בעוד המשחק Bloodstained הראשי היה מחווה ל-Metroidvanias,מוכתם בדם: קללת הירחיותר דומה למשחקי Castlevania הישנים, עד להחלפת הדמות של Castlevania III: Dracula's Curse. אבל הרבה זמן עבר מאז שיצא Castlevania III ב-1989, ואני חושב שנעשו מספיק חידודים שמשמעותם שה-Curse Of The Moon מספיק מובחן.

תחילה אתה משתלט על זנגסטו, בחור מתנדנד בקטאנה באדום שמשימה לעצור את הרוע המתפשט בארץ. תֶקֶן. לאורך הדרך, כמה בעלי ברית פוטנציאליים יצוצו ותוכל להביא אותם יחד כדי לעזור למטרה שלך אם תרצה בכך. או שלא. כי אתה מבין, זנגסטו יכול להיות מי שאתה רוצה שהוא יהיה. האם הוא זאב בודד? קל פיסי, פשוט תתרחקי מהחבר החדש שלך. האם הוא חושב שכולם מפלצות? בקש ממנו להרוג אותם בדם קר במקום. זו תכונה שבלמונט לעולם לא יכול להיות.

מה ש-Curse Of The Moon עושה טוב מאוד הוא לגרום לבוסים להרגיש כמו עניין גדול. קחו למשל את הבחור חובש הכובע בתמונה בכותרת העליונה. קוראים לו Valefor והוא אוהב לזרוק מזומנים קטנים בפח הכסף שלו של Scrouge McDuck כמו פעוט נלהב מדי שמשתכשך בבריכת שחייה. בלתי נשכחוכֵּיף. וגם מאוד קשה. גם אם תצליחו להרוג בוס, לכל אחד יש מתקפת ייאוש ייחודית שתצמצם את בריאותכם לפס אחד במשחק הראשי אם הוא פוגע בך, בעוד שההתחמקות ממנו מעניקה לכם חיים נוספים. זה מוסיף סוף שיא לכל קרב בוס.

עם זאת, קללת הירח אינה משחק קל, ואפילו להגיע עד בוס, שלא לדבר על התקפת הייאוש שלהם, יכול להיות די מלחיץ. למרבה המזל יש למשחק כמה פקדים הדוקים למדי. בתור מקדים ל-Bloodstained: Ritual Of The Night, Curse Of The Moon עושה את עבודתו היטב (גם אם זה לא בהכרח נדרש לשחק בו לפני הכניסה ל-Metroidvania).