפת פאנזין גלאמרוק: מה רע אִיתְךָ? מה הזִיוּןלא בסדר איתך?