דאונוולתופס מקום דומה בספריית Steam שלי כמונידהוג. מתוח, קינטי, ממוקד, מגוחך. אבל במקום משחקי חרבות, אנחנו מחלצים את החתול שלנו מתחתית באר בעומק קילומטרים תוך כדי נפילה אינספור זוועות נועזות על ידי הקפצה על ראשם.

אה, ויש לך מגפי אקדח.

לקח לי זמן מביש לנצחדאונוול, אבל העובדה שזה תפס אותי כל כך הרבה שעות היא עדות לכמה דברים. ראשית, כמה קל פשוט לצלול לתוך משחק. רוב הניסיונות לא נמשכים יותר מכמה דקות, וריצה מוצלחת אורכת אולי 15-20 דקות, אם כי כמובן ייקח לך הרבה מאוד ניסיונות להגיע כל כך רחוק. שנית, כמה נעימים להפליא הבקרות והמכניקה של דאונוול. המשחק מעניש; הטעויות שלך הן שלך; וכל זריקה, כל קפיצה, כל רגע קטנטן הוא פשוט כל כך לעזאזלמְרַגֵשׁ. זה אף פעם לא מרפה.

גם מגפי האקדח האלה ממש חכמים. בכל פעם שאתה יורה כדור מהמגפיים שלך, אתה מניע את עצמך מעט כלפי מעלה, ומאט מעט את הירידה. ומכיוון שאתה יורד בקצב מסנוור רוב הזמן, לעתים קרובות אתה צריך לירות רק כדי להאט את הקצב ולעשות חשבון נפש על הסביבה והאויבים החדשים שלך. אבל יש לך רק מספר מצומצם של יריות לפני שאתה צריך לנחות איפשהו - או על השטח או קופץ על ראשו של כתם או עטלף אומללים - כדי לחדש את מלאי התחמושת שלך.

אז בצורה די מפותלת, ל-Downwell יש קצת ניהול משאבים מתחת לפני השטח. המשאב הוא התחמושת שלך, וכל שנייה בערך תצטרך להחליט אם להשתמש בו כדי להרוג אויבים, או להאט ולהשתלט. כי אם אתה רוצה לעשות את שניהם, לדאונוול יש כמה חדשות בשבילך, באנקו.

הרגע הכי יפה מגיע בסוף, אחרי שהתריסת מכל הסיכויים וניצחת את החיות שכבשו את זה היטב. סוף סוף אתה מגיע לתחתית, שם אתה מתאחד עם בן לוויה החתולי היקר שלך, שנראה בסדר גמור (אם הוא קצת רעב לתשומת לב) לאחר החוויה הנוראה שלו.

ניצחתי הרבה משחקים קשים בעבר, אבל רק אחד מהם אי פעם נתן לי חתול פיקסל מקסים בסוף הכל. עכשיו זה פרס ששווה את הטרחה.