אולי יש יותר במוד של Half Life 1זעקת פחדמאשר צרחות, פרצופים מצקצקים והפחדות קפיצות - בטריילרים יש ירי, שיחות ומסורים חשמליים - אבל העצבים שלי, מרוטים ולא מחוזקים על ידי שנים של חופשה ב-Silent Hill, לא הצליחו לשרוד את סצינות הפתיחה כששיחקתי אמש. יש משהו במראה ובתחושה של המנוע המיושן שמטריד אותי הרבה יותר ממה שמשהו עטוף בפעמונים ושריקות יעשה אי פעם, למרות שזה עתה העליתי את התמונה של ליצן ברייב וזה מפחיד כמו שזה מגוחך. מנוע ה-Half Life קיבל את האיכות של מוזיאון או בית כיף עמוס באנימטרוניקה, ואולי זה ההיבט המטריד ביותר. ובכן, זה והקפיצה מפחידה. הנה איך הסתדרתי.

כבר החלטתי, כשצפיתי בטריילר והתיישבתי עם ההקדמה הקצרה, ש-Cry of Fear עוסק בניכור. כמובן, בדידות וחולשה חברתית כנראה הולכים להתבטא כאנשים ללא עור שרוצים לאכולשֶׁלִיעור, אז כשהמשחק מתחיל, אני שמח לראות שיש לי אקדח...

אלא שלא עשיתי זאת. אני מחזיק משהו, במבט מנקודת מבט בגוף ראשון, אבל זו מצלמת ספיגה במקום אקדח. מה זה, סימולטור קרטייה-ברסון? פרויקט אפס? האם אני צריך לצלם תמונות של רוחות רפאים עכשיו? זה אחד שליפָּחוּתהדברים המועדפים לעשות לרוחות רפאים, מיד אחרי ש'חיללו בכוונה את הזיכרון ו/או את השאריות שלהן' ו'הצצו כדור נוצץ על הקבר שלהם וגובו מאנשים חמישה לירות כדי לרקוד עליו ריקוד מטופש'. בציפיתי להיות מותקף על ידי שקיפויות רצחניות בכל רגע, התגנבתי מהחדר הנטוש שבו התעוררתי, ללא ספק זכרוני חסר, והצצתי במסדרון, המצלמה מוכנה.

צפו ביוטיוב

כדי להרגיע את עצמי, אני לוחץ על ההדק של המצלמה, עדיין מעמיד פנים שזה אקדח. ההבזק כבה, מטיל סביבי כדור אור קצר וחודר לרגע את החשיכה שלפניי. בשביל זה יש אז. זה בעצם לפיד מחורבן, מהבהב לשנייה ולוקח עוד כמה כדי להטעין אותו. זה כנראה יחשוף דברים נוראיים, יאיר אותם לכמה שניות כדי שאוכל לראות עד כמה תווי הפנים שלהם מבולבלים עד כמהלַחֲצוֹתהם שאני קיים, ואז משאירים אותי שוב בחושך בזמן שאני מחכה שהם יתחילו לנשנש לי בעפעפיים.

זה השלב הזה שאני משרבט 'SAW' על פנקס רשימות, נזכר בסצינה שבה ממזר עם מסכות חזיר עוקב אחרי צלם בדירתו. כתבתי 'חלון אחורי?' מתחת והקיף אותו, כנראה בתקווה שהתייחסות תרבותית יותר עשויה לגרום לי להיראות כמו אדם טוב יותר בעיני העולם. עם זאת, סצנת הפתיחה היא בהחלט יותר זוועת שפריץ GRIM YOUR FACE מאשר מותחן רצח בפרברים, אז ראה זאת.

לפני שאני נתקל במשהו שמצדיק את האימה שמנקרת במעלה ובמורד עמוד השדרה שלי, אני מצלם סדרה של איקסים לבנים כדי להתקדם. לפעמים הם מצוירים על דלתות, שנפתחות כשאני פורצת אותן, ולפעמים הן פשוט תלויות באמצע חדר, מה שנוטה לומר שהן יהפכו לזירת אימה קצרה. אני לא אוהב את אלה אבל אין לי הרבה ברירה בעניין. או שאני צריך להמשיך לצלם ולקבל את הטלטלות הנפשיות הבאות, או להפסיק. וכפי שמאשר הרגלי העישון המתמשך שלי, אני לא פושטת.

החלק הראשון של המשחק מסתיים בהליכה ארוכה דרך מקום חשוך, שבסיומו מרחף עוד אחד מאותם מטרות 'X'. לפני שהספקתי להגיע אליו - SPOILER ALERT - פרצוף צורח מופיע ממש מולי, הצוואר כנראה שבור, העיניים מתגלגלות בטירוף בארובותיהן.

באותו הרגע המדויק, אני משוכנע שצרחות פרצוף זה הדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים שלי ואני שוקל להסיר את המשחק, לזרוק את המחשב מהחלון ולצפותזמן הרפתקאותלשארית הלילה. אבל בטוח שאגיע בקרוב לחלקים האחרים של המשחק, אלה שבטריילר עם האנשים האחרים והרובים? אני ממשיך, קדוש מעונה למטרה.

הדמות שלי מתעוררת, שוב, ללא זיכרון, שוב, והפעם הוא בסמטה. רחובות העיר נראים טוב להפליא בהתחשב בגיל המנוע ויש לי מקור אור נוסף - הפעם זה טלפון נייד, עם הודעת טקסט מאמא שלי שאומרת לי לחזור הביתה. בצייתנות, אני מתחיל את הטרק, למרות שאני לא יודע לאיזה כיוון אני אמור ללכת, ובקרוב יש לי סכין, שאמור להרגיע אותי אבל בעצם רק גורם לי להבין שיהיו דברים שאני צריך לדקור. דמיינו את עצמכם הולכים הביתה בשעת לילה מאוחרת ועכשיו דמיינו שאתםלָדַעַתהרחובות זוחלים עם 'דברים איומים שאתה צריך לדקור'. זה ההפך מלהרגיע. זה יוצר חרדה.

מתעסק קלות, אני נכנס לסדרה של סמטאות, מדי פעם הוזה כדי לשבור את המונוטוניות, ומוצא דלת נעולה. חידה! זה מאוד לא סביר שחידה תפחיד אותי עד מוות, אז אני די מרוצה לראות את זה. אני שוקל להתחתן עם הפאזל. אני צריך למצוא את הקוד של המנעול, כלומר להיכנס עמוק יותר לתוך העיר, שם אני מגלה כיכר עם מסעדה קטנה בפינה אחת, ומכוניות חוסמות את הרחובות המובילים החוצה.בְּתוֹךהמסעדה, מאחור, יש מחשב וגילוי שם המשתמש והסיסמה הנכונים, על ידי חקירת שאר הכיכר, מאפשר לי להיכנס ולגלות את קוד המנעול. כי ככה פועלים משחקי מחשב.

מציאת הקוד מפעילה גם אפקט צליל של דלת חריקה.משהו הלך אחריי למסעדה. אני בוהה במסך המחשב, זה שמוצג כעתשֶׁלִימסך המחשב, למשך חמש דקות טובות, בודק אותו למקרה שיש רמזים נוספים. יש לעזאזל הכל. אני מתעכבת. אני לא רוצה לראות מה זה שעוקב אחרי. אני ילד עם הראש מתחת לשמיכת פוך. קראתי משהו על כך שגרסת Steam עדכנה את AI האויב וזה כבר לא נראה כמו תוספת מגניבה, זה נראה כמו מעשה פלילי. כשאני מסתובב, צורה אנושית מעורפלת מדשדשת מעבר לחלון וזה כמעט הסוף שלי, אבל בסופו של דבר אני יוצא החוצה.

הכיכר שקטה ודוממת. זה רק אומר שזה צופה בי, כמובן, מה שזה לא יהיה.

בחזרה למנעול - PROGRESS WOO! - ואני צועד לתוך סדרה עוד יותר לא נעימה של מסדרונות. ואז מגיעה הודעת טקסט. כנראה אמא ​​שלי אמרה לי שהתה שלי מתקרר.

הו לא.

ההודעה היא לא מאמי, או לפחות אני לא חושב שכן. זה רק אומר 'הסתכל לימינך'. אני לא רוצה כי פרצוף זועק יהיו שם.

אני שונאת פרצוף זועק.

הלוואי שהייתי בבית, גם אם הטורקיה טוויזלר והמחית הגושים שלי התקררו.

פרשתי.

הגרסה העצמאית של Half Life modבוכה לפחדזמין כעת. אולי אתה לא ממש פחדן כמוני ויכול להגיד לי אם התמורה שווה את הזעזועים הזולים?