האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, כל יום, אולי לכל הזמן.

דחיתי אותי לשחקמאפיה 3[אתר רשמי] מאתסקירה יסודית של ג'ון, שסיפר סיפורים על באגים, בינה מלאכותית גרועה, עיצוב משימות חוזרות ונשנות ועוד פגמי עיצוב. אבל אז כמה אנשים שאני מכבד המשיכו לשבח אותו, על הלחימה המרגשת שלו כביכול ועל המשימות היותר-איריות שלו. סוף סוף ניסיתי את זה לפני כמה שבועות.

היה לי נחמד, במשך חמש השעות ששיחקתי בו. התחלתי להשקיע במסע הנקמה של לינקולן קליי ובחקר עוד מהחדש של שנות ה-60אורלינסבורדו. לא נתקלתי בבינה מלאכותית ובאגים רעים בזמן המשחק הקצר הזה - אני חושד שהם טופלו חלקית מאז השחרור - אבל לקראת סוף הזמן יכולתי לראות את שתי הגרסאות של המשחק שקראתי עליו מתחילות להיכנס נוֹף.מאפיה 3התחילו להבהיר אילו סוגי משימות אני הולך לעשות במשך שלושים או ארבעים השעות שאחרי.

ג'ון גילה שהאמצע הארוך הזה נפול ונפוח, בעוד שאחרים שקראתי מצאו אותו משביע ומרגיע. אני יכול לראות איך זה יכול להיות גם, תלוי מה אתה מחפש. אבל אני אישית נוטה יותר לראשון. לא בגלל המשחק בדיוק - לא שיחקתי מספיק זמן בקטע הזה כדי אפילו לגבש דעה אמיתית לגבי היתרונות שלו - אלא בגלל שאני יודע שאני לא מחפש לנקות מפה של אייקונים כרגע. אני לא בטוח שאי פעם אהיה שוב.

הסיפור של מאפיה 3 תפס אותי, אבל המכניקה שלו לא. לכן אני מוצא את עצמי מייחל שהמשחק יהיה באורך שש שעות, כשהמשימות המונחות על הנרטיב של פתיחתו נמשכות מייד לקראת סגירה. במקום זאת, אני יודע שלעולם לא אראה את סוף שרשורי הסיפור שלו. גם אם באמת אהבתי את הקרב - ואני חושב שזה בסדר אבל לא יותר מזה - והמשכתי לשחק במשך שעות, סביר להניח שעדיין לא אראה את הסוף. זה מרחיק אותי אפילו מלנסות להגיע רחוק יותר. עכשיו הסיפור של לינקולן קליי יהיה לנצח בלתי פתור במוחי, וחבל.

או שאני אלך לראות את הסוף ביוטיוב, אני מניח.