האםAssassin's Creed Unityמשחק טוב יותר עכשיו, כשהקתדרלה בעולם האמיתי נוטרדאם דה פריז נשרפה בשריפה? זו השאלה שהתגלגלה לי בחלק האחורי של הראש כבר כמה שבועות. יוביסופט נתנה את שלהםעולם פתוחסימולטור רצח, המבקר בפריז וירטואלית בשנת 1789 בקירוב,בחינםבאפריל לאחר השריפה ועד מהרה קיבל עלייה של ביקורות חיוביות על שחקנים ב-Steam. זה גרם לבעלי החנויות Valveממלמל על הרעיון של "פצצות ביקורת חיוביות"וכיצד שינוי הקשר יכול להיראות טוב יותר. אז, האם Unity הפכה למשחק טוב יותר מכיוון שהיא מאפשרת לנו לבקר בנוטרדאם בתולי בזמן שהמציאותית מכוסה בפיח ובפיגומים? מה אנחנו יכולים להרוס כדי לשפר משחקים אחרים? ואת מי אנחנו יכולים לרצוח?
"במקרה הזה, הטרגדיה של נוטרדאם גרמה לכך ש-AC:Unity במקרה כולל כעת את הבילוי הווירטואלי הטוב ביותר בעולם של האנדרטה הבלתי פגומה", אמר Valve ב-הפוסט בבלוג של מאי. "זה שינוי הקשר שעשוי להגביר את הערך ששחקנים מקבלים מהמשחק, אז אולי המשחק באמת טוב יותר ממה שהיה קודם? או שאולי זה לא קשור, ולמעשה השחקנים מרגישים טוב עם התרומה המשמעותית של יוביסופט לבנייה מחדש של האנדרטה? "
נוטרדאם של אחדות היא כנסיית וירטואושיות יוצאת דופן, בילוי עצום ומסובך. אמנית ברמה קרוליין מיוסבילה מעל שנהבניית העותק הווירטואלי של המשחק, עיון בתמונות לקבלת פרטים קטנים ואפילו התייעצות עם היסטוריונים כדי לתלות את הציורים הנכונים בתוכו. מבחינה טכנית הכללת הצריח האיקוני של הקתדרלה היא אנכרוניזם, שפותח אותו כמה שנים מוקדם כדי לגרום לו להיראות שחקנים כמו שציפו, אם כי כמה שנים מאוחר יותר זה גם נותן לנו עותק טוב יותר של מה שאבד עכשיו.
אהבתי את הגוש המפתיע הזה בצ'אט העסקי של Valve אז הוא קפץ על המוח הישן, גדל והשתלב עם דברים אחרים שאני מאמין בהם במשחקים.
לעתים קרובות אני זוכר את המילים של חברת תיאטרון אינטראקטיביתקוני(אני חושב שזה הבמאי שלהם, טאסוס סטיבנס): "החוויה מתחילה כששומעים עליה לראשונה, ומסתיימת רק כשמפסיקים לחשוב ולדבר עליה".
זו גישה שבה כל ההקשרים של כל נקודה בחוויה הזו יכולים לשנות משחק, בין אם אני משחק בו ובין אם לא. משחקים שמרשימים אותי יותר כשאני מגלה שהם נוצרו על ידי אדם אחד. משחקים עם שיווק מעולה, או שיווק נורא. משחקים שמרגישים מלוכלכים כשאני מגלה שהם נוצרו בתנאים מחורבנים. משחקים שאני לא אוהב אבל מישהו שאני מכבד ואוהב ממש חופר. משחקים שראיתי אחרים משחקים הרבה יותר ממני. משחקים שנהרסים כשאני מגלה שהיוצר הוא זין נכון. משחקים שהופכים להיות איומים כשאני מגלה אוי לא, קראתי יתר על המידה כשחשבתי שזה סאטירה או חתרנות, אבל לא, זה נורא ברצינות.
בעיני, כן, כשהקתדרלה האמיתית חורבה, Unity עדיפה. זו דרך קצת עגומה להסתכל על זה. בואו נהיה יותר עגומים.
אילו מקומות במשחקים הייתם מעריצים יותר אם המסמכים המקוריים שלהם היו זורקים לאשפה? אילו משחקים אתה מעריץ יותר כי האולפנים שיצרו אותם נסגרו ואינם יכולים ליצור יותר? באילו משחקים תיצמדו כשהמעצב שלהם ימות? מה תעריך יותר כששחקן קול ימות? האם מוות יכול אפילו לפדות עבורך משחק?
כולם מתים והכל נגמר. בואו נחגוג אותם עכשיו.
