למפתח שלא מצליח לקבל מספיקקוסמים וחידות פיזיקה מוזרות, אולי תופתעו שהמשחק הראשון של Frozenbyte לא היה משהו כזה. ואכן, האולפן הפיני הידוע בעיקר בזכות סדרות חידותטריןומעשי פנטזיה עדכניים יותר לשיתוף פעולהתשעה קלפיםלחתוך את שיניהם על מדע בדיוני, יורה מלמעלה למטה שנקראShadowgrounds. הם אפילו עשו סרט המשך!Shadowgrounds: הישרדות, הם קראו לזה, כי משחק אחד על פיצוץ חייזרים בהאנגרים צבאיים אפלים פשוט לא הספיק.

לא שיחקתי ב-Shadowgrounds כשהיא יצאה לראשונה ב-2005. הגעתי אליו כמעט עשר שנים מאוחר יותר מכיוון שזה היה אחד מהמשחקים הבודדים שיכולתי לשחק במחשב הנייד של העבודה שלי בארוחת הצהריים כשהייתי למטה במרתף המשרד ובדקתי קטעים של PC. יכולתי גם לנגן אותו ליד השולחן שלי, למען הפרוטוקול (בהיותנו חבורה של עיתונאים טכנולוגיים בילינו שעות צהריים רבות בניגון דברים כמומפקד עליוןוBattlefield: Bad Company 2: Vietnam), אז זה לא ש-Shadowgrounds הפך לסוג של גילטי פלז'ר סודי שרק יכולתי לשחק הרחק מעיניים סקרניות. עם זאת, זה יכול היה להיות, בהתחשב עד כמה הגרפיקה התלת-ממדית הבסיסית שלה הזדקנה במהלך שמונה שנים. הוא כל כך ישן שאין ברירה אלא לשחק אותו ביחס גובה-רוחב של 4:3.

מלבד אמנות בסיסית, Shadowgrounds הוא הישג מפתיע עבור הופעת הבכורה של סטודיו. למרות שעשו לעצמם שם עם חידות המוח שלהם בשנים האחרונות, Frozenbyte יודע בבירור מה נכנס ליצירת משחק פעולה משכנע גם כן, שכן השילוב של Shadowgrounds של קטעים גדולים ואווירת הישרדות-אימה גורם לזה להרגיש, לפעמים, כמו קצב מהיר יותרשטח מת.

זה אחד מאותם משחקים מסוג 'תירה בכל מה שזז עד שהוא מפסיק להתעוות', כך שרוב הזמן שלך פשוט מושקע בירי של כלים יריות על הצד השני של המסך תוך כדי ניסיון לא להתאגרף בפינה. אבל זה גם אחד מאותם משחקי 'תצלום כל מה שזז עד שהוא מפסיק להתעוות במקום שבו יש לך רק לפיד המופעל באמצעות סוללה כדי להדריך אותך', מה שמגביר את המתח במידה ניכרת כשאתה מסתובב בעצבנות במסדרונות חשוכים, הפנס עומד להידלק ואתה יודע שמשהו עומד לצאת בזחילה מעבודת העץ (עבודת מתכת?) בכל שנייה.

כל כך אהבתי שכמעט קפצתי ישר לתוך Shadowgrounds: Survivor ברגע שסיימתי. אם אתם אוהבים את משחקי הפעולה המפחידים שלכם ולא אכפת לכם מהמראה המעט מיושן שלו, Shadowgrounds שווה טיול.