כשהייתי בחור צעיר, שיחקתי בעיקר בסגה מגה דרייב. בדרך כלל, אחי היה זה שיציג משחקים חדשים לבית, אבלתולעת אדמה ג'יםהיה המשחק הראשון שאני זוכר שקניתי לבד ללא הפרעות מבחוץ. קראתי על זה לפני השחרורסוניק הקומיקס, מכל הדברים. הנה היה פלטפורמר צבעוני שהגיע מבריק בידור, היוצרים של פרשנות טובה מאוד שלאלאדין של דיסני.

זה משחק מוזר עם עיצוב ברמה מאוד מבלבל, אבל כזה עם שקיות של אופי. רגע אחד אתה תתרוצץ בטווחים הרחוקים של הגיהנום הנלחם בעורכי דין, בעוד המוזיקה חותכת בפתאומיות מהקטע המרשים של "Night On Bald Mountain" לסימפוניה של מוזיקת ​​טרקלין וצרחות. ברגע הבא תסתובב בלה פלנטה דה אגואה (Arriba!) תקבל אגרוף על ידי עושי חתולים ענקיים או בסכנה לא תתקל בדברים בתרמיל זכוכית, לפני שתלחם בבוס הקשוח ביותר שאי פעם תתמודד איתה: בוב דג הזהב. הוא מפחיד כמו שהוא נשמע.

גם לי ישתולעת אדמה ג'ים"להודות" על משימת הליווי הראשונה שאני זוכרת - הדרכת גור מדלג ברמה שבה מטאורים ועוד דברים מזיקים כאלה מנסים לפגוע בו. אם הוא ייפגע, הוא יהפוך למפלצת איומה וייצמד אוטומטית לג'ים, לא רק שיזיק לו המון, אלא גם ישלח אותו חזרה לתחילת החלק הזה של הרמה.

האם התחרטתי על הרכישה שלי? ממש לא. אני צעיר השלים את זה בצורה נוחה, אפילו ניווט בגיאומטריה הכמעט בלתי אפשרית של הרמה הסופית. מבוגר יותר מוצא אפילו את חלקי תרמיל הזכוכית המסוכנים של הרמה השלישית די מכבידים.

הערת העורך: אם אתה חושב לרכוש אותו היום, יש משהו נוסף לשקול כדי למנוע חרטה משלך: היוצר של תולעת האדמה ג'ים דאג טננאפלהשמיע הערות טרנספוביות והומופוביות חוזרות ונשנות.