מספר איגודי אקדמיה ותעשיית המשחקים, כולל Ukie בבריטניה ואיגוד תוכנת הבידור של ארה"ב,מְאוּחָדלהתנגד לתוכניות של ארגון הבריאות העולמי (WHO) להגדיר 'הפרעת משחק' כמצב בריאותי. ארגון הבריאות העולמי, זרוע של האו"ם, מתכוון ליצור 'הפרעת משחק' עם העדכון הבא של הסיווג הבינלאומי של מחלות (ICD), הספר הגדול שלהם על מצבים פיזיים ונפשיים שנמצאים בעולם הזה כביכול. הם מגדירים את ההפרעה כ--ואני מפרפרזה--להרגיז את החיים שלך במשחקי וידאו. בעוד שה-ICD אינו מכתיב מדיניות, הוא מניח יסודות ויהווה תקדים מדאיג. איגודי התעשייה והאקדמיה אומרים שהסיווג הוא פריחה ועלול להזיק.
ה-WHOלוֹמַרהם מגדירים הפרעת משחקים כדפוס התנהגות "המאופיינת בשליטה לקויה במשחקים, הגברת עדיפות למשחקים על פני פעילויות אחרות במידה שהמשחק מקבל עדיפות על פני תחומי עניין ופעילויות יומיומיות אחרות, והמשך או הסלמה של משחק למרות התרחשות שליליות. השלכות". זה לא סוף השבוע המוזר שאבד בוSkyrim, אלא התנהגות חמורה מספיק "כדי לגרום לפגיעה משמעותית בתחומי תפקוד אישיים, משפחתיים, חברתיים, חינוכיים, תעסוקתיים או חשובים אחרים" במשך שנה לפחות.
ה-ICD קיים כדי להגדיר תנאים כך שמדינות יוכלו לשתף נתונים כדי לבנות תמונה גלובלית, לעקוב אחר מגמות ולהשוות מה לא. ה-ICD לא מסווג 'מחלות' במובן הפתוגני, כדי שיהיה ברור, אלא משמעות רחבה יותר של מה שמציק לך. התיקון הגדול האחרון, ICD-10 משנת 1992, כולל הכל, החל מאבולה ועד מציצנות. בעוד שה-ICD ו-WHO אינם מכתיבים את מדיניות הממשלה, הם קיימים כדי להודיע ולתמוך בהחלטות. וברור, שהאו"ם הכריז על קיומה של "הפרעת משחק" ילבה פאניקה מוסרית.
היום הכריזה קואליציה של אנשי אקדמיה וגופים בתעשייה על התנגדות להפרעת הגיוס. בצד האקדמי יש אנשים מ-34 מוסדות, המייצגים במידה רבה מחלקות אוניברסיטאות לפסיכולוגיה, סוציולוגיה ומדעי החברה אחרים, עם כמה כדורי עקומה כמו מכון האינטרנט של אוניברסיטת אוקספורד. בצד התעשייה, יש לנו איגודי סחר המייצגים מפרסמים בבריטניה, ארצות הברית, קוריאה, קנדה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד, ברזיל, דרום אפריקה ובמקומות אחרים ברחבי אירופה. ביחד, הם חושבים ש-WHO צריך להאט את הקצב.
בניירשעתיד להתפרסם ב-Journal of Behavioral Addictions, אנשי האקדמיה לא מכחישים שלחלק מהאנשים יש התנהגות בעייתית סביב משחקים, ואכן אומרים שזה מצדיק מחקר נוסף, אבל הם אומרים ש-WHO ממהרים מדי כדי לעשות את זה פתולוגי. הם אומרים ש-WHO נשען על מחקרים מועטים מדי ובסך הכל לא ממוקדים ודקיקים מכדי להגדיר בבירור הפרעה - זה פשוט יהיה מדע גרוע. הם גם מאמינים שהמהר לסיווג יפגע בשחקנים, כמו גם במחקר עתידי של בעיות המשחק ש-WHO כל כך מודאג מהן.
המאמר שואל, "האם מה שאנו מכנים 'הפרעת משחק' היא רק אסטרטגיית התמודדות עבור אלה עם דיכאון, הפרעות קשב וריכוז או הפרעות אחרות?" וכפי שזה נראה לעתים קרובות, "יהיה הגיוני יותר לחקור את הסיבות הבסיסיות להתנהגות זו קודם כל ולהיות רגיש עד כמה טיפול באתגרים מסדר ראשון אלו עשוי לפתור את בעיות המשחק." מה שנשמע לי הגיוני מאוד.
לפעמים בחיי בהחלט שיחקתי משחקים כל כך הרבה שזה גרם, כפי שאומרים ארגון הבריאות העולמי, "לפגיעה משמעותית בתחומי תפקוד אישיים, משפחתיים, חברתיים, חינוכיים, תעסוקתיים או חשובים אחרים". זה בגלל שסבלתי מדיכאון משתק שלא הצלחתי לפתור, ומשחקים העניקו נוחות והסחת דעת מבוקשות כשכל השאר היה מכריע. הבעיה לא הייתה משחקים, זה שהרסתי חורבן של בן אדם. תודה, משחקי וידאו, על הכיף, הנוחות והקשר החברתי שנתתם לי במשך שנים שסביר להניח שאם לא כן הייתי מבלה במיטה.
המחברים מציינים שהרבה התנהגויות התמודדות מוכרות ושכיחות יחסית, מפעילות גופנית ועד לעבודה, אינן עוברות פתולוגיות ב-ICD-11. הם מביעים חשש שהסיווג הזה עשוי להיות תוצאה חלקית של פאניקה מוסרית - ושהוא עשוי להזניק את הפאניקה המוסרית עוד יותר.
רק בשבוע שעבר, נשיא ארצות הבריתמוּצָע, בדיון סביב הרצח ההמוני בבית הספר התיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס בפלורידה, שאלימות במשחקי וידאו "באמת מעצבת את מחשבותיהם של צעירים". זאת במדינה שבה ראו אתמול מתפללים בגיל העמידה וקשישיםנושאת רובים אמיתיים ועונדת כתרי כדור בטקס בכנסייה.
"הזרימה המתמשכת של דיווחים פגומים ומוגזמים בתקשורת סביב הנזקים המשוערים של המשחקים צריכה לשמש תזכורת שכל מה שאנו עשויים להציע במסגרת קלינית נוטה להגיע הרבה מעבר למסגרת שלשמה הוא נועד במקור", נכתב בעיתון. "ההשפעה של אבחון הפרעות משחק על החברה הרחבה יותר והשפעתה על הורים וילדים בכל מקום היא לא משהו שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מהעבודה שלנו".
לאחר שהאיגוד הפסיכיאטרי האמריקני ציין בהיסוס את 'הפרעת המשחקים באינטרנט' כתנאי ללימוד נוסף בעדכון 2013 שלהם של המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5), טוען המאמר, המחקר התמקד באופן צר באישור הגדרת ה-DSM " במקום להתמודד עם כמה מהשאלות הבסיסיות יותר לגבי אופי המשחק הבעייתי". בקיצור, אם ארגון הבריאות העולמי הגדיר הפרעת משחק בצורה גרועה כעת, זה עלול להזיק למחקר עתידי שעשוי באמת לעזור לאנשים.
עם זאת, ככל הנראה, מספיק אנשים מכובדים כתבו בתמיכה בהפרעה המוצעת כדי ש-WHO ישקול זאת ברצינות. ICD-11 עדיין בטיוטה אז זה עדיין יכול להיות מוסר או לשנות, או לא.
אני תוהה עד כמה מהפזיזות הזו נובעת מטווח הזמן הארוך שבו עובד ארגון הבריאות העולמי. עדכון ה-ICD העיקרי האחרון היה ב-1992, כשמשחקי הווידאו עדיין היו חדשים למדי. במהלך 26 השנים האחרונות, דור שלם של מבוגרים גדל עם משחקים בתרבות שלנו. הפרעת המשחקים של ארגון הבריאות העולמי לא הייתה אפשרית בקנה מידה כזה ב-1992, אז זה נראה חדש. ואם הם לא יתחילו לעקוב אחר הבעיה הנתפסת כעת, הם יחמיצו שנים של נתונים. אבל נראה שהם נלהבים מדי ומרחיבים יד יתר.
"אנחנו מסכימים שיש כמה אנשים שמשחק משחקי הווידאו שלהם קשור לבעיות חיים", הם אומרים אקדמאים. "אנו מאמינים שהבנת האוכלוסייה הזו ומהות וחומרת הבעיות שהם חווים צריכה להיות תחום מיקוד למחקר עתידי. עם זאת, מעבר ממבנה מחקר להפרעה פורמלית דורש בסיס ראיות חזק בהרבה ממה שיש לנו כיום".