[אני כבר עושהסדרה של סרטוני בוא נשחקחוקר הרפתקאות ישנות, משחקי טקסט וצורות עיצוב אבודות מתקופת Apple IIe ו-Commodore 64 של שנות ה-80. בתקופה שבה גברים צעירים צועקים על משחקי פעולה חדשים, אדבר בשקט על ישנים מוזרים. בואו לביקור בעידן אחר שחלקו הוא מדיטציות על ילדותי, חלקו ביקורת על משחקי הרפתקאות וחלקו מאמצי שימור. בונוס: כולם אומרים שהדיבור השקט, התחושה בעבודת יד של lo-fi והקשה על המקלדת מפעילים תגובות ASMR. בבקשה תהנו!]

Interplay של 1988נוירומנסרהמשחק מבוסס רק באופן רופף על הרומן של וויליאם גיבסון באותו שם. כפי שמתברר, פסיכולוג החומצה האגדי טימותי לירי היה זה שרצה במקורלעשות משחק על הספר -- הוא חשב שהבריחה למשחקי מחשב עשויה להיות הגבול הפסיכדלי הבא.

הפסקול מבוסס על שיר של Devo, אז לפחות לךתסתכל על מסך הכותרתאם אתה יכול. קשה לי לנהל קריינות וסאונד במשחק דרך אותו מיקרופון (חלקכם אולי זוכרים את תקרית Bugle הידועה לשמצה מההתחלהדאלאס קווסטוידאו), אז אני בדרך כלל לא מתעסק בסאונד. הסרטונים האלה אמורים להרגיש כמו לבלות אצל חבר שלך בקיץ, להתחרות ליד המקשים, לשחק על הכתף של מישהו אחר, וככזה אני נגד ליטוש אודיו וכאלה.

הסרטון הזה גם שובר את הכלל שלי, קצת, של הימנעות ממשחקים שהיו פופולריים. אין ספק שיש טובים ויסודיים יותרנוירומנסרבואו נשחק שם בחוץ. אבל השבוע לא ממש ידעתי מה עוד לעשות. זו הייתה תקופה קשה עבור רבים מאיתנו בעבודה, והתמודדתי עם כמה ימי חופש, קבלת וויסקי נחמד (הסינגל מאלט של M&S משלו הוא טוב מאוד, כבול) והחלקתי בעדינות למעין לימינל. חלל מאוכלס על ידי מדע בדיוני מודרני וזיכרונות משנות התשעים. אתה יודע, סוג של אזור שבו אני כמעט זוכר למה נכנסתי לתחום הזה מלכתחילה -- שבו אני יכול לזכור את הקסם של מרחבים דמיוניים ואת הרצון האמיתי להתחבר לזרים באינטרנט. נראה שעולם סייברפאנק מתאים לחשבון השבוע.

כשתסיימו, כדאי שתבדקו גם את הסרטון ש-Chris Person עשה ב-Kotaku על הסרט של טימותי לירימכוון לעולם משחקי הווידאו. משחקים ומחשבים כמרחב קסום ורוחני -- האם אתה בכלל יכול לדמיין את זה עכשיו? אתה יכול לזכור?

כל סדרת Lo-Fi Let's Play זמינה ומתעדכנת באופן שוטף אצליערוץ יוטיובאם תרצה להירשם, אבל החברים שלי ב-RPS מעבירים אותם כאן מעכשיו והלאה, עם קצת ניתוח ופרשנות כתובה נוספים.