אליס בי:היי ברנדי. למה שלא תצית פיצול עצום של עשב עשב ותצטרף אלי כאן כדי לדבר עלהחיים הם מוזרים 2: פרק 3. קוראים לזה Wastelands, שלדעתי יש אולי משמעות כפולה כלשהי.

ברנדן:הו וואו, זה כן. [שאיפה] וואו.

מכיל ספוילרים, דוניט

ברנדן:בואו נסכם: האחים דיאז סבלו עד כה מהדברים הבאים:

• אבא שלהם נורה על ידי שוטר
• דיאז הצעיר פוצץ את השוטר
• דיאז הבכור נקשר על ידי גזען מתחנת דלק אך נמלט
• הם שיחקו בשלג
• הגור שלהם נהרג בשלג
• רגלו של סבא שלהם נותצה לרסיסים על ידי ארון בגדים
• בחור קטן בשם כריסטופר נדרס על ידי המשטרה
• הם ברחו ברכבת

אני חושב שזה הכל. הם אמורים להיות בסדר עכשיו, נכון?

אליס בי:אפשר לקוות! הופתעתי כי הפרק הזה נפתח בקפיצת זמן ניכרת של כמה חודשים. מסתבר שהם חיו עם ה-Drefters של צ'קוב בקומונה ביער, ועבדו בחוות עשבים סודית.

ברנדן:זה בהחלט מפיל אותך ישר לתוך העניינים. זה מצא חן בעיני. שון דיאז מתעורר באוהל והדבר הראשון שאתה שם לב הוא כמה שיערו מדובלל וארוך, וכמה בגדיו מלוכלכים. למדתי לבדוק את היומן ברגע שאני מתחיל את הפרקים האלה, כי הוא מלא בציורי מילוי החסר ומפה קטנה המציגה את מסעם של הבנים.

אליס בי:אני חושב שהכי אהבתי את הפרק הזה עד כה, אבל בערך בגלל שהגיבתי אליו הכי חזקה. פשוט שנאתי את הבחור הפין הזה כל כך.שָׂנוּאאוֹתוֹ. ונהניתי לשנוא אותו.

ברנדן:חה חה. בחורים לבנים עם ראסטות הם דרך בטוחה לגרום ל-99% מהקהל שלך ללכת "איכס".

אליס בי:הוא פשוט הכי גרוע! המנהיג בפועל של קבוצה בגלל שהוא פולט דברים שנשמעים כמעט משמעותיים! והוא לגמרי מפנה את דניאל נגד שון. חשבתי שזה טוב... לא בדיוק הקבלה לאחים, אלא דימוי של מה שהם יכולים להפוך, כמעט. The Weders (כפי שחשבתי עליהם) הם חבורה של כמעט מבוגרים הסובלת מעין התפתחות עצורה, אבל לאחים דיאז הם נראים כמו מבוגרים הגיוניים לחיקוי.

ברנדן:לא כל כך אהבתי את פין, כי הרגשתי שהוא דמות מתבוננת היטב. עד כה זה היה הפרק שבו הסתכלתי על הדמויות וחשבתי: "כן, זה אדם שאני מכיר." שמחתי שהיו כל כך הרבה פרצופים חדשים סביב אתר הקמפינג הזה, וכולם קפצו זה על זה. זה הרגיש כמו Walking Dead מאוד נמוך מ-Telltale בחלקים, אבל עם זוג דני שמתווכח בחלק האחורי של טנדר במקום שני בחורים כועסים שמכוונים אקדחים אחד על השני.

אליס בי:אין אפס בחורים כועסים שמכוונים רובים. אני חושב שהתלונה העיקרית שלי לגבי הפרק הזה היא מריל, חוואי הסמים והעוזר שלו. הקונפליקט איתם נראה קצת מבושל, או לפחות מחושב פחות ביסודיות מהווידרס.

ברנדן:נקודה טובה. מריל היה זבל, הוא פשוט היה איש הסמים הרע הזה שמעולם לא הייתה לו מוטיבציה (שיכולנו לראות) להיות רע. כאילו, אתה שומע כמה שיחות טלפון ודברים שהוא מנהל עם הלקוחות שלו (כנראה אפילו בחורים רעים יותר) אבל זה לא נותן לו הרבה סיבה להיות חסר רחמים חסר טעם כמו שהוא לקראת הסוף.

אליס בי:כן, הוא ממש כועס על דניאל סתם, כאילו, להיות בסביבה, מה שמגיע לשיאו בכך שהאחים דיאז פוטרו וכל השאר לא קיבלו תשלום על השבוע הזה. אז השיא השרירותי הוא שפין משתמש בדניאל כמפוצץ בטוח בתוכנית לגנוב את כל הכסף של מריל. הסכמת לתוכנית או לא?

ברנדן:אמרתי: "נו תודה אחי אני מעדיף שלא יירו לאחי בעיניים עידוד". המילים המדויקות שלי. אבל אז כמובן, זהו סיפור הרפתקאות חצי-בחר-בעצמך, אז זה קורה בכל מקרה.

אליס בי:כן, כבר ידעתי שפין הולך להיות מלא רך בוי-זבל בכל מקרה. אבל לא הבנתי שיש לך אפשרות לעשות איתו רומן עד הסוף. כאילו אתה יכול להחליק אותו או קאסידי הגיטריסט.

ברנדן:קיבלתי ממנו בי ויברס ברגע שהוא זרק סכינים.

אליס בי:אה כן, רק הסתכלתי עליו כנבל משני, ולכן לא חשבתי שדניאל יחקור איתו את המיניות. אם כבר מדברים על.

ברנדן:טפח, ציצים החוצה.

אליס בי:כֵּן! קאסידי לקח את שון דק, ואני כל הזמן ניסיתי להיזכר בני כמה שניהם היו! ואז היא הזמינה את שון לאוהל שלה ואני הייתי כמו "אוקיי איש קטן, זה הלך רחוק מדי בשלב הזה, מגיע לך יותר טוב" אז אמרתי לא. ויש לה עצבנות! כאילו, תסלחו לי, אני מנסה ללמד את שון שיש לו גבולות שצריך לכבד כאן.

ברנדן:חה חה. הסטטיסטיקה בסוף מספרת לך שכמעט כולם נישקו את הילדה ההיפית הקרומה, אבל משהו כמו 45% מהאנשים מתחו את הקו ברוכסן האוהל. נכנסתי ישר פנימה. הוא בחור צעיר. הוא בחוץ ביער. אחיו הקטן יכול לפוצץ עצים. הוא היה עושה את זה.

אליס בי:זה לא אומר שהואצריך, לעזאזל. היא גם מקעקעת נוראית. היא נותנת לו קעקוע מחורבן בסגנון כלא, ואז לוקחת אותו לשחות! זה ממש הדבר הראשון שהם אומרים לך לא לעשות כשיש לך קעקוע טרי. אחרי "לא לעשות קעקוע מהיפי עץ מלוכלך".

ברנדן:השגת זאב מגניב? יש לי זבל של כמה עצים. אני לא יכול לחכות לפרק החמישי כששון מביט בזרועו ואומר לעצמו "זה היה כל כך מטומטם".

אליס בי:אם הם לא הופכים את זה לבלגן נגוע מרוח אחרי שהוא הלך לשחות, המפתחים הםפחדנים.

ברנדן:עם זאת, היו כמה רגעים שאהבתי מאוד עם קבוצת ה-knobheads הזו. הייתי ממש עצבני כשהתחילו לשחק את הצורה הזו של "אמת" סביב האש. ובכן, יותר כמו, "כולם חולקים טראומה". זה הזכיר לי להיות שתיין קטין ביער ולשבת סביב כמה בולי עץ עם אנשים שאתה רק מכיר. לא נוח, אבל עדיין רוצה להיות שם. זה היה רגע מאוד מתבגר, ומכיוון שלעתים קרובות המפתחים לא קולעים את התווים של חיי העשרה, זה היה אחד הקטעים היותר טובים. זה מראה שהם יכולים להשיג את זה.

אליס בי:אני חושב שהפרק הזה גרם לי להבין שהמשחק מיועד לאנשים בגילנו ואיך היו שנות העשרה שלנו, ואני לא מאמין שזה לקח לי כל כך הרבה זמן. זה היה כשאחת מ"הווידרס" אמרה שיש לה כלב בשם Black Flag ואני הייתי כמו "אההה, זה רפרנס לאנשים בשנות ה-30 לחייהם."

ברנדן:זה גם יסביר מדוע לשון יש טעם מוזיקלי של סטודנט באוניברסיטה מתקופת שנות ה-2000.

אליס בי:כן בדיוק! אבל אני מסכים, אני חושב שהסצנה הזו והדמויות של הקבוצה היו טובות. הלוואי וחלקם היו מתפתחים קצת יותר. למעשה, זה היה מגניב אם הסכסוך שבסופו של דבר גורם לדניאל להתפרץ היה בתוך הקבוצה עצמה, ולא הייתה חוות עשבים להתמודד איתה.

ברנדן:אה, כן. פשוט דרמת חברות עצבנית. אבל אז איך נוכל לשחק מיני-משחק מטופש לאירוע מהיר על חיתוך צמחי עשב?

אליס בי:הו אלוהים, מיני-משחק הגראס. שכחתי מזה, ואפילו הזהרתי אותך על כך מבעוד מועד.

ברנדן:הכנתי 11 ניצנים. אני ילד גראס מצוין.

אליס בי:אני אגיד לגראהם לשים את זה בהערכה השנתית שלך. אבל איזה סוף קיבלת? כי אין לי מושג איך תשיג אחד שלא היה סיוט מוחלט.

ברנדן:מבחינתי, דני דיאז הקטן נורה בכתף ​​וזורק את אחד מהוובלרים הטלפתיים שלו. הכל בבקתה של חוות העשבים מתפוצץ לרסיסים. ושון המסכן מקבל חתיכת זכוכית גדולה במציץ השמאלי שלו.

אליס בי:אוֹתוֹ! גרמתי לדניאל לעצור את ירי בפין. למרות שאחר כך הייתי כמו "אין לי מושג למה טרחתי או אכפת לי." בשלב הזה זה מתחיל להזכיר לי את לופר, או דדפול 2, שם יש ילד תמים שעלול להפוך להורס עולמות. אבל זה גם הרגיש כאילו הסוף היה מאוד מוזר הפעם, כאילו לא הייתה תשובה נכונה, ולא הייתי מעריץ גדול של זה.

ברנדן:אהבתי את הבוקר שאחרי הסצנה המלנכולית, אבל כן, אני חושב שזה היה הפרק האהוב עליי כי הוא הפך מ"גיבורי על במנוסה" ליותר דמות דמות של שון. ואם זה יגביר את כוחות הנפש מנקודה זו ואילך, סביר להניח שיהיה פחות מזה. מה שיהיה חבל. בכל מקרה, סיימתי לדבר על זה. בא לך אסימון?

אליס בי:כן חבר. אני מקבל קשר גבוה רק מלכתוב במסמך משותף איתך.